מהרש"ם חלק ב לג

הח"י בא"ח סי' תנ"א סקכ"ט ובפמ"ג בא"א סי' תנ"ב סק"ב ואף שבשו"ת טטו"ד תליתאה סי' קמ"ו חושש לדעת או"ה היינו היכי דהעירוי שאחריו הי' בעודו רותח מעירוי הקודמת וע"ש סי' קפ"ז שמיקל בעצמו והניח דברי או"ה בצ"ע ועמ"ש בחכ"א כלל נ"ט דין ד' בהג"ה בזה וע"ע בשפ"ד סי' ס"ח סקכ"ז וגם קיי"ל דמן הכלי לא נבלע לתוך הבשר רק כ"ק אף שהבליע שמן כמ"ש המג"א סי' תנ"א ודג"מ סי' ק"ה אך בהי"ל רטיבות קצת בעינן ג"כ ס' אך דבנ"ד שהקערה הי' צוננת ותתאה גבר בודאי נאסר רק כ"ק ולשי' הש"ך סי' ק"ה סקכ"א לא אמרי' בכה"ג אדמיקר בלע ואף שהפר"ח ומנ"י השיגו עליו מדבר או"ה כלל ל"ו דין ו' וכ"ה ברדב"ז ח"א סוס"י ר"י אבל אני מצאתי באו"ה כלל כ"ט ד"ו בהג"ה דמפורש כהש"ך ועכ"פ אין זה דבר ברור לאסור כ"ק וגם להסוברים דבכלי לא אמרי' ת"ג מ"מ לא כ"ק אם לא הי' רטיבות קצת והנה בהגהת א"ב ליו"ד סי' צ"ח הוכיח מדברי או"ה דבנאסר ע"י ת"ג שהקליפה רק חומרא אם חזר ונתבשל נתפשט בכולו וגם הקליפה מותרת וזהו דלא כהמק"ח סי' תס"ז ותשו' נו"ב מ"ק יו"ד סי' כ' וגם בפליתי שם סק"ב הביא דברי או"ה הנ"ל ובתשו' אבקת רוכל להב"י סי' רט"ו מבואר דגם בנאסר כ"ק ונתבשל חנ"נ ונאסר הכל אם אין ס' נגד הקליפה אבל י"ל דהיינו בנאסר כ"ק מדינא ואף דאו"ה ס"ל דכל קליפה רק חומרא ועמ"ש בדע"ת סי' כ"ב סק"ו דלא קיי"ל כן מ"מ היכי דת"ג ודאי דהוי רק חומרא ובפרט דלשי' הש"ך א"צ גם קליפה כמש"ל ואף שדעת רש"ל דבכלי לא אמרי' ת"ג ואני מצאתי כן בתוס' רי"ד לפסחים (ד' ע"ו) אבל הרי דעת רוב הפוסקים אינו כן והמנהג כהרמ"א וגם בתוס' זבחים (ד' צ"ו ריש ע"א) מפורש כן ועוד דלפי הצעת השאלה שהשימוש בקערה הי' רק תבשיל מעורב בחמאה א"כ נבלע רק דבר מועט בהקערה וא"צ לשער אלא כפי המדומע וא"כ אם הי' בו רטיבות קצת והבליעה הי' שמן ודאי דאיסור עד ס' ואיכא ס' נגד מעט הבליעה וגם י"ל דבכ"ק של הבשר עצמו יש ס' נגד מעט בליעת החמאה וגם אי הוי רק ספיקא שוב יש לסמוך ע"פ המקילין דגם בכלי שייך ת"ג דהוי ס"ס. ולא אכחד כי בתשו' לזאלישטשיק הבאתי דברי הד"ח על הרא"ש פג"ה אות ק"ו שפסק דכלי מפליט בלא רוטב בכולו בשמן וגם א"א בקיאין בין כחוש לשמן ועכ"פ בשמן בודאי נבלע בכולו ואני הבאתי שם כמה ראיות לזה באורך ואף שהיא נגד כל האחרונים בכ"ז ראיות ברורות יתנו עדיהן ויצדקו וא"כ בנ"ד שהבליעה לפי ערך המדומע דבר מועט בודאי יש ס' בהבשר והכל מותר ולכן עכ"פ בנ"ד מכל הלין טעמי המחבת והקערות של בשר מותרין בלא פקפוק. והנלע"ד כתבתי

סימן יד

להרב הגדול וכו' מו"ה יצחק וויידענפלד נ"י אבד"ק הרימלוב בהגאון המפורסם המנוח ז"ל

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד ששלח גט מארץ אמעריקא ובבואו לפני רו"מ ראה שנכתב בו צביתי ברעות נפשי חסר יורד שבסוף תיבת צביתי וכתוב בו צבית ברעות נפשי ונסתפק רו"מ דאף שתיבה זו מטופס הגט מ"מ אולי הוי שינוי מלשון זכר ללשון נקיבה

הנה לענ"ד הדבר פשוט שאין בו חשש כלל שהרי בלשון ארמי מתפרש בכה"ג על עצמו כמו שנכתב בהגט שבקית ופטרית וכו' דקאי על עצמו וכן לשון צבית ובברכת המים הביא על לשון שבקות כמה תיבות בתרגום כאלו ומצאתי בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' נ' שהביא מקרא מפורש בדניאל ז' פסוק י"ט אדין צבית ליציבא על חיותא רביעיתא וכו' ופירש"י אז חפצתי לעמוד על האמת וכו' הרי דלשון צבית מתפרש על עצמו וע"ש שסיים דאדרבא יו"ד האחרונה מיותרת אלא שאינה פוגמת ע"ש ומכ"ש בנ"ד שאמר בנחלה אנא יחזקאל וכו' וגם אמר תיכף ברעות נפשי דודאי מתפרש כן בלי ספק. זולת זה מה שהקדים שם חזקאל שנקרא בו בפ"כ וחותם בו לשם יחזקאל שעולה בו לתורה כבר ראוי עיניו מ"ש בפת"ש סקמ"ג בשם גדול א' וגם מ"ש הט"ז בלק"ש סקכ"ח ובדיעבד בודאי כשר ואם אולי נקרא שם רק טשאלא כפי שכתב בהגט חזקאל דמתקרי יחזקאל המכונה טשאלא ולכן לא רצה לכתוב על שם החתימה דמתקרי לכן הקדים שם החתימה כמ"ש האחרונים

ומ"ש דהוי תרי דיעבד עמ"ש בחיבורי דע"ת בפתיחה אות ל"ו בסופו וזה לא כביר כתבתי תשו' לשדה לבן ברוסיא והבאתי ג"כ ראיות להקל בגט בכה"ג וע"ע בתשו' פמ"א ותשו' שי"צ שהובאו בפת"ש סי' קמ"א סקכ"ח דמפורש ג"כ כן. ומ"ש רו"מ מתוס' זבחים (ד' פ"ה ע"ב) דבלינה גם בלן ב' לינות כשר כבר דחה בעצמו דשם לינה הוא. ז"ז מ"ש לחדש דכמו דאין לינה מועלת בראש המזבח כן אינה מועלת במונח בכ"ש דמקדש כמזבח והנה עפ"ז יסוד פלפולו בסוגיא דמנחות (דף צ"ה) הוא דבר תמוה דמפורש ביומא (דף ל"ז ע"א) ובסוכה (דף מ"ט סוע"ב) (ודף נ') דבכ"ש מיפסל בלינה

ובעיקר קושי' תוס' פסחים (ד' מ"ו ע"ב) בהא דלחה"פ ושתה"ל אין אפייתן דוחים יו"ט הא לרבה אית לי' הואיל ונימא הואיל וא"ב פריק שהרי בע"כ סובר דאין תנור מקדש דאל"כ הא מיפסל בלינה אמרתי דהנה הגאון מליסא בספרו נחי"ע הקשה בש"ס דמנחות דפריך כיון דאפייתן בפנים תנור מקדש הא מיפסל בלינה דהא מבואר בשבועות (דף י') גבי קטרת דמצותה בכך לא מיפסל בלינה א"כ ה"נ י"ל בזה אך די"ל דהכא כיון דאי מיפסל בלינה דוחה את השבת ויהי' אפשר לאפותן בשבת א"כ ל"ה מצותו בכך כיון דאפשר בכך לאפות בשבת ומבואר בתוס' יבמות (ד' ד' רע"א) דבדאפשר בע"א ל"ה מצותו בכך אך די"ל דאם עבודה דחוי' בשבת שפיר י"ל דמצותו בכך וא"א בענין אחר בכדי שלא ידחה שבת וממילא לא יופסל בלינה וע' כה"ג בפי' שבת (ד' כ"א) דאם טומאה דחוי' הוצרכו לנס כדי שלא יבא לדיחוי ע"ש אבל אם שבת הותרה בעבודה אין מצותו בכך והמעיין ביומא (ד' מ"ו ע"ב) בסוגיא דתמיד דתחלתו דוחה שבת ולא טומאה לרבא דסובר שבת הותרה ורבה סובר דאינו דוחה שבת משום דס"ל דשבת דחוי' ע' תשו' מהרי"א א"ח סי' ע"ט שהביא כן בשם דברי ר"ש ע"ש ולכן במנחות שם דהסוגיא אליבא דרבא אמר שפיר הקשה אדם קשה כברזל ובזה מיושב מה שדקדק הער"נ סו"פ יתרו דגבי קושי' דלעיל אמר רבה ובקושי' דאיפסל בלינה אמר רבא ולפמ"ש א"ש דלרבה לשיטתו י"ל דמצותו בכך כקושי' הער"נ כיון דשבת דחוי' ורק רבא לשיטתו הקשה שפיר ובזה מיושבים דברי רמב"ם שפסק דאפייתן בפנים ודו"ש והוא נגד הש"ס ולפמ"ש ניחא דהרמב"ם לשיטתו שפסק דשבת דחוי' כמ"ש הכ"מ פ"ב מה"ש ול"ק קו' הש"ס וא"כ מיושב קו' התו"ס בפסחים דלרבה לשי' י"ל דס"ל תנור מקדש ול"ש לומר הואיל וא"ב פריק ואי דא"כ מיפסל בלינה ז"א דמצותו בכך וא"ש

ולפ"ז צ"ל דרבא לית לי' הואיל דאל"כ תיקשי לרבא אמתני' דאין דוחה יו"ט נימא הואיל וא"כ פריק כיון דלדידי' בע"כ דאין תנור מקדש דאל"כ נפסל בלינה ותברא מי ששנה זו וכו' ורו"מ כתב ע"פ דרכו להיפוך ורצה, לתרץ קו' בה"ז למ"ד כ"ש אין מקדשין שלא מדעת הא משכח"ל שיכוין שלא יקדש התנור עד למחר ולא יופסל בלינה ותי' רו"מ משום דא"כ תיקשי קו' תוס' נימא הואיל וא"ב פריק והוא תמוה דגם בלא"ה תיקשי כן לרבא דפריך אמרת אפייתן בפנים וכו' ובע"כ דלדידי' מי ששנה זו לא שנה זו וקשי' דכיון דבע"כ אין תנור מקדש אמאי א"ד יו"ט נימא הואיל וא"ב פריק ובע"כ דרבא ל"ל הואיל והא דבביצה (דף י"ח) הוא ענין אחר דסובר שאין לחלק בין חצי יום לחציו או בין שבת ליו"כ אבל הואיל דרבה הוא ענין נבדל מזה להתיר היכי דמשכח"ל היתר כמובן

עוד אמרתי אופן ב' ליישב קו' תוס' הנ"ל וגם דקדוק הער"נ הנ"ל דהנה התוס' במנחות (דף מ"ו ע"א) ד"ה ואיזו וכו' כתבו דגבי שוחט כבשים על ד' חלות אפי' אפאן בבת א' אין התנור מקדשן כיון דכולן אינם ראוים והביאו ראי' מסוכה (ד' מ"ט ע"ב) ותוס' שם (ד' פ' ע"ב) מבואר דבאינו מכניס דרך עבודה כתנופה והגשה ליכא משום חב"ע ולכאורה קשה לפ"ז בהא דפריך אמרת אפייתן בפנים ואינן דוחות שבת הא מיפסל בלינה הרי משכח"ל שיאפה בתנור יותר משיעור לחה"פ ושתה"ל ולא יקדשם התנור כלל כיון דכולם אינם ראוים וביום שבת יוציא השאר וישארו שיעור לחה"פ ושתה"ל ויקדשם התנור ואח"כ יוציאם משם וע' מל"מ פ"ג מפהמ"ק הי"ח (ומש"ש דלא קדשי כלל ע' תוס' מעילה (דף י"ג ע"ב) ד"ה אבל וכו' להיפוך) אך די"ל דכיון דבדאורייתא אין ברירה אך מכאן ולהבא לכ"ע יש ברירה כמ"ש בתשו' הרשב"א חלק תו"א סי' פ"ג והא דלמפרע אין ברירה הוא רק ספק דבדאורייתא להחמיר כמ"ש היש"ש וב"ש א"ע סי' קל"א ומה"ט בדרבנן יש ברירה א"כ אם יברור אח"כ מה שיהי' ללחה"פ ושתה"ל יש לחוש שמא יש ברירה ונתקדשו דלמפרע ונפסלו בלינה והא דמנחות (דף מ"ח) שחט ב' כבשים על ד' חלות וכו' היינו משום דאין ברירה למפרע רק מכאן ולהבא אבל הכא דלהחמיר