מהרש"ם חלק ב רכ

לזה מה טוב ואם לאו הנה דברי הריטב"א קיימים והוא רב קדמון ולכן יפה הקשיתי. ואם גם בזה יחזיק רו"מ דבריו ודחיק ומוקי אנפשי' לא איכפת לי כי אין בזה נ"מ לדינא כלל

ומ"ש עמ"ש לדחות דברי נו"ב בהא דלאסור אשתו דמ"מ משכח"ל כאשר זמם בהתרו ורו"מ השיג ע"ז ולדעתי כיון דבהתרו בה נאסרת ג"כ לבעלה קודם הריגה ומתקיים כאשר זמם בעדים במה שנהרגים עכ"פ דקלב"מ הוי שפיר כאשר זמם וכמ"ש הריטב"א לענין הפסד כתובה דאף דאין משלמים מ"מ בעיקר הדבר שנהרגים מתקיים שפיר גם על התשלומין דכולה הזמה היא וה"נ בזה וא"כ עדות דאיסור אשה לא מימעט מקרא עכ"פ כיון דמשכחת לה שיהי' עדות זה ג"כ בהזמה היכי דאתרו בה. ומלבד זה כבר כ' לעיל מה שיש לדון עוד בדברי נו"ב בזה. ובפרט שאין בזה נ"מ לעניינו ועת לקצר ז"ז אין פנאי להאריך יותר כעת ואי"ה עוד חזון למועד אמנם בעיקר ד' הנו"ב ת"ל הבאתי דברי רמ"ה ותלמוד הר"פ המפורשים להיפוך כל בנינו ולדעתי אלו הוי חזי להו הוי הדר בי'

והנה אחר צאת תשובתי הובא לפני גוף הגב"ע וראיתי דלא העידו בלשון בשעה שנתן לה אמר הרי את כו' רק אמרו בשעת זיא האט צו גינעמין כו' וגם מקודם לזה אמרו שפיתו אותה העדים לקבל המטבע להחליף האט זיא צו גינעמין המטבע ובשעת זיא האט צי גינעמין כו' א"כ שוב בלשון זה יש לצדד דאיכא ספיקא שמא אחר שקיבלה אמר כן או עכ"פ בשעה ששניהם אדוקים לפמ"ש בשו"ת בגדי כהונה סי' כ"א בנידון כזה כיון שאמרו מקודם שקיבלה ואח"ז אמרו שבשעה שקיבלה אמר האמ"ל דהול"ל להיפוך ע"ש היטב ואף דבשו"ת רמר"א פקפק בדבריו מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וכיון דא"א לברר שוב יש לצרף זה לסניף כי אני דחיתי זאת רק כפי שהי' הלשון לפני בהשאלה שאמרו בשעה שנתן לה והבאתי מהא דסי' קנ"ד ומדברי מהרי"ט אבל לפי הנ"ל י"ל לצדד בזה. גם ראיתי שלא אמרה שלא שמעה רק אמרה שלא אמר ונדחה צד א' ממש בתשו' שם. ומ"מ נשארו רוב צדדי ההיתר במקומם. גם ראיתי כי הגאון אבד"ק לבוב החמיר להצריכה גט ועיקר החשש אצלו למה לא החזירה להם החליפין וכפי שכתבתם אלי רצתה להחזירם והלכה לחוץ וכבר הלכו לדרכם ונדחה החשש שלו ולכן לענ"ד אין בזה משום חכם שאסר כו' דבנושא שלנו אולי גם הוא יודה להתיר כמ"ש בשו"ת מהרשד"ם חאהע"ז סי' י"ז בענין הסבלונות כה"ג יעו"ש וימצא כדברי וגם בלא"ה יש לצדד בזה וקצרתי ולכן לענ"ד יוכל הרב להתירה וזה קצת שנים אירע עובדא כזו ממש בק' פמארין ויצא בהיתר מהגאון הצדיק אבד"ק צאנז זצ"ל

ובענין חשש הקול מצאתי אח"כ בב"ח א"ע סי' מ"ו שכ' דדוקא ביצא קול שראו עדי' והעדי' הלכו למדה"י בזה חוששין לקלא אבל אם ישנם לפנינו ומתבטל עדותן ע"פ דין לכ"ע הוי קול ושוברו עמו ומעשי' בכל יום ששולחין שאלות כאלו לגדולי הדור ויצאו בהיתר ע"ש סימן רכח להרב החריף מו"ה יהודא ליבוש מונק נ"י בווארשא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שתבע מחבירו שיחזיר לו ריבית שנתן לו חפץ שוה סך כו"כ והמלוה טוען שיחזיר לו רק דמי שיווי החפץ ורו"מ הביא מדברי תשו' תפ"צ חיו"ד סי' מ"ח בשם רע"א שהובא בפת"ש יו"ד סי' קס"א סק"ו דגם בר"ק קנהו המלוה אלא שמחויב להחזיר משום מצות וחי אחיך עמך וגם בחידושי רע"א מבואר כן אך שנסתפק רו"מ דאפשר דוקא אם בא המלוה מעצמו להחזיר הריבית אבל אם הלוה תובעו לב"ד י"ל דחייב להחזיר גוף הריבית והביא ראי' מהא דפ"ק דתמורה ד' ו' ע"ב) דאי לאו קראי דמייתי התם היינו אומרים דלרבא דס"ל אעל"מ רק יוצאה בדיינים ואי נימא דליכא חיוב אלא משום מצוה אין ראוי לומר אעל"מ כעין מ"ש הט"ז בח"מ סי' ר"ח

ולענ"ד אינו ראי' כלל דודאי אי לא הנך קראי דלחיים נתן ולא להשבון או דלמורא נתתיו או דמקיש לשופכי דמים בודאי הי' מחויב המלוה להחזיר הר"ק כיון דאעל"מ אבל כיון דהנך קראי אשמעינן דליכא חיובא ממש אלא מצוה דוחי אחיך עמך י"ל דגם בתבעו לוה ליכא אלא מצוה בעלמא וליכא למימר בזה משום דאעל"מ ושם בתשו' תפ"צ הוכיח דקונה הריבית מהא דכתב הריב"ש דאין יורדין לנכסיו והוכיח כן מהא דב"ק (ד' קי"ב ע"ב) דאמר רבא לעולם רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ושא"ה דאמר קרא אל תקח מאתו נשך וגו' וחי אחיך עמך אהדר לי' כי היכי דניחי בהדך לדידי' אזהר רחמנא לברי' לא אזהר ומוכח דהוי רק מ"ע דרמיא עלי' ואין נכסי' משועבדים ע"ש ובאמת שכ"ה בנימוק"י רפא"נ וז"ל ריבית קציצה כופין אותו ב"ד להחזיר משום מ"ע דוחי אחיך עמך ומכין אותו עד שתצא נפשו כמו בשאר מ"ע אם אמר סוכה איני עושה לולב איני נוטל שמכין אותו עד שת"נ כדאמרי' בהכותב (דף פ"ו) אבל אין ב"ד יורדין לנכסיו לפי שאין נכסיו משועבדים לכך תדע דאל"כ בנים נמי ליחייבו לאהדורי כדרך שאמרו בגוזל שחייבין להחזיר וכו' כן דעת הרשב"א והסכים לדעתו הרנב"ר והיינו יוצאה בדיינים דקאמר ר"א עכ"ל הרי מבואר דהוי רק חיוב מ"ע ומדכתב הנימוק"י דהיינו יוצאה בדיינים דקאמר ר"א מוכח דגם בתבעו לוה דינא הכי דאל"כ הו"ל לפרש דר"א מיירי בתבעו לוה ויוצאה בדיינים ממש אך שהתפ"ל שם העיר דכיון דרבא גופי' ס"ל דר"ק יוצאה בדיינים א"כ לא דריש להנך קראי דלא להשבון ניתנה א"כ שוב י"ל דאעל"מ ומדינא לא קנה הריבית והביא מהתוס' ב"מ (ד' ס"א ע"ב) ד"ה רבא כו' שכתבו דרבא קאמר הכי בב"ק אליבא דר"א ואיהי גופי' ס"ל כר"י אבל הוא תמוה מהש"ס ב"מ (ד' ס"ה ע"א) דאמר רבא גלימא מפקינין מיני' וע' מהרמ"ש (דף ס"ה) שם שהעיר בזה וע"ש בתפ"צ סי' ס"ג שהאריך ליישב דברי התוס' והי' נראה ליישב דבלא תבעו ס"ל לרבא דא"י בדיינים ולקמן (ד' ס"ה) מיירי בתבעו לוה לכן ס"ל דיוצאה בדיינים אבל אין לזה רמז בש"ס שם ובעיקר דברי הט"ז בדעת רש"י דדוקא בתובעו הר"ק יוצא בדיינים יש לי לדון לפמ"ש הש"ג והובא בש"ך רס"י רל"ב דהמלוה לחבירו ולא תבעו מתנה ביקש ליתן לו וברא"ש פ"ה דב"מ סי' ב' פסק כדעת רמב"ם דגם בריבית מהני מחילה אחר שנתן לו ובתשו' לחמי תודה ובר"א ח"מ סי' ה' העלו דהיינו כל זמן שלא תבעו אמרי' שמחל לו ע"ש א"כ ה"נ בנתן לו ר"ק ואינו תובעו אמרי' שמחל לו אבל כשחוזר ותובעו איגל"מ שלא מחל לו ומצאתי בב"מ ליו"ד שם שהעיר ג"כ שד"ז תלוי במחלוקת הפוסקים אי מהני מחילה בריבית אלא שלא הביא מדברי הש"ג הנ"ל וגם בתשו' שב"י ח"א סוס"י קל"ה פסק דכל זמן שלא תבעו אין ב"ד נזקקין לו וע' בשו"ת שבסו"ס עט"צ לחו"מ לסי' ט' ותשו' גא"י חיו"ד סי' י' שהאריכו לחלוק ע"ד הט"ז וע' ביא"פ בשם משאת משה מ"ש בזה. וע' בהפלאה כתובות (ד' ק"ה ע"א) מ"ש בביאור דברי רש"י דבא ליישב סתירת דברי רבא דיליף מקרא דלא ניתן להישבון ואיך אמר דר"ק יוצאה בדיינים ובע"כ דיליף מקראי רק לענין דא"צ להחזיר לבניו ומיישב בזה קו' התוס' וז"ש רש"י בתבעו בחייו דדוקא לגבי לוה עצמו חייבי' רחמנא להחזיר וזהו כדעת הדג"מ ומ"מ לפמש"ל י"ל דכל זמן שלא תבעו תולין שמחל לו ושוב מצאתי בשו"ת ספר פני יהושע בפו"כ סי' קי"א וסי' תע"ה שהעיר ג"כ בזה וכיון דבסי' ק"ס ס"ה קיי"ל כהרא"ש דמהני מחילה אחר שנתן הריבית צדקו דברי הט"ז בזה

ובעיקר סתירת דברי רבא הנה בש"ס דתמורה מסיק דבשינוי קונה פליגי ומוכח דבר"ק גם רבא מודה דאע"מ ורק מ"ע דוחי אחיך עמך איכא וגם בהא דב"מ (ס"ה) פליגי רק מכח חיוב המ"ע וגם יש לי לדון לפמ"ש בתשו' נו"ב מ"ת א"ע סי' קכ"ט בביאור דברי תשו' הרא"ש דהיכי דאפשר לעשות בדרך היתר אפילו בעשה באיסור א"ע מהני א"כ לשי' רש"י דריבית ע"י שליח מותר אפי' בלקח ר"ק א"ע מהני וקנה הריבית אבל י"ל דדוקא בתקנה בחרם שאפשר להתיר איסור זה לגמרי ס"ל להרא"ש דא"ע מהני משא"כ הכא דלגבי עצמו א"א לעשותו בהיתר שפיר אמרי' דאעל"מ

ובגוף הדין אם הריבית נקנה למלוה ע' באס"ז לב"מ ס"ה ע"א בשם הריטב"א וז"ל ורבינו פי' בשם הרמב"ן דהא דאמרי' לעיל חמשה מפקינין מיני' משום דבריבית אתי לידי' לאו היינו חמשה ממש אלא דמי וכפי דמיהן של עכשיו בין שהוזלו בין שהוקרו אבל אינהו גופייהו לא מיהדר דהא קנסינהו במשיכה דהא ממון של ריבית ממון גמור הוא וקני לי' מאי דשקיל לי' שהרי אין יורשיו חייבים להחזיר אלא דרחמנא רמי עלי' לשלמו ואלו קדש בו אשה מקודשת עכ"ל וע' בשעה"מ פ"ה מאישות באורך שחולק ע"ד המח"א ומל"מ בזה וע"ע בב"ש א"ע סי' כ"ח סקכ"ו ובאב"מ סקכ"ב ובנתה"מ חו"מ סי' ר"ח מ"ש בזה ולכן בנ"ד הדין ברור שא"צ להחזיר אלא דמי שיווי של הריבית (ועמש"ל סי' כ' עוד בזה):