מהרש"ם חלק ב קעז

והעלה דהיכי דהנאתו של זה בא אחר חסרונו של זה לכ"ע פטור וא"כ ה"נ שזה מקבל התשלומין אחר שנשרף ביתו של זה פטור אך די"ל דכיון שע"י מעשיו של ראובן לא קבלו עוד את תשלומי שמעון וע' שעה"מ פ"ג מגזילה ונו"ב מה"ת ח"מ סי' כ"ד מ"מ כיון שנעשה ע"י הטעות של בעל ההבטחה ואין בזה פשיעה מצד ראובן פטור אף שנהנה מחסרונו של שמעון והביא מהתוס' ב"ק (דף ק"א) ורא"ש וש"ך סי' שצ"א סק"ב וכיון דראובן מוחזק המע"ה וע"ש עוד בזה ובסי' מ"ח באמצע התשו' שהביא ג"כ מהא דסי' קפ"ג וש"ך סק"ב ואחרונים שם ותמהני שלא הביא מד' המח"א הל' שלוחין סי' ח"י ובכה"ג דנ"ד שלא דברו רי"פ ורמ"ל מזה כלל לעשות ההבטחה וגם לא היו שותפין ל"ש בזה הטעמים שכתב בתשו' ב"ש שם ולכן מדינא פטור רמ"ל מליתי לרי"פ שום חלק רק באם שניכה משכירות העלמה וקיבל לעצמו על דמי ההבטחה של שנת תרנ"ו והעלמה נתרצית בזה אז הי' מחויב לשלם אבל בנ"ד שלא נתרצית בזה פטור רמ"ל [וע' בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' ע"ז בדין ראובן ששכר בית משמעון ואמר ראובן לשמעון שיבטיח הבית באסיקוראציאן ולא רצה ושילם ראובן דמי ההבטחה ועשה הכתב על שמו ונשרף הבית וגבה ראובן לעצמו דמי ההבטחה ופסק שהדין עם ראובן והביא ג"כ מהסמ"ע סי' ש"ז סק"ה וש"ך סק"ב ומהנימוק"י פ"ב דב"ק מוכח כהסמ"ע ועס: שס"ג סעי' י' בהג"ה והעלה דבנ"ד גם הש"ך מודה ע"ש באורך ולא הביא משאר מקומות שהבאתי]

סימן ריב עי' מפתחות עוד להרב הנ"ל

ומה ששאל בדבר הדו"ד שנתן ר"ב לר"מ סך כ"ח רו"כ ליקח עבורו בלויצקיא רשיון למכור סחורה וטאטי"ן בכפר ור"מ ביקש מר"ב למכור לו עגלים שקנה ושיתן לו ריוח והבטיחו ר"ב ור"מ השיג הרשיון עבור ר"ב ואח"ז נודע לב"ב של ר"מ כי העגלים הנ"ל קנה ר"מ וקנו מר"י העגלים ושלחום לעיר לשחוט ונודע לר"ב ובתחבולה חזר ולקח העגלים לעצמו וכשנודע לר"מ לא גילה לר"ב שכבר השיג הרשיון ואיים עליו שאם לא יתן לו העגלים לא יקח הרשיון והלך ר"ב ללויצקיא ונתן כ"ח רו"כ שנית והשיג הרשיון ועתה באו לדין ור"ב טען שר"מ א"ל שאם יתן לו העגלים יחזור לו המעות ור"מ טוען שלא א"ל כן אלא שאם יתן העגלים יביא הרשיון ואם הי' ר"ב חוקר ודורש בבית הממשלה הי' נודע לו שכבר השיג ר"מ עבורו הרשיון עכת"ד

והנה רו"מ כ' דאף שר"מ הוי רק גורם לההיזק ולא עשה ההיזק בידים מ"מ כיון שהי' שליח ומעל בשליחות חייב גם בגרמא אבל לענ"ד מלבד דגם בדין שליח אם חייב בגרמא יש עיקולי ופשורי ועמ"ש בחיבורי משפט שלום סי' קע"ו סי"ד ובהגהות שנדפסו בשו"ת שבסו"ס דע"ת סי' י"ח וע' תשו' הרא"ש כלל פ"ח סי' א' וסי' ד' ותשו' ב"ש ח"מ סי' נ"ב והג"ה שם ועמ"ש עוד בסי' ר' סעי' ז' מדברי החב"ש סי' י"ח סקכ"ד ותשו' רדב"ז ומהרי"ט ועוד מכמ"ק בזה אבל בנ"ד שלא נתכוין ר"מ לגרום לו היזק רק לטובת עצמו להציל עי"ז את ריוח העגלים שזכה בהם בקנייתו ר"י לכ"ע פטור וכמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"א סי' צ"ה דאף לצי"ש פטור בגרמא שנתכוין לטובת עצמו ויש להביא סמוכין מש"ס דעירובין (דף ס"ז רע"א) שכח א' מן החצר החיצונה ולא עירב פנימית מותרת דאחדא דשא ומשתמשא וחיצונה אסורה ופירש"י דבהא מודה שמואל דמבטלי בני חיצונה לבני פנימית אותו רשות שבא להם לתוכן ע"י הרגל עירובן דא"ל לתקוני שתפתיך ולא לעוותי אבל בשכח בן פנימית ליכא למימר הכי דליבטל לבני פנימית ותיחוד דשא ותשמש דלא מצי למימר לתקוני שתפתיך כו' שהרי תחלת העיוות ע"י בן פנימי בא ובתוס' שם הקשו מהא דלא אמרו דיורין להחמיר ותי' דהתם בדליכא שום פשיעותא אבל הכא הפנימית פשעה ועיותה א"ע ע"ש וה"נ בנ"ד הרי ר"ב גרם העיוות במה שלקח העגלים שלא כדין וזה רצה להציל את שלו ואע"ג דלא עביד אינש דינא לנפשי' הרי לא עשה דין לעצמו אלא שעיכב בידו ואף שג"ז אסור מכח תקנה המוזכר בסי' ע"ב סי"ז בהג"ה מ"מ הרי מצד פשיעות ר"ב נגרם קלקול זה וגם י"ל שכבר עשה ר"מ שליחותו והשיג הרשיון ומה שכיחש בפני ר"ב הי' רק להציל את שלו אחר שכבר קיים שליחותו ולא מעל בגוף מעשה השליחות כלל לכן מדינא פטור ר"מ (ועתו"ס סוף בכורות (דף ס"א ע"א) בד"ה לתשיעי כעין זה)

סימן ריג להרב וכו' מו"ה צבי יצחק רויט מו"צ דק' מאשציסק

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן בן יעקב וגיסו שמעון חתן יעקב שבאו לדון בדבר צוואת יעקב שהבנים יקחו ב' חלקים והבנות חלק שליש ושמעון תובע שנתן לו חותנו מתנה מחיים חלק שמינית בהבית ויש לו טאבילציע ע"ז ורו"מ נחלק עם דיין א' אם הוא נאמן בזה והנה לא ביאר אם אביהם עשה לו מרצונו הטאבילאציע בחיים דבכה"ג בודאי הוי מוחזק דלא גרע ממשכנתא כמ"ש בתשו' ח"ס חו"מ סי' י"א וע' תשו' מאמר מרדכי סי' מ"ד בהא דא"א מוריש דבכה"ג שהי"ל טאבילאציע דעתו נוטה דמוריש לבניו ונאמן בשבועה אבל אם בעצמו עשה לו הטאבילאציע הרי מבואר בש"ך סי' א' בשם רש"ל דבדיני עכו"ם לא מיקרי תפס והגם שלא נתבאר בפי' אם גם דיעבד לא מיקרי תפיסה וע"ש באו"ח ונה"מ וע' בתק"כ להש"ך סי' צ"ז וסי' קי"ד נו"ב מה"ת ח"מ סי' ל' אבל בשו"ת פני יצחק הספרדי סי' כ"ב האריך להוכיח דגם דיעבד אינו תפיסה והגם שאני במקום אחר הבאתי ראי' מתשו' הרשב"א שבב"י א"ע סי' צ"ו גבי אלמנה שגבתה בערכאות דמוכח דדיעבד מיקרי תפיסה והבאתי מתשו' רשד"ם ח"מ סי' קמ"ה ואבן השהם סי' נ"ט ועוד מכמ"ק ואכמ"ל מ"מ בנ"ד שלא גבה עוד רק אנטאבעלירט בודאי לא מיקרי תפיסה גם דיעבד ואינו נאמן להוציא מיורשין ואף דמ"מ אם היורשים רוצים ותובעים אותו לבטל הטאבעלא הוי כמוחזק אם הי' עושה בד"י אפי' רק טאבעלאציע אבל עשה כן ע"י דא"ה בלא רשות ב"ד פשי' דלא מיקרי מוחזק כלל

ובדבר הירושה בחזקה שצוה שאחר מות אשתו ינתן שליש להבנות דהחזקה הוי כדבר שא"ב ממש וליכא דין ירושה כמ"ש בחו"מ סי' רע"ו ובדבר המחלוקת שבין הש"ך להשל"ה וקצה"ח ועיין בתוס' ב"ב (דף קמ"ח ע"א) ד"ה שכ"מ וכו' דמוכח דבלא הבית ל"ה בזה שום דין ירושה וע' מהרי"ט בשניות חיו"ד סי' ה' ומעשה חייא סי' ו' וכנה"ג יו"ד סי' של"א ותשו' שו"מ תליתאה ח"ג סי' ה' שפסקו כשל"ה אבל מ"מ החזקה יש בה ירושה כמ"ש במהרי"ט חח"מ סי' ל' וכן הוכיח בתשו' ב"ש חח"מ סי' ק' ק"א אך דבנ"ד שאמר רק אחר כמה שנים כשתמות אשתו כבר זכה בנו בהחזקה בכל משך הזמן וכשתמות אשתו מיד נעשים נכסי בנו וע' בנה"מ סי' רפ"א סק"ג בדין מתנות שכ"מ בדשלב"ל ותשו' רע"א סי' קל"ב וח"ס ח"מ סי' ק"נ ושו"מ מה"ק ח"א סי' מ"ה ובנ"ד שהוא דבר שא"ב ממש אלא שנהגו להחזיקו כדבר שי"ב ממש לכ"ע א"י להנחיל במה שיהי' אחר כמה שנים דבזה בודאי ל"ש מנהג

ובדבר השידוך שמחותנו ברח לאמעריקא ע"י חובות הגם שבשו"ת עבה"ג סי' ל"ד מבואