מהרש"ם חלק ב קצ

דעת רמב"ם ושכ"ה דעת הרי"ף דבזה מיושב קו' הרא"ש. ולכן בצירוף בדיקה קודם תשמיש אין שום מקום לחוש שתצטרף ביאה ב' לדונה כרמ"ת

ועתה נבא לבאר מכח ראיי' ג' שהיתה סמוך לוסת החדש שאינו קבוע ונסתפק רו"מ דהא מאי דתולין בוסתה הוא דוקא בוסת קבוע ובמינקת לא קבעה לוסת אם בכה"ג תולין בוסתה. והנה בגוף דברי הפרישה והש"ך סקט"ז הנה באשכול שם כתב וז"ל יש מי שפירש הא דתניא אם יש לה וסת תולה בוסתה כגון ששמשה סמוך לעונת וסת שלה אף שלא הגיע העונה אמרי' מחמת חימום התשמיש נתקרב ובא ותו שהוא רוב המצוי בנשים לשנות וסתן עונה או יום לרחק או לקרב וכיון שהדבר מצוי ודאי נראה שלא לצרף ראיי' זו ומכ"ש שאין מצרפין אם עבר ושימש בעונת וסת עצמה וראתה עכ"ל. ומבואר כדעת הפרישה. אולם בדין מינקת נראה כיון שדעת הרמב"ן דגם בימי מניקתה קובעת וסת ובסד"ט ביאר שכ"ה גם דעת הרמב"ם וגם העלה דדוקא להחמיר אבל להקל אמרי' דלהקל קבעה וסת ע"ש וא"כ לענין רמ"ת יש להקל להחשיב ראייתה לוסת ובפרט להמקילין לתלות במכה אפי' אם מוציאה דם לענין רמ"ת א"כ לא גרע הוסת שבימי מניקתה למכה שא"י אם מוציאה דם ולכן לענ"ד אין לאשה זו דין רמ"ת כלל

ובכ"ז כיון שכתב רו"מ בשם המיילדת שכפי שנפצע בית הרחם בודאי תראה דם כמ"פ וגם ראיתי בשו"ת ב"ש ח"ב סוס"י י"א בשם גדול א' כי עיקר התרופה בזה לשהות איזו זמן שלא תטבול ולא תשמש כלל והעיד שבא מעשה לידו ויעץ כן ועלתה בידו לכן לדעתי גם בנ"ד יצוה רו"מ כן ואחר שיעבור זמן כפי ראות עיניהם אם אולי ירחם הש"י ותתרפא וטהרה ממקור דמי'

סימן רכ להרב המאה"ג וכו' מו"ה פנחס חאדאראב נ"י אבד"ק טלוסט

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שכ"מ ומסוכן ויען כי אשתו אלמנה מבעלה הראשון והיא מתפחדת שמא ימות ח"ו ותהי' קטלנית ונתרצה לגרשה בגט ובעירו אין מסדרין גיטין והנה בד"ז כבר הארכתי בתשו' להרב הה"ג דק' הוסיאטין נ"י. וגם להרב הה"ג דק' נאראיוב נ"י איך לנהוג בכתיבת שאנו מונין שזהו דברי הבעל כמ"ש הב"ש רס"י קכ"ח והרי כותבין שלא במקום עמידת הבעל ואין כותבין בו העומד והבאתי מתשו' מים חיים ושב יעקב וגם מתשו' פמ"א בשם הגאון ר"ד אופנהיים ור"ש מווינא שכותבין זמן הכתיבה אפי' מסר מילי קודם לזה וכן מקום הכתיבה ועמידת העדים ואין לכתוב רק שאנו מונין ולא תיבת כאן והבאתי ראי' מרש"י ותוס' קידושין (ד' כ"ו סוע"א) דבלשון רבים לא מיחזי כשיקרא גם אם לא יתכן הלשון אצלו ע"ש גבי אין לו קרקע ומהטור ומג"א סי' תקס"ו סק"ז וספר חסידים סי' תחל"ט והארכתי ואכמ"ל. ואם יכתבו למנין שמנים במתא פ' יותר נכון אבל יש לטעות שהוא מספר שמונים שנכתב בלא וא"ו (אבל העירני נכד הרה"ח מו"ה יוסף הכהן נ"י שיוכלו לכתוב שמנין בנו"ן בסוף ולא יהי' חשש הנ"ל דגם בלא"ה כותבים בגט מנין בנו"ן לבסוף)

ומ"ש רו"מ מדברי תשו' שו"מ מהד"ק ח"א סי' מ"ח שהעיר מהא דמילי לא מימסרי לשליח לשי' הקדוש שבא"ע סי' ל"ה יפה דחה רו"מ שנעלם ממנו דברי הג"פ סי' ק"כ סקכ"ג וישויע"ק שם שהוכיחו מתוס' גיטין (דף כ"ט ע"א) ורשב"א שם להקל ובאמת שכבר האריכו בזה בקצה"ח סי' רמ"ד סק"ג ובנתה"מ שם וגם בתורת גיטין סי' ק"כ סקכ"א הביא בפשיטות דברי הרשב"א הנ"ל וע"ש סק"כ מ"ש בדברי הרמב"ן והר"ן ובאמת שהרשב"א בגיטין שם כתב וז"ל וקיי"ל כרבא דאמר מילי לא מימסרי לשליח כלומר כיון שהוא א"ל לכתוב דברים אלו שנמסרו להם הם א"י למסור לאחרים אבל ודאי מרצון הבעלים יכולין הם למסרם דלאו אינהו מסרו להו למילי אלא כאלו בעלים עצמם מסרום כדאי' לקמן (ד' ס"ו ע"ב) דאף ר"י דסבר מילי לא מימסרו לשליח מודה הוא באומר אמרו וכו' ע"ש ואני מצאתי ברשב"א קידושין (דף מ"א ע"ב) בד"ה מלמד שהשליח וכו' וא"ת בשלמא שליח דידי' משוי שליח אבל שליח דידה היכי משוי שליח והא מילי נינהו ומילי לא מימסרו לשליח ותי' הרב ברצלוני דהכא בדשוי' שליח בקנין דאלים לשוי' שליח ומסתברא בנשתנה לו רשות לשויי' שליח דלא אמרי' מילי לא מימסרו לשליח אלא כשהשליח עושה אותו שליח מדעתו אבל מדעת בעלים משוי שליח וכדמוכח התם דהא באמר אמרו שליח עושה שליח א"נ בשחלה שליח או נאנס משום דסתמא דמלתא כל שחלה דעת בעלים שימנה השליח שליח וה"נ בכה"ג איירי וכו' עכ"ל וא"כ אין ראי' מהרשב"א לנד"ד שהרי הוא סובר גם בקידושין דשליח עושה שליח אבל לשי' הקדוש ר' מרדוש שבמרדכי י"ל דגם בנ"ד ל"מ (ושוב העירני השואל די"ל דהרשב"א קאי שם על גיטין וצ"ע דא"כ לא הוה מילי) ובאמת שבירושלמי פ"ג דגיטין הל' ה'. מפורש כדעת הקדוש וע' בשי"ק ובמרה"פ שתמהו על הפוסקים שנעלם מהם ד' הירושלמי וע"ש עוד בשי"ק רפ"ד הל' א' בזה וע"ש דגם בשטר ל"מ ודלא כהש"ג שהובא בד"מ

אך בנ"ד שהשכ"מ בעצמו עושהו שליח להולכה וכבר העלו האחרונים דבשליח להולכה ליכא חשש טלי גיטך מעג"ק כמ"ש בתשו' תשב"ץ ח"ג סי' שכ"ו וע' פת"ש סי' קמ"א סקל"ה א"כ לכ"ע אין חשש ובאמת שבמכתב מאלי' שער השליחות סי' י"ב העלה דגם להמחמירים להצריך מינוי שליחות בפניו מ"מ כח ב"ד יפה לעשות שליח גם שלב"פ לכ"ע וכמ"ש הרי"ף ורא"ש פ"ג דגיטין סי' י' דשליח ב"ד א"צ בפניו ולכן העלה שימסור דבריו לב"ד והם ימנו שליח ובירושלמי פ"ד דגיטין ה"ב במשנה דבראשנה הי' עושה ב"ד במקום א' ומבטלו לית הדא פליגא על ר"ל דאמר אין אדם מבטל שליחותו בדברים פתר לה בב"ד שכוחו מרובה וא"כ ה"נ במוסר דבריו לב"ד י"ל דלכ"ע אין חשש. ומהגם דבנ"ד שעושה זאת רק לנגד חשש קטלנית בודאי אין לגבב חומרות שהרי אם יתרפא יחזור וישאנה כתקנת ר"י מפריש ואם ימות הרי תהא מותרת לעלמא מאיסור א"א אלא שנתירנה מחשש קטלנית לכן פש' שיש להקל. ועוד דבנ"ד שכל הגירושין לטובתה וזכותה וליכא שום ספק שמא לא תתרצה י"ל דלכ"ע ל"ה מילי דהשליח יכול לזכות עבורה

