מהרש"ם חלק ב רכח

מדאורייתא אבל י"ל דהתם בגמל שאינו שלו ותדע דאל"כ הא א"ר לשבעה דביום השבת לכ"ע איכא איסור תורה

ז"ז מ"ש מדברי אהעו"ז סי' שכ"ח בדין העמדת עלוקה מדברי תוס' ב"ק (נ"ה) לא אדע מהו שהרי באהעו"ז הביא שם מזה אבל מ"ש לפקפק במ"ש דבעלוקה אין זה צער אם לא יעמידנה דהא בבהמה גם בעומדת על האבוס שרי להעמידה ע"ג מחובר דמ"מ נייח לה וה"נ בעלוקה יפה תמה וע"ע בשו"ת ב"א יו"ד סוס"י ס"ב מ"ש ע"ד אהעו"ז שם

סימן רמ להרב מו"ה יוסף שווארץ נ"י בהרה"ג אבד"ק מאד בארץ הגר

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בא' שהי' איטר יד מעולם והניח כמה שנים התפלין בימינו שהיא שמאלו וימין כל אדם כמ"ש בש"ע ועתה נחלה ל"ע בחולי ליאות האברים (לעהמונ"ג) על ב' ידיו והרופאים נלאו למצוא תרופה למחלתו וא"י לעשות בהם שום מלאכה וגם א"י להניח בעצמו תפלין רק ע"י אחר ונסתפק באיזה יד יניח התפלין כעת אחרי שעתה ב' ידיו שוים. והנה לענ"ד דכיון דגם בהרגיל א"ע אח"כ בשינוי מכפי שהי' אזלי' בתר השתא כמ"ש המרדכי שרמז אליו המג"א סק"ט ובמרדכי וב"י מבואר דמפרש הא דאמרי' בשבת (דף ק"ד) בשולט בשתי ידיו היינו ע"י שהרגיל א"ע אח"כ א"כ ה"נ אם ביד"ש נעשו ב' ידיו שוות וכהות לגמרי אזלי' בתר השתא ובאמת שכבר האריכו בשו"ת ח"ש (הנספח עם הר המור) סי' א' ובשו"ת יהודא יעלה חא"ח סי' י"ט בד"ז אם מחויב בתפילין כלל כיון שאינו בר קשירה והעלו דשני מצות הם קשירה והנחה ואין תלוים זב"ז וע"ש שפסקו דגם כשיניח לו אחר מברך דהוי שליחו ואף דאיהו ל"מ עביד אבל עכ"פ נראה דיניח בשמאל כל אדם ובאמת שמצאתי במאירי לשבת (ד' ק"ד) שחולק על כל הדין ופסק דגם איטר יד יניח בשמאל כ"א דחיוב תפילין ש"י שיהיו נגד הלב ע"ש וגם בשע"ת סקי"א הביא בשם ש"צ שכ' בשם מהר"י צמח שהביא כמה ראיות שגם איטר לא ישנה מכל אדם ולכן אף שהמנהג כהש"ע מ"מ בכה"ג נראה כמ"ש וליתר שאת יניח בשתי ידיו כמ"ש כה"ג בשו"ת צ"צ החדש מהגה"צ ר"מ מליבאוויטש ז"ל במי שהי' איטר וכל מלאכתו וכתיבתו בשמאל והניח תמיד תפילין בימין ואח"כ הרגיל א"ע לכתוב בימין ופסק שיניח בשתי ידיו בזאח"ז ויכוין לצאת באותה שהיא שמאל ע"פ הדין ואין לחוש משום ברירה כמ"ש הפוסקים לענין ב' גיטין ע"ש אבל מדינא נ"ל שיניח בשמאל כל אדם. ואין לחוש ללעז על הקודם בכה"ג כמ"ש בתשו' א' לקראקא והשגתי על תשו' אבני צדק א"ח סי' ג' ואכמ"ל

אבל בגוף ד' המאירי ומהר"י צמח הנ"נ יש להפליא איך כתבו נגד הש"ס דמנחות וכל הפוסקים ואולי ר"ל שיניח גם בשמאל כל אדם וצ"ע

אגב אבאר במ"ש בבאה"ט בשם חוט השני סי' כ"ח דאיטר שהניח בשמאל כ"א גם דיעבד לא יצא ובשע"ת סק"א הביא בשם בי"ע שחולק עליו והביא מדברי בעה"ע שבב"י סי' תרנ"א דמוכח דיצא והשע"ת שם וגם בסקי"א הוכיח משם דעכ"פ באיטר יצא בדיעבד בהניח בשמאל כ"א וכפי הנראה לא הי' לפניו תשו' חה"ש ושם הביא בעצמו מדברי הב"י ועיטור הנ"ל והוכיח דמ"ש שם גבי לולב ואי עביד איפכא יצא דלא גרע מתפילין ר"ל דאף שכ' שם דבלולב שמצותו בימין דרבנן גם איטר יקח בימין כל אדם דדוקא בתפילין דאורייתא האיטר מניח בימין כ"א אף שמצותו בשמאל משא"כ בלולב וע"ז כ' דבדיעבד אם לקח הלולב בשמאלו שהיא ימינו יצא דלא גרע מתפילין דאע"ג דמצותו בשמאל אפ"ה איטר מניח בימין כ"א לפי שהוא שמאלו ה"נ בלולב אם נטל בימינו שהיא שמאל כ"א יצא דאף לכתחלה לא תקנו בלולב דרבנן לילך בתר ימין שלו שהיא שמאלו מ"מ דיעבד יצא כיון דבתפילין של תורה מצותו לכתחלה בכך לילך בתר ימין ושמאל דידי' זהו כונת העיטור וב"י והוא ברור ואמת ואין שום משמעות להקל דיעבד בעשה האיטר היפוך מכפי חיובו וגם דיעבד לא יצא כדמוכח מהעיטור הנ"ל שכתב טעמא דיצא דיעבד בלולב משום דלא גרע מתפילין ומוכח דבלאו ה"ט גם דיעבד לא יצא אם שינה מכפי חיובו ומכ"ש בתפילין דאורייתא כמ"ש החה"ש שם להוכיח כן באורך ע"ש אך לפמ"ש המג"א סי' תרנ"א סק"ט דגם מי שאינו איטר אם הופך יצא נדחה ראייתו ואני מצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב החדשות סי' תי"ט וז"ל מעשה ששאלו את רבותינו על איטר יד ימינו אם יש לו ליטול לולב בשמאלו וכו' מה לי שמאל מה לי ימין וכ"נ דבהא אינו אלא משום נטילה וכו' אבל היכא דהפקידם תורה על ימין גבי מצורע ועבודה בכהן התם דוקא בימין ואפי' שולט בב' ידיו פלוגתא דרבי וחכמים בבכורות (מ"ה) וכו' והכא אינו אלא מצוה בעלמא דבדיעבד לעולם כשר ויוצא וכו' ומתפילין נמי הכי משמע ממלתי' דר"נ מנחות (דף ל"ו) דאמר מה כתיבה בימין קשירה בימין ומהיכן משמע דכתיבה בימין אלא מסתמא כתיבה חשובה בימין בעינן ולא כלאחר יד ולא הקפידה תורה בכך מש"ה איטר יד ימינו הופך לשון ר"י הלוי עכ"ל. ומבואר כהמג"א ומדסיים דמתפילין נמי משמע הכי נראה קצת דס"ל דגם התם דיעבד יצא אבל צ"ע שהרי בכותב בשמאל פטור בשבת וכיון דבעינן דומיא דכתיבה ה"נ גם דיעבד לא יצא ומזה נ"ל ראי' לשי' הפוסקים דבכתיבה לבד תליא שהרי בתוספתא פ"י דשבת מבואר דבשאר מלאכות שבת חייב גם בשמאלו כמו בימין ודוקא בכתיבה בעינן ימין דוקא וכיון דמדמה תפילין לכתיבה ולא לשאר מלאכות שאין קפידא בהם באיזה יד לכן הכל תלוי בכתיבה

סימן רמא להרב מו"ה מנחם מענדל דמשק נ"י מקראקא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בכלי שאינו של בשר ולא של חלב (הנקרא פארוו"ע) וזב תחתיו חלב אם מותר לחזור ולהגעילו שיהי' כפי שהי' לא של בשר ולא של חלב אי דמי להא דמבואר במג"א סי' תק"ט שאין מגעילין מבשר לחלב וכן להיפוך והנה רו"מ הביא ראי' מדברי הט"ז יו"ד רס"י צ"ז גבי מדוכה של תבלין דמותר להגעילה וכבר הרגיש בעצמו דשא"ה שבלא הגעלה ס"ל להט"ז דאסורה בין לבשר בין לחלב ומ"ש רו"מ שהרי יוכל לעשות סימן להכשיר שהוא של חלב או להיפוך יש לפקפק דמ"מ השתא קודם שיעשה הסימן אסורה לכל דבר לכן מותר ומה"ט כ' הפמ"ג בא"א סי' תק"ט שם דנוהגין להטריף מקודם הכלי ואז מותר להגעיל מבשר לחלב וסי' תנ"א סק"ל כתב דלצורך פסח מותר דאיכא היכרא ובלחה"פ סי' קכ"א הביא בשם קיצור של"ה דאם מוכר הכלי לאחר מותר להגעיל מבשר לחלב הרי דבהיכר כל דהו הקילו וגם בגוף טעמו של המג"א שכ' בשם מהרמ"י דדלמא אתי למיטעי יש לעיין דהא יוכל לעשות רושם לסימן וע' ברמ"א סוס"י פ"ט ויותר נראה כדעת שעה"מ פ"ד מיו"ט ה"ח דטעמא שמא יגעיל כלי ב"י וכיון דאפשר בלא"ה שאין בו שום הפסד החמירו בזה ולכן ללבן מותר גם מבשר לחלב ע"ש ולפי טעם זה בודאי יש להקל בנ"ד שהרי גם כשיגעיל בי' יהי' נ"ט בר נ"ט וליכא חששא אבל גם לפי טעם המג"א כיון שאינו מן הדין כמ"ש בשעה"מ בשם סמ"ק שפסק להדיא להתיר והוא רק מנהג בעלמא אין להוסיף חומרא כדאי' כה"ג בירושלמי פ"ב דשביעית ה"ד אין מחדשין על הגזירה ואין מוסיפין על הגזירה ומה"ט נ"ל דאם הגעיל מבשר לחלב ונשתמש בו אין חשש איסור בדיעבד כמ"ש כה"ג הט"ז סי' ס"ד סקי"ב בדין ניקור יתפ"כ דבמה שאסרו משום דאתי למיטעי אין לאסור בדיעבד ועמג"א סי' פ"ט סק"ג שכתב לחלק דבאתי למיטעי בטעות מצוי יש להחמיר גם בדיעבד מה שאין כן בטעות שאינו מצוי וע"ע בט"ז סי' י"ג סק"ד ובנ"ד ודאי הוא טעות שאינו מצוי. ובהיותי בק' בוטשאטש באו לידי כתבי הגה"צ אב"ד דשם בעהמ"ח דע"ק ז"ל ומצאתי שכ' דלהגעיל מבשר לשימוש שאינו לא בשר ולא חלב מותר ואין בזה מנהג לאסור ואם אחר זמן ירצה לייחדו לתשמיש חלב ג"כ מותר וגם מבשר לחלב אם עברו יב"ח שלא שימש בו כלל ג"כ יש להקל עכ"ד. הרי כדברי

סימן רמב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בא' שהי"ל פרה מבכרת ומסרה לאיש אחר שימכרנה לנכרי יען כי הוא אינו מכיר לערלים והאיש הנ"ל שכח מלמכור וביום ש"ק קרבה ללדת ומיד מכר האיש