מהרש"ם חלק ב נח

ויען כי אמו אינה נאמנת להעיד על מיתתו שאל אותה רו"מ והגידה כי בעל האכסניא שעמדו אצלו בתחלת ביאתם לשם והוא השתדל להכניסו לביה"ח ובא כמ"פ לבקרו שם ואחר מותו כשהוציאו לביה"ח לבית המיוחד למתים (כי גם אמו לא היתה שם בעת מיתתו) רצו לחנטו השתדל בעל האכסניא שלא לחנטו ושלחוהו שלם אל הח"ק ושם קרא בעל האכסניא את אמו וגילה פני המת והראה לה כי הוא שלם וגם אחר קבורתו הראה לה את קברו והושיבו ב"ד בקראקא והעיד רו"ו בעל האכסניא כי אם אמנם לא יוכל לזכור שמות האכסנאים אבל כולם נרשמים אצלו בפנקס ועיין בפנקס ומצא נרשם שם ישעי' זינגער ושם אמו מלכה מלאשצוב ויום בואם לביתו יום 25 אפריל והעיד שזוכר שחלה על צוארו והי' בשפיטאהל כמה שבועות וזוכר שהי' קצר הקומה וזקנו בלאנד וגם זוכר שהראה לאמו את קברו אבל אינו זוכר אם ראהו אחרי מותו עוד העיד רי"ד שמש אשר ספר המתים בידו והראה בפנקסו כתוב שביום כ"ג אייר נפטר ישעי' זינגער אבל לא ידע שם אביו ושם עירו כי רשם רק ע"פ הקוויט מהדאקטר מהשפיטאהל. עוד העיד רי"ש בן רמ"ד מלאשצוב שהי' ביום ב' תמוז בקראקא ודבר עם רו"ו וסיפר לו כי הוא הכניס את ר' ישעי' זינגער לבית השפיטאל וראהו אחר מותו והוא השתדל להצילו מהחניטה ולמסור אותו להח"ק עכת"ד הגב"ע

הנה בעדותו של רו"ו בעל אכסניא שלא העיד שראה מיתתו שחקר רו"מ דשמא שמע לבד ותליא בפלוגתת הפוסקים שבקו"ע סי' קל"ט קמ"ח רל"ג אי מהני בכה"ג ורמז לדברי הב"ש סקט"ז וסקי"ז הנה לענ"ד כיון שעשה השתדלות שלא לחנטו והוציא הוצאה ואמו נתנה ההוצאה הרי מבואר בכתובות (דף ל"ו ע"ב) דלא שדי אינש זוזי בכדי וגם מבואר בב"מ (דף ט"ו) דלא יהיב אינש מתנתא לנוכראה וגם לא הי' שם בהשפיטאהל שום יהודי יותר זולת עלמה א' והרי נמסר להח"ק של ישראל בשם ישעי' זיננער ובבית ההוא לא הי' שום יהודי אחר זולתו א"כ פשיטא שיש לסמוך על עדותו של בעל אכסניא דאף שאינו זוכר עתה מ"מ מסתמא נודע לו אז בבירור שהיהודי הזה מת וגם בעדות אמו יש לצדד דמהני כיון שעשתה מעשה ליתן ההוצאה שלא לחנטו וכבר כתבו התוס' קידושין (דף נ"ב ע"א) ד"ה ואפילו דאף דצרתה אינה נאמנת להעיד שמת בעלה אבל עדות במעשה נאמנת ומכ"ש בזה דקיי"ל דחזקה דלא שדי אינש זוזי בכדי בכדי וע' מהרי"ק שרש פ"ז בזה (ועמש"ל ח"א סי' נ"ז בזה)

וגם מה שחושש רו"מ ששמע מפי עכו"ם בלא מסל"ת מלבד מ"ש מדברי הט"ז וב"ש סקמ"ט הנה כבר כתב בתשו' מהרי"ק ובט"ז יו"ד סי' שט"ז דהיכי דאיכא איזו הפסד להעכו"ם נאמן גם היכי דאין מסל"ת וה"נ בזה שהעכו"ם מקפידין שלא לקבור עכו"ם בקברי ישראל איך יעידו ליקחנו לידי הח"ק וכיון שידוע ע"פ הפנקס שלא הי' שם יהודי אחר רק זה פשיטא דאין לחוש כלום וגם אם לא נודע ד"ז בבירור שלא הי' שם יהודי יותר הנה ידוע הוא שלפי החק כל חולה מונח במטתו ומקומו המיוחד לו עד יום צאתו לחיים או למות וכיון שהי' מסוכן ונפקד מקום משכבו הרי דמי להא דיבמות (דף קט"ז ע"א) גבי ההוא גברא "דאיתלי נורא בי גננא וכו' דאי לאו דחיישי' דלמא ע"י נורא אתייליד בי' מומא ומשום כסופא ערק לעלמא היינו תולים להקל שזהו בעלה ושם ע"ב בעובדא דיצחק ריש גלותא וכו' דלא חיישי' לתרי יצחק וכבר הביא רו"מ מדברי הנו"ב ופת"ש סקפ"ה שכתב כעין זה ומכ"ש בזה שהוחזרו מלבושיו וגם כבר העליתי בתשו' לק' טארנא להוכיח דעדות ערכאות מהני [ע' ח"א סי' נ"ז] ובתשו' לק' מעדוניץ (ע"ל סי' ל"ב) הבאתי מתשו' ב"י דיני משאל"ס סי' ב' דכינוי שם משפחה עדיף משם אביו וע"ע בקו"ע סי' ש"ל וה"נ בנ"ד וע' בתשו' כנסת יחזקאל סי' נ"ד בשם תשו' הרא"מ סי' ע"ו ודרכי נועם סי' ח' ועוד כמה שו"ת דכינוי עדיף משם אביו והוא הביא ראיות מהש"ס לזה וע' בכה"ג הגה"ט אות רמ"ב ואות ר"ה מ"ש בזה ובפרט בצירוף עדות בעל האכסניא שהזכיר שמו ושם אמו ושם עירו וע' תשו' שער אפרים סי' ק"א דחתן פלוני דמי לשם אביו ומכ"ש שם אמו ולכן מכל הלין טעמו הנני מסכים עמו להתיר העגונה אשת ר' ישעי' זינגער ויושיב ב"ד של ג' ויתירוה

ומה שנסתפק בהא דבניסת ע"פ ב' עדים דא"צ היתר ב"ד של ג' אם הוא דוקא היכי דליכא שום פקפוק בעדותן אבל היכי דצריכים הוראת חכם להכשיר עדותן י"ל דבעינן ב"ד של ג' הנה לענ"ד מלשון הש"ס ר"פ הא"ר מוכח להדיא דדוקא בעד א' בעינן רשות ב"ד דהא פריך מדקתני סיפא נשאת שלא ברשות ב"ד אלא בעדי מכלל דרישא ברשות ב"ד ובע"א אלמא ע"א מהימן וכו' והא משכח"ל גם בשני עדים היכי דיש ספק וחקירת הוראה בעדותן ומנ"ל דע"א מהימן ובע"כ דליתא והא דכתבו התוס' דבע"א צריכים לשאול לב"ד משא"כ בשני עדים היינו להס"ד דהש"ס אבל למסקנא עיקר החילוק משום דע"א נאמן רק מדרבנן וגם י"ל דאורחא דמלתא נקטו מה שהוא ע"פ הרוב ועכ"פ הדבר פשיט לענ"ד דבשני עדים א"צ רשות ב"ד כיון שגבו עדות ונחקר עדותן בב"ד וע' תשו' ח"ס א"ע ח"ב סי' ק"ל באורך בענין זה. והנלע"ד כתבתי

סימן נב ב"ה ה' א' דר"ח אלול תרנ"ח להרב הה"ג חו"פ וכו' מו"ה יעקב יוסף הכהן ראבינאוויטין ז"ל אבד"ק קלוביטק. רוסיא

מכתבו הגיענו וע"ד שאלתו בהס"ת ישן שהעביר עליו א' בקולמוס והי' בו כמה שמות אם מותר לקרות בו בציבור וכת"ר האריך בסוגיא דגיטין (ד' י"ט) ופלוגתת הפוסקים באה"ע סי' קל"א בגט שנכתב שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה דלשי' הרמב"ם פסול דפסק כר"ח דכשם שמחלוקת בשם כך מחלוקת בגירושין כדאי' בגיטין (ד' כ') והביא מדברי מש"ז א"ח סי' ל"ב סקט"ו בדין תפלין שנכתבו לשמה והעביר עליהן קולמוס שלא לשמה דתליא בפלוגתא זו והעיר מהתוס' שם (ד' י"ט ע"א) ד"ה דיו דהיכי דכתב ראשון כשר אז הכתב השני אינו כתב ותי' דהתוס' קאי אליבא דר"י דמכשיר בס"ת י"ל חילוק הנ"ל אבל לרבנן דפסלי בס"ת משום זא"ו י"ל דאין חילוק וגם היכא דכתב הראשון כתב ג"כ פסול משום זא"ו עכת"ד

הנה בגוף הערתו על הפמ"ג כבר קדמוהו רבנן בתשו' מים חיים וחסל"א ותשו' ב"ש א"ח סי' ה' וע"ש שהעיר בסברת רו"מ די"ל דר"י ורבנן לשיטתייהו בדין מב"מ דלא בטל אי אזלי' בתר העצם או בתר או"ה אבל מ"ש רו"מ דלרבנן אינו כן מלשון התוס' בגיטין שם אינו נראה כן שהרי כתבו וז"ל ואומר ר"י דלקמן ודאי וכו' ולרב אחא אפי' לרבנן חשיב כתב לענין גיטין אבל הכא שכתב השני אינו מתקן כלום אפי' ר"י מודה דלא חשוב כתב וכו' ומוכח דכ"ש לרבנן וע"ש בסוה"ד אבל י"ל דלענין אי מקרי כתב גם לרבנן שייך לחלק בכך אלא דמ"מ פסול משום זא"ו אך לשי' מג"א סי' ל"ג סק"ז היינו משום דמחזי כמנומר ולפ"ז אם כל הס"ת הועבר בקולמוס אין חשש אבל כבר תמהו עליו הפמ"ג בא"א ובל"ש שם בזה. ומ"ש רו"מ דמשום זא"ו אינו אלא לכתחלה ליתא כמ"ש הרשב"א בגיטין (דף כ') וז"ל דטעמייהו דרבנן דפסלי משום זא"ו עכ"ל. הרי דפסלו גם דיעבד ובפרט לפי המבואר בירושלמי פי"ב דשבת הל' בשיטתו השיבוהו דס"ל דהוי כתב דמ"מ יופסל משום זא"ו אבל לרבנן אינו כתב והיינו כדעת ר"ח בש"ס דילן וזהו דעת הרמב"ם כמ"ש בב"י א"ע סי' קל"א שם שהביא ג"כ דברי ירושלמי פשיטא דפסול לרבנן גם דיעבד. והן אמת שבנימוק"י שעל הרי"ף הל' ס"ת בהא דלא יהא כתב חצי' של, קלף וכו' וכתב הנימוק"י וז"ל משום דבעינן זא"ו וזה אינו נוי אבל אינו נפסל בכך מדלא תני פסול עכ"ל. אבל מ"מ מלשון הש"ס בגיטין דפריך וליעבר עלי' קולמס ולקדשי' כמאן נימא דלא כר"י וכו' ומוכח דלרבנן ניחא דאין הס"ת שוה כלום ואם אינו נפסל בכך הרי הס"ת שוה כלום אך לפמ"ש הב"י בבדה"ב יו"ד סוס"י רע"ו בהא דכתב הרשב"ץ דמותר לקלוף ולקדור השמות וסיים וז"ל וא"ת למה אמרי' בגיטין וכו' אינו שוה כלום והא אפשר בתיקון וי"ל שהשוכר סופר לכתוב לו ס"ת לא נותן לו שכר על כיוצא בזה ע"כ הפסיד שכרו עכ"ל. וה"נ בזה כיון שאין בו נוי אינו נותן שכר לתקן בהעברת קולמוס ועוד דלהעביר בקולמס הוי כלכתחלה ולכ"ע אסור. שוב מצאתי בתשו' רע"א סי' ע' שכתב בפשיטות דמשום זא"ו משמע דאינו פסול אלא שאינו מן המובחר אלא דמ"מ מחמיר דגם בכתב בתחלה לשמה אין להעביר בקולמוס משום זא"ו א"כ בדיעבד הי' מקום להכשיר הס"ת אבל כבר כתבתי דמלשון הרשב"א נראה דפסול וגם בשו"ת ב"ש סי' ו' החליט כן אלא שהעלה דכל הפסול רק מדרבנן ע"ש גם העלה דהרמב"ן וריטב"א גיטין (ד' י"ט) לא ס"ל כחילוק התוס' הנ"ל ע"ש: