מהרש"ם חלק ב קצג

חמצו א"כ אין מזיק לנו מה שאין השט"מ מועיל בדד"מ דבלא"ה אין בו ממש בדיניהם. אך מה שנוהגין לעשות שט"מ נראה שהוא עפמ"ש באס"ז לכתובות (ד' נ"ו ע"א) ד"ה אבל ע"פ לא וכו' בשם הריטב"א דבכותבת לו התקבלתי כיון שהוא רק בהערמה לא סגי באמירה לבד בע"פ אף דבעלמא מחילה אצ"ק ולא שטר מ"מ הכא בעינן שטר לאלומי מלתא שיהי' היכר שעושה כן לקיומי מלתא ע"ש וכזה הביא בשו"ת שע"ד סי' ה' בשם הגה"צ ר"מ אבד"ק ליבאוויטש ז"ל לענין היתר עסקא שיעשו דוקא בכתב ולא בע"פ ע"ש וה"נ לענין מכירת חמץ וכיון דבלא"ה אין בהמכירה ממש בדד"מ סגי בשט"מ בלשה"ק אבל בודאי צריך שהמוכר יתנה בע"פ על כל התנאים וסדר המכירה ורק ליתר תוקף יעשה השט"מ וכיוצא בזה מצינו ברמב"ם פ"ה ממכירה הל' י"ב י"ג שיש דברים שאין הקנין מועיל כלום אלא להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל ע"ש והגם שסיים הרמב"ם שאם אמר בלב שלם אמרתי וגמרתי לעשותו א"צ קנין הנה מכירת חמץ לכל אסור ולאו כ"ע ד"ג ולפעמים ישכח לאמרו ולכן נהגו בשט"מ ולכן נלע"ד העיקר שלא לשנות ממנהג אבותינו ולמכור בשטר מכירה

ומ"ש עוד בדבר מכירת חמץ והביא בשמי שבלא סטעמפיל אין בהשטר ממש ידעתי גם ידעתי שאינו כן ולא כתבתי כן אבל אני כתבתי כי שטר הנעשה בערמה למראית עין אין בו ממש בדיניהם ונקרא שינפעטראג והוא בחוק האזרחים נו' 916 ואחרי כי הקיר"ה פטר השט"מ של חמץ מן סטעמפיל מפני שהוא רק כפי הדת נראה מזה שחושבים רק להערמה בעלמא לכן כתבתי שבדיניהם אין בו ממש. אבל גם מ"ש רו"מ שאם מוכר בשטר עברי מגרע בדד"מ גם הקנין שבע"פ ג"ז אינו כי אם אמנם שטר עברי אין בו ממש בדד"מ כפי האף דיקרעט מן 22 אקטובר 814 ל' אבל כל מקח שנגמר בע"פ ולא נדבר שיהי' נגמר רק בשטר אע"פ שכותבין שטר לזכרון דברים אין זה מגרע המקח שבע"פ גם כפי חוקם ני' 884 שהביא רו"מ. ובכל שט"מ של פסח כותבין רק לראי' וזכרון דברים מה שנגמר

ובכ"ז כפי שכתב רו"מ שבעירו אין זכרון לדתה"ק לא בין היהודים וכו' צדקו דברי רו"מ שאין לכתוב שט"מ יהודית אלא בלשונם יש לכתוב לחזק הקנין נגד חשש הערמה כמ"ש בתשו' הקודמת וע' בשדה חמד מער' חו"מ סי' ט' אות כ"ה בסופו בשם כמה שו"ת בענין זה

סימן רכד נשאלתי ע"ד צוואת הרב הקדוש מס"ג זצק"ל שעשה עוד ב' שנים קודם פטירתו בהיותו בבריאותו בזה"ל הנני מסדר בזה איך יתנהגו בהוני ורכושי כו' המעות מזומן והביליעטין אשר יהי' נמצאים אז אחר נכיון תשלומי הכתובה יתחלק לששה חלקים ב' חלקים לשני בניי מליט"א וחלק א' לשתי נכדותי וב' חלקים לארבע בנותיי וחלק א' יהי' לטובתי וכו' הכלי כסף וכלי זהב יתחלקו לחמשה חלקי' ב' חלקים לשני בניי וחלק א' לב' נכדותי וב' חלקים לארבע בנותי כו' מה שהוא לטובתי היינו חלק ששית ממזומן וביליעטין ומעשר מכלי כסף וזהב הנ"ל מזה יהי' מה שיחלקו תיכף בעת הצריך ובכל יום מימי השלשים יחלקו ח"י רו"כ ובמשך שנה, וכו' ואלף רו"כ יתנו לעניי אה"ק והנני מובטח בצדקת בניי שליט"א כי יעשו רצוני בלי שום שינוי כו' כחפץ אביכם כו' וחתם ע"ז את שמו זצ"ל. עכ"ל הצוואה ועתה יצאו מערערים לבטל כח הצוואה ע"פ דתוה"ק וגם אם רצונם לקיימה הוא רק לפנים משוה"ד ויען כי יש כמה כלי כסף וזהב משובצים באבנים יקרות אשר עולה מחירם יותר מהכסף וזהב עצמו י"ל דאינם בכלל כלי כסף וזהב כי הכסף וזהב טפל לאבנים הטובות ונקראים על שמם וא"כ שייכי' להבנים לבד וגם נמצא כתר זהב על הס"ת ויש בו אבנים טובות יקרים מאוד וגם ע"ז יאמרו כן. וגם יש בכלי כסף וזהב הנ"ל אשר נשאר בעזבון מאבותיהם הקדושי' זצ"ל אשר הגם שמחיר הכסף וזהב הוא מועט אבל לרוב חשיבותם יעלה מחירם לרוב מאוד ויאמרו כי א"צ ליתן להבנות חלק מהיוקר ההוא רק כפי שיווי כסף וזהב לבד. עכת"ד. והנה הצוואה הנ"ל הוא כת"י של הרב הגדול מוהר"ד נ"י מו"צ דק' בארדימשוב שכתב כפי שיצא מפי הרה"ק זצ"ל והרה"ק חתם עליו בעצמו ואז שאל אותו ר"ד הנ"ל אולי צריך להבטיח הצוואה יותר והשיב הה"ק צ"ל כי א"צ יותר. ואז אמר הה"ק זצ"ל להרב ר"ד שהוא מונחת בהמלתחה הנקראת (פייער שאפע) ואחר פטירת הרה"ק זצ"ל הודיע הרב ר"ד נ"י עסק הצוואה ומקום הנחתה ומצאוה שם כפי דבריו. וכבר יצאו כמה רבנים לישע כח הצוואה מכמה טעמים ורבים מהרבנים יצאו לבטל הצוואה ע"פ הדין ונשאלתי לחוות דעי בזה בס"ד

והנה השאלה תסוב על ד' אפנים. א') אם גוף הצוואה קיימת גם בלא קנין. ב') את"ל שאין תוקף להלואה מכח מתנה אם שייך בזה דין מצוה לקיים דברי המת. ג') אם עכ"פ מחויבים לקיימה מדין מצות כיבוד אב. ד') אם הכלים המשובצים באבנים טובות והכתר הנ"ל הם בכלל המתנה. וזה תשובתי

(א) הנה בגוף הצוואה שהיתה מתנת בריא בלא קנין דברי רמ"א חו"מ סוס"י ר"נ ידועים שפסק בפשי' דבלא קנין אינו כלום ואולם בב"י סי' ר"נ הביא דברי המרדכי בשם ר"מ דבכה"ג שמצוה לאחר מותו מהני גם בלא קנין ושהרשב"א וריב"ש ומהרי"ק חולקים ובד"מ סי' רנ"ז רמז לתשו' מהרמ"פ ותו"ד ליישב סתירת ד' מרדכי בשם הר"מ וע"פ ביאורו שם יוצא דל"מ בלא קנין וכבר הביא הרה"ג אבדק' יאגלנוצא מתשו' רמ"א סי' צ"ה אות ה' שתי' סתירת דברי ר"מ ומרדכי בענין אחר דדוקא היכי דהוציא הממון מת"י דהמתנה מתחלת מחיים רק שנקבע זמן לאח"מ אזי ל"מ בלא קנין אבל במצוה לגמרי לאח"מ מהני בלא קנין ע"ש וא"כ בנ"ד לש' הר"מ ומרדכי שפיר מהני שהרי ביאר דבריו בפירוש על אשר יהי' נמצאים אז כו' יתחלק כו' וגם כלל בזה לטובת נשמתו איך יתנהגו בו ואני מצאתי בשו"ת מהרי"ל סי' ע"ה שרמז בקצרה וחלק בדעת הר"מ דהיכי דאמר יטול או ינתן הוי מצוה מח"מ והיכי דאמר תן או תנו משוי להאי נפקד שליח ליתן וכה"ג לא חשיב בבריא מצוה מח"מ ולכן צידד שם בדין אמר כשאיננה לא יתן הפקדון אלא לבתה דהוי לשון שלילות והוי שפיר מצוה מח"מ ע"ש והמעיין בלשון המרדכי ימצא דמיושב בזה סתירת דברי הר"מ על נכון דהנה במרדכי סופ"ק דב"מ כ' וז"ל ופסק ר"מ דאף הבריא שאמר ינתן לפ' כו"כ אם ימות זה נקרא מצוה מח"מ וכו' ובפי"נ כ' וז"ל נשאל לר"מ אם יש לאדם בן עני ורוצה לתת לו עתה כדי לסלקו לאחר זמן מירושתו כו' ונ"ל דיש תקנה לאביו עכשיו אעפ"י שהוא בריא וכו' וכן יאמר כו' פ' בני יטול לאח"מ כו' ופ' בני כו' כיון שמצוה ואומר פ' בני יטול לאח"מ אין לך מצוה מח"מ גדולה מזו וגדולה מזה אור"ת איזו היא מתנת בריא שהוא כמתנת שכ"מ כל שכתיב בה מהיום ולאח"מ וכו' וכ"ש היכי דלא אמר מהיום ולאח"מ וכו' עכ"ל ואח"ז מיד הביא תשו' אחרת על ראובן שתובע את שמעון ואמר שאמו הפקידה פקדון ביד ש' כו' וא"ל כו' תנהו לראובן בנו נ"ל שלא זכה ראובן במתנה כיון שהיתה בריאה באותה שעה וכו' יעו"ש כל התשובה והוא סותר א"ע מני' ובי' למ"ש למעלה וע"פ דברי מהרי"ל הנ"ל ניחא ולק"מ. יופלא בעיני על כל המחברים שלא הרגישו בזה בישוב דברי הר"מ ומרדכי. וא"כ בנ"ד שאמר ג"כ בלשון יתחלקו כו' שפיר מהני גם בלא קנין כלל לשי' הר"מ ומרדכי ומהרי"ל הנ"ל והנך רואה דמהרי"ל פסק בפשי' כדעת הר"מ ומרדכי הנ"ל

(ב) וראיתי בעקרי הד"ט חא"ח סי' כ"א שהאריך ג"כ בדברי מרדכי הנ"ל והביא דברי מהריב"ל ורמ"פ ורמ"א בד"מ הנ"ל ודחה אותם והעלה דהיכי דכתב דבריו בשטר שפיר מהני גם בלא קנין דהא דבעינן קנין הוא רק להעיד על רצונו ומחשבתו שגמר בלבו ליתן לזה בכל נפשו וכל שיש חזקת אומדנא דמוכח שנותן מרצונו הטוב כל הקנין הוא למותר ובכה"ג שמצוה לאחר מיתה דאומדנא שנתכוין בכל לבו שפיר מהני אלא דבלא כתב שטר וא"ל דחזר בו אבל בכתב שטר אם אי' דחזר בו הי' כותב שטר אחר וסיים וז"ל הכלל העולה שדעת הרב תורת אמת סי' קנ"א ומהרי"ץ סי' ל"ב שלדעת הרי"ף ורמב"ם ומהר"ם ור"ת ור"ן אף צוואת בריא שכתובה בה שהוא נותן לאח"מ א"ש קנין ויש לה דין מתנת שכ"מ שיכול לחזור בו כל ימי חייו וכל שלא חזר בו מתנתו קיימת וכ"ה דעת הטוש"ע עכ"ל. ולעיל שם כתב דגם בלא בא השטר ליד המקבל אלא לאחר מיתת הנותן קנה. וגם מבואר שם דס"ל דדוקא בכתב זמן בשטר ע"ש באורך והמעיין במרדכי ימצא שאין רמז ורמיזה לחילוקו וגם מבואר מלשון המרדכי דס"ל דכ"ש אם לא כתב מהיום וכו' ולא הזכיר שיהי' בו זמן וגם לא הזכיר ענין שטר כלל רק שאמר וכו' ולענ"ד המובחר בזה הוא כחילוק מהרי"ל ומדוקדק לשון מהר"ם ומרדכי היטב וגם בלא שטר מהני בכה"ג כמבואר בתשו' מהרי"ל שם. וגם בתשו' מהר"ם מינץ סג"ל סי' ס"ו באמצע התשו' העתיק בפשיטות דברי מרדכי בשם הר"מ ואולם כיון שדעת