מהרש"ם חלק ב רכד

ג"ר ויצא ואם הוא דבר שאין מחזירין עליו הוה הפסק כמ"ש המג"א סי' קי"ד סק"ח בשם הב"ח ועמג"א סוס"י ס"ח וט"ז סוס"י רצ"ד והן אמת שמצאתי במעיו"ט על הרא"ש פ"ד דברכות סי' י"ז ובד"ח שם סקנ"א מבואר להיפוך וכ"ה דעת הרדב"ז שהובא בברכ"י סי' קפ"ח דגם בדברים שאין חוזרים עליהם מותר לאמרן בין ברכה לברכה ול"ה הפסק וע' בשע"ת סי' תרפ"ב עוד מזה אבל עכ"פ היכי דהוה הפסק י"ל דלכ"ע חוזר לג' ראשונות כיון שהפסיק בין ברכות השבח ובין תחלת האמצעיות דכיון דלעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל אם הפסיק ביניהם בדבר שהוא הפסק הוי כמפסיק בין ברכה למצוה וחוזר לראש ואם כן בהתחיל תפלת מוסף שהפסיק בין ג"ר לתפלת שחרית בדבר שהוא שקר גלוי הוי הפסק וחוזר לראש ועכ"פ כן הוא דעת הגאון בדה"א. אך בגוף הדין יש לי לדון בדבר חדש דהא טעמא בג"ר כחדא ברכה נינהו משום דכולן ברכות שבת הן כמ"ש המרדכי ובב"י סוס"י קי"ד והנה הב"י סי' ק"ז הביא בשם הראב"ד דהא דאין תפלת נדבה בשבת משום דגם האמצעיות הם רק שבא והודאה וע"ש בב"י ביאר הדבר ואף שהביא בשם תר"י דבשחרית אף שהם דברי שבח מ"מ הם נגד תפלת י"ח דחול שהם תחנונים היינו למ"ד דבשחרית מתפלל נדבה אבל לדידן הא קיי"ל דגם בשחרית ליכא נדבה בשבת והנה. אף דהפוסקים שם כתבו טעמים אחרים להא דאין תפלת נדבה בשבת היינו משום דס"ל דגם בשבח והודאה שייך נדבה אבל מ"מ מודים דאמצעיות דשבת הם ברכות שבח והודאה א"כ לפ"ז י"ל דבשבת גם בטעה באמצעיות במה שהוא שקר גלוי חוזר לראש דכולן כברכה אחת חשובות ואף שאיננו מחליט כן לדינא לפי שלא נראה כן בפוסקים מ"מ כתבתיו יען שהוא הערה חדשה

סימן רלה להרב מו"ה שמחה כהנא נ"י מק' לאקישיווקא ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באלמנה שנשאת לאיש ואחר איזו שבועות אמרה לו שראה דם ג"פ מ"ת אם צריך לגרשה או שיוכל לומר שאינו מאמין לה והביא מדברי כר"ו סי' קפ"ז סק"ה ושו"ת שי"צ סי' ל"ח וש"ש ש"ו סופי"ט והאריך בזה אי נימא בזה דענ"ב וגם בדין אאמע"ר והנה בגוף הדין נלע"ד דגם לכל צדדי קולא יש לברר ע"י בדיקת שפופרת ע"י נשים פקחות דהא בדאיכא לברורי קיי"ל דע"א נאמן באומר תא ואחוי לך כמ"ש ביו"ד סי' קכ"ז ס"ג בהג"ה וש"ך סקכ"ד אף דבעלמא אין עא"נ לאסור מ"מ בכה"ג נאמן גם אם הבע"ד או ע"א מכחישו, ואף שהמנ"י כלל כ' השיג ע"ד הש"ך כבר האריך בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ד' לדחות דברי המנ"י וקיים דברי רמ"א לדינא וע"ע בשו"ת ברכת יוסף חא"ע סי' ל"ג ור"מ שיק יו"ד סי' קמ"ז ואני מצאתי בתשו' רד"ך בית י"ז חדר י"ג דגם בב' עדים מכחישים זא"ז ואפשר לתרץ עדותם דקיי"ל דמקיימים עדותן מ"מ בדאיכא לברורי מבררינן ועמ"ש בחיבורי גי"ד בפתיחה לסי' ל"ט אות א' בסופו ומכ"ש בנ"ד דשאחד"א אלא דבאנו לבטל דברי' ע"פ תקנת מש"א דאמרי' ענ"ב א"כ היכי דאפשר לברר שלא יבא לידי כך אין לסמוך על חששא דענ"ב וכה"ג כתבו התוס' כתובות (דף כ"ט ע"ב) ד"ה אלו נערות כו' דא"י להפקיע חלק מזבח ואע"ג דקיי"ל דהפקר ב"ד הפקר היינו לצורך אבל זהו א"צ כל כך וכו' ע"ש וה"נ בזה וגם להסוברים דבבדיקת שפופרת אם לא נמצא כלל אין להתיר מ"מ כבר ביארתי בפתיחה שם אות ב' דגם בא"א לברר ב' הצדדים מ"מ הוי בכלל איכא לברורי ודלא כהנו"ב וישויע"ק והבאתי כמה ראיות לזה יעו"ש וימצא באר היטב ולכן נ"ל שיעשו בנ"ד הבדיקה ואם באמת לא תמצא כלל שום דם אז בצירוף דעת הג' ר"ח צאנזר והח"ד המקילים בלא נמצא כלל נוכל לסמוך על סברות האחרונים שלא להאמינה כלל, אבל בעיקר חשש עיני' נתנה באחר שכ' השי"צ דתליא בחילוק תוס' ור"ן סוף נדרים במה שהקשו דהא שויא אנפשי' חד"א תי' התוס' דיכולים חז"ל לעקור והר"ן ביאר משום דאפקעינהו קידושין א"כ בנ"ד ל"ש ד"ז אבל לפמ"ש הר"ן דמדינא א"י להפקיע שיעבוד הבעל גם בזה י"ל כן אני תמה דבשלמא בזינתה דאסורה מדאורייתא הקשו שפיר דנימא שאחד"א אבל ברמ"ת שכל האיסור הוא רק מדרבנן לשי' רוב הפוסקים וע' ח"ס סי' קנ"ג א"כ מעיקרא ל"ק קושיתם כלל דהם אמרו והם אמרו כדאי' בירושלמי פ"ז דיבמות ה"ג דבריהם עוקרין את דבריהם וכ"ה בש"ס דעירובין (ד' ס"ז ע"ב) ורש"י שם ועוד בכמ"ק, וה"נ בזה ובפרט לתי' ב' של הר"ן גם למשנה ראשונה א"נ להפקיע שיעבודו דדוקא בזנות דכסיפא לה מלתא האמינוה כמ"ש הר"ן שם משא"כ בנ"ד אך דבאמת יש לפקפק בהחשש דשמא ענ"ב כמ"ש הפת"ש ורו"מ הביא שכ"ה בתשו' שם ארי' סי' ל"ה דכיון דמהני בדיקת שפופרת ליכא חשש בענ"ב ומ"ש הש"א שלא תרצה האשה לעשות הבדיקה כדי שיגרשנה הוא תמוה מלבד מ"ש בק"ס בהשמטות לשו"ט סי' י"א הרי אם חזינן הוכחה שענ"ב הרי לא יאמינו לה כלל וא"כ אם תהי' המונעת שלא לבדוק יהי' הוכחה גלוי' שמשקרת ומי פתי לא יבין שהיא מערמת ולא יחרוך רמי' צידו ובטל חשש ענ"ב וע' כה"ג ברמב"ם פ"ג מהל' סוטה ה"ב ובכ"מ שם ה"א דאם א"ר לשתות מוכח שהיא טמאה וכה"ג כתב הרא"ש והובא בש"ך ח"מ סי' ע' סקי"א שאין זה מיגו שיאמר פרעתיך בפני פו"פ והלכו למדה"י שיאמרו הרוצה לשקר ירחיק עדיו הרי שאין אדם רוצה לטעון מה שיהי' שקרו גלוי וה"נ בזה. ומ"ש רו"מ שהרי אם לא תמצא כלל דם בבדיקת שפופרת תאסר לבעלה לשי' נו"ב וסד"ט ג"ז ליתא דלא כולהו נשי ד"ג וכמ"ש כה"ג בתשו' גא"ב סי' כ"ו בשם ר"י הלוי ורמז אליו גם הפת"ש א"ע סי' קט"ו סוס"י כ"א ע"ש וגם מספק א"א להקל שלא להאמינה במה דשויא אנפשה חד"א

ומ"ש בתשובות פנים מאירות ופת"ש א"ע דדוקא באמרה טא"ל משום זנות חיישי' שמא ענ"ב כיון דבזינתה מחויב לגרשה משא"כ בשמשתו נדה וכדומה יש לפקפק בזה דהא מבואר בתוס' זבחים (דף ב') דאינו מחויב לגרשה וכ"ה ברמ"א סי' קי"ז והגם שרבים חולקים ע"ז מ"מ מה יענה לשי' התוס' איך אמרו במ"א דענ"ב ובע"כ דליתא לחילוק זה. וגם מ"ש רו"מ דכיון דמפסדת כתובתה ליכא חשש ענ"ב גם בזה אין הדבר פשוט ולשי' הירושלמי וכמ"פ גם באשת ישראל ברצון אמרי' דענ"ב אף שמפסדת כתובתה וגם מ"ש רו"מ דאין אמע"ר יש לפקפק דשמא רצונה לעשות תשובה שלא תכשיל את בעלה וכמ"ש בתשו' גא"ב סי' כ"ו באורך לברר ד"ז בראיות ועמ"ש בדע"ת סי' א' סקכ"ו וכ"ז בכ"ז סוף דבר שיש עיקולי ופשורי בכל צדדים אלו ולכן לענ"ד צריכה לעשות בדיקת שפופרת ואם תמצא דם בראשו הרי יתברר שכדברי' כ"ה ואסורה לבעלה ואם ימצא דם בצדדים או שלא תמצא כלל הגם שבזה יש מחמירים מ"מ יש לצרף סברות הנ"ל ולהתירה באם שלא תראה יותר מחמת תשמיש

סימן רלו לכבוד חתני הרב מוה"ר שמעון באב"ד נ"י אבד"ק יאנוב

מכתבו הגיעני ועד"ש בדין אשה שתובעת מבעלה שישלם לה מזונות ב' שנים בעד מה שהחזיקה ילד קטן שלה בהיותה לבדה מבעלה ע"י קטט ורו"מ צידד דאף דכופין אותו ליתן מזונות להילד היינו מזונות דלהבא אבל על העבר הרי באחר שזן בנו של האב אין האב צריך לשלם לו דהוי כפורע חובו של חבירו דמבריח ארי בעלמא הוא אך די"ל דכיון שבידה לכופו שיחזיק אצלה הולד עד ו' שנים ולשלם המזונות אין דינה כפורע חובו של חבירו. והנה לענ"ד הרי באמת בדין פורע חובו של חבירו וזן את אשתו לשי' הרשב"א דוקא במפרש שנותן מחמת מזונות שחייב בעלה אבל בסתם חייב בעלה לשלם א"כ נהי דקיי"ל כהר"ן וש"פ שחולקים עליו מ"מ הרי גם בפורע חובו של חבירו ממש אם הוא שותף ופרע גם חלק שותפו חייב השותף לשלם לו גם היכי דלא הי' מחויב רק במחצה כדמוכח מדברי הרמ"א רס"י ע"ז ואף דהש"ך שם סק"ה מפקפק בזה כבר הוכיח בתומים מדברי מרדכי כהרמ"א וכ"ה בתשו' לחם רב סי' ס"א ועקצה"ח סי' שס"ט סוסק"ב ובכנה"ג ח"מ סי' קכ"ח הגה"ט אות ט"ז בזה וגדולה מזה בתשו' הרא"ש שהובא בטור א"ע סי' קי"ח באשה שמת בעלה והניח אפטרופס ליתומיו והי' עליו חובות לעכו"ם ובאו לגבותם מקרקעותיו ופרעה להם האלמנה ותובעת להאפטרופס שיתן לה מחלק היתומים ויש לה ע"ז עדים והשיב דכיון שהיתומים היו סמוכים אצלה