ומה שביקש להתיר סידור גיטין בעירו שנקראת בפ"כ טאסט ובערכאות טלאסטע ואף שבקצת כתבי היהודים נכתב שם העיר טלוסט וכן נקראת בפי קצת הוא רק מיעוטא דמיעוטא אני חוכך בזה מאוד כי לפי ידיעתי רבים המה הכותבין כן וקורין ובפרט מפני שיש עוד עיר סמוך להרימלוב מבדילין כן לקרותה טלוסט וגם נ"ל שכותבין בוא"ו שהוא מלאפום ולא ביו"ד וגם בלשון דייטש נקראת טלאסט רק בלשון פולין טלאסטע ואיך נתברר לו שהוא רק מיעוטא דמיעוטא ורו"מ בעצמו בחותמו כתב בשם טלוסט וגם פיתוחי חותמו כן הוא ואיך השמיט שם זה לגמרי וגם בשם טאסט מסתבר יותר לכתוב בוי"ו יו"ד הנקרא חולם שבור כזה טויסט שהרי גם בשם טויבא דעת כמה אחרונים לכתוב כן וחלקו על הט"ג ובפרט בשם עיר וכמדומא שרבים כותבין כן במכתבים ועכ"פ ראוי לכתוב כן וגם בשם הנהרות קשה להקל במה עד עתה איסור ולכן ידי אל תהי בזה

סימן רכא

להרב המאה"ג וכו' מו"ה מדרכי וואגשאהל נ"י מו"צ דק' בייטש

מכתבו הגיעני וע"ד העגונה מ' העניא בת ר"י מכפר ליביצע שבעלה הר' חיים ישראל ישב עמה ח' שנים באהבה והי"ל ב' בנים והי' בעל שפע ומוצלח ובשנה העברה שכר הברא"ה בחצר אדון עבור שוורים סמוך לנהר ראפע ובהיותו שם בנסיעתו לביתו עבר עם עגלה בנהר ועמו עוד ב' יהודים וגם א"י וכאשר באו באמצע הנהר באו פתאום מים שוטפים ונפסקו חבלי הסוסים ויהודי א' וגם א"י ירדו וברחו אל הגבול ונצולו והעגלה נהפכה וא' מהם שט במים והגיע לשפת הנהר ור' חיים הנ"ל נפל להמים והעיד ר"ש ברי"ד שהי' שם בשעת הטביעה וראה שנהפכה העגלה ונפל להמים ושט תחת המים איזו אמות וחזר ועלה ונתראה למעלה ע"ג המים וחזר ונפל לתוכם ועמד שם ערך ששה מינוט ולא לא ראהו יותר עוד העיד ר"נ בר"פ שהוא ישב עם רח"י בהעגלה ונשנהפכה הוא שט בהמים עד שהגיע לשפת הנהר ואז ראיתי שעמדו שם כמה אנשים וצעקתי להציל את רח"י אבל לא ראוהו בהמים יען שנפל תחת המים וכל זה הי' ביום ה' ניסן וביום כ"ד ניסן נמצא איש ע"י עכו"ם א' שמצאו ובא אל אשת הנטבע הנ"ל וא"ל שנמצא בעלה והעיד ר"א בר"י שהוא נסע עם הערל הנ"ל להנהר לראות את הנטבע ומצאו מונח אצל שפת