מהרש"ם חלק ב מט

מצי דחייב וה"ג בנ"ד רק אח"כ כ' טעם הנ"ל לסניף בעלמא ולכן העיקר לדינא כמ"ש

ועוד דהא אף שהמוכר טוען לחובת עצמו ולזכות לוקח הרי הלוקח טען של מוכר א"כ הוי ב' הודאות הסותרות זא"ז מבואר ברשב"א גיטין (דף מ') בהא דנתתי שדה פ' לפלוני והוא אומר לא נחת דלא מפקי לה מבעלי' הראשונים כיון ששני ההודאות סותרי' זא"ז ונהי דהתוס' שם תי' קו' הרשב"א בענין אחר ונראה דלא ס"ל כהרשב"א בזה מ"מ הנה גם במלחמות ב"ק ר"פ הפרה כ' ג"כ דבשניהם מותר כדי ז"א חייב אני לך וז"א אינך חייב לי אוקי ממונא ביד' מוחזק ולא מזדקקינן להו ע"ש שוב ראיתי שד"ז הוא בע' דלא קצה"ח בירו' פי"ג דיבמות וע' בס' תוסי"ר חו"מ רס"י ע"ה וע' ונה"מ ס' פ"ח שנתוכתו בזה ובנה"מ שם העלים עיניו מד' רמב"ן הנ"ל שהביא בקצה"ח שם. והן אמת כי הקצה"ח הקשה מהא דעשיתי בהדי פ' ב"ח והוא אומר לא עשיתני דא"י לחירות אף דהעבד תפוס בעצמו ותי' דהעבד מסופק בגוף התפיסה ולא מיקרי מוחזק ולכאורה מהתוס' גיטין (ד' י"ז) שהקשו בגט שחרור למה תקנו זמן ותי' משום דלפעמי' מוכר עבדו ואח"כ יכתוב לו גט שחרור בלא זמן והעבד יאמר לרבו שני אייתי ראי' ששטר מכר קודם לשחרור והעבד מוחזק בעצמו והלוקח בא להוציא ממנו ע"ש א"כ מוכ דגם בעבד שהספק בהתפיסה גופא הוי העבד מוחזק וא"כ הדק"ל אבל יעוין בקצה"ח סי' רמ"א סק"ג במה שדחה שם ראיית מהרי"ק וימצא דלק"מ וכן מצאתי בשו"ת נאות דשא סי' מ"ו באמצע התשו' שהביא בשם תשו' פר"ח מ"א ח"א סי' ס"ה ס"ו שפסק להדיא דבב' הודאות הסותרות אין להוציא מיד המוחזק וע' בריטב"א קידושין שהביא הש"כ סוס"י קל"ח ודו"ק וקצרתי. ומכ"ש בנ"ד דליכא הודאת כלל וכל א' טוען מספק א"כ שוב נראה שהדין עם המוכר וכמ"ש כנלפע"ד נכון לדינא. ואולם במ"ש רו"מ בענין במקח שלם אני רוצה יעוין בחיבורי סי' קפ"ב שהארכתי מאוד בזה בכמה חילוקי' נכוני' ונחוצים לדינא בס"ד

ואחרי שביארתי הנלע"ד לדינא בעזהשי"ת ארשום בקיצור,. שעלה ברעיוני לפום ריהטא להשיב על הערותיו למען הראות לו אות כי דבריו חביבים עלי

מ"ש ע"ד נו"ב מ"ק חאה"ע סי' ל"א שהקשה על ראיית הט"ז סי' שצ"ז מהא דרמי בר יחזקאל וכ' הנו"ב דחזקת חיים ל"מ נגד ב' חזקות דהיינו חזקת ממון וחמ"ק וכ' רו"מ עפ"י סברת ריב"ש שהובא באס"ז כתובות (דף ע"ו) במ"ש תוס' לחלק בין לטיבותא בין לגריעותא משום דחזקת קיום הקנין הנעשה בבירור לפנינו מסייע לדבר א"כ איכא נמי ב' חזקות דהיינו חזה"ג וחזקת קיום הקנין ובאמת שסברת הריב"ש כמעט מבוארת בתוס' חולין דף נ"א) אבל דברי נו"ב נכוני' דגם נגד חזקת ממון לבד לא מהני חזקת הגוף דגם לדידן דקיי"ל כר"ג היינו בברי ושמא כמבואר בכתובות (דף י"ד ע"א) דר"ג אדר"ג לא קשיא ועי' תוס' שם (דף מ"ו ע"א) ד"ה רישא וגם ב' חזקות הוי רק כרובא גם להריב"ש ואה"ב אאה"ר ואף דבכתובות (דף ע"ה ע"ב) מוכח. דתרי חזקות מהנ' היינו ג"כ בבו"ש ואפי' ברי דבת ל"מ לגבי אב לרב אשי ע"ש ברש"י ותוס'. וע' בש"ך חו"מ סי' צ"א סקי"ב מ"ש בשם הר"י בן פלט ג" דבב' חזקות מוציאין ממון אבל ג"כ רק בצירוף בו"ש ע"ש והבין משא"כ בזה, גם מ"ש עמ"ש הנו"ב דאצטריך משום מומין וכ' רו"מ דמומין הו"ל ג"כ חזה"ג משנולד תמהני דהא הנו"ב דקדק שם בדבריו דשמא נולד במומין ואי משום דרובן אין להן מומין והוי חזקה מכח רובא ז"א דהא לא הי' עד עתה שום נ"מ אם יש לו מום או לא ולא אתחזק כלל וכה"ג כ' המג"א סי' תל"ט דהוי כנולדו הספיקות ביחד כיון שלא נ"מ מקודם ע"ש ועוד בכמה דוכתי ובעיקר ד' הט"ז פלפלתי בתשו' א' הרבה ובפרט בהש"ס דחולין (דף קל"ד) וגם בד' תוס' יבמות (דף ס"ח) שהאריך מהרי"ט ח"א סי' י"א וסי' מ"א ועוד בכמ"ד ואין הזמן מסכים למיגמר בעתיקא וע' במג"א רס"י ח' דס"ל ג"כ דחזקה העשוי' להשתנות אינה חזקה והביא ג"כ מתשו' הר"ן שהביא מהרי"ט שם וע' בש"ש להקצה"ח שדחה ד' מהרי"ט באורך ואכ"מ

מ"ש בהא דס' רכ"ז ס"ט אמאי ל"א כל שנולד ספק ברשותו עליו הראי' לק"מ דהתם אין הספק באותו דבר לבד הנוגע ללוקח לבד כי השערים נוגעים לכל העולם ול"ש לומר בזה דנולד הספק ברשותו. גם מ"ש למ"ל להא דדרך שערים וכו' יעוין במרדכי שממנו מקור הדין ויעוין בשו"ת ח"ס חח"מ סוסי' ל"ז שדיבר מזה

גם מ"ש ע"ד הב"ש סי' ל"א סקי"א במ"ש בשם רמ"ה והא לפמ"ש בבדה"ב שם ס"ל לרמ"ה דלא חיישי' שמא ש"פ במדי ואנן קיי"ל כשמואל לק"מ דהבדה"ב שם כ' עוד תי' דרמ"ה מיירי בדבר שאין מתקיים. וגם יעוין באב"מ שם סקי"ג שדיבר מזה

גם מ"ש מהא דאה"ע סוס"י קנ"ו דהוי סד"ר וחסי"ד לכל העולם לשי' הט"ז יו"ד צ"ח יעוין בב"מ שם שתי' דהתם איכא חזקה דרבא אך להסוברי' דסד"ר ואתחז"א מותר א"כ ה"נ בחזקה דרבא אבל לק"מ דהכא איכא ב' חזקות ולכ"ע להחמיר ועוד דלפמ"ש התוס' בנדה (דף ס"ו) דרוב מביאי' שערות בזמנן ומה"ט ל"ה הס' א"כ כיון דשכיח טפי לאיסורא ל"ה סד"ר ויש בזה אריכות דברי' וע' תוס' ב"ב (דף קנ"ד) ואס"ז בשם הרא"ש ובשו"ת נטע שעשועי וכמה שו"ת ואכמ"ל גם מ"ש לתמוה ע"ד בדה"ב א"ע ל"א שם די"ל דרמ"ה מודה דחיישי' שמא ש"פ במדי משום דהוי סחסי"ד תמהני עליו דא"כ גם בנידון הרמ"ה אף דהשתא אינו ש"פ יהי' ספק קידושין ויפה תמה הב"י ויותר אין פנאי להאריך. כ"ד ידידו

סימן לו

ב"ח א' ער"ח תמוז תרנ"ח: להרב וכו' מו"ה אליקום געציל הורוויץ נ"י מק' קארעליץ פלך מינסק. ליטא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שביתו חוץ לתחום מהעיר ויש בית באמצע הדרך והוא של ישראל ומניח שם תמיד עירובו ופ"א שכח מלהניח שם עירובו ובא לעיר בע"ש סמוך לביה"ש שא"א לבא עוד למקום הנחת עירובו עד ביה"ש והישראל השני ג"כ בעיר והורה רו"מ שיוכל הישראל השני להקנות לו פת שבביתו שיהי' לעירוב ויברך עליו ואף שיברור אח"כ הפת הרי בדרבנן יש ברירה ורמז להמג"א סי' תצ"ה סק"י

הנה טפי הו"ל להביא מדברי מג"א סי' ש"ז סק"ל ומנ"מ פי"א ממעשר שני ונטע רבעי הי"א בשם ריטב"א אבל בעיקר הדבר בשו"ת חיים שאל ח"א סי' כ"ט נשאל באחד שישב בביהכ"נ ונזכר שלא עשה עירוב תבשילין ובירך שם בביהכ"נ על מצות עירוב ואמר בתבשיל פ' שבביתי יהא שרא לי לאפויי וכו' ושפך סוללה בחימה וקצף, על מי שעושה מעשה זר והלך חשכים ובירך ברכה לבטלה ובישל מיו"ט לשבת שלא כדת דלא דמי להא דפ"ה דמע"ש שאמר ר"ג עישור שאני עתיד למוד וכו' דהתם בקריאת שם ויחוד מקום סגי אבל הכא צריך מעשה שיהא כמתחיל לבשל מעיו"ט על שבת ויו"ט ביחד ובאמירה לא סגי והרי מטבע חכמים שיאמר בהדין עירובא הלשון הזה מורה שאוחז בידו ואומר בהדין וכו' והרי המג"א רס"י תקכ"ז כתב דמי שהוא בביהכ"נ ואם ילך לביתו להניח ע"ת יעבור זמן מנחה יתפלל מנחה ולא יניח ע"ת שיכול להקנות קמחו לאחרים וכ"ה בא"ר ומוכח דס"ל דא"י לעשות העירוב בביהכ"נ ע"ש ובעקרי הד"ט חא"ח סי' כ"ד אות ח' רמז לזה בקצרה והעלה עפ"ז דגם בעירובי תחומין שגם אם יש לו פך שמן בבית א' שבתוך תחום ביתו א"י לעשות העירוב מרחוק כיון שתקנו חז"ל שיאמר בהדין עירובא וכו' ובכה"ג ל"ש לומר כן ע"ש ובאמת שיש לפקפק בזה דאמירת נוסח בהדין עירובא הרי אינו מעכב גבי ע"ח כמ"ש המג"א סוס"י שס"ו ועמג"א סי' תקכ"ז סקכ"ג שביאר החילוק בין ע"ח לעירובי תבשילין בזה דשאני התם דמ"מ הם משותפין יחד ואף דגבי עירובי תחומין מעכב האמירה היינו שיקרא עליו שם עירוב אבל אין הנוסח מעכב ועמג"א סי' תט"ו סק"ה והגהת נת"ח שם ובסי' תט"ז סעי' ב' ומ"מ קשה להקל נגד הגדולי' הנ"ל ורו"מ הביא בשם תפאי"ש על משניות פ"ב דביצה שהקיל בזה ואין הספר ת"י ולא אדע אם ראה דברי הח"ש ועקרי הד"ט נחלק עליהם או שלא ידע מהם

זו"ז מ"ש בהא דחיישי' שמא ימות דמשמע אפי' לרגע א' מהא דאר"ש שלא יאמר לד' קרבן יעוין בנח"ק עה"ת ר"ת בראשית שאין הטעם משום שמא ימות אלא שלא יזכיר השם ריק ע"ש מכמ"ק בזה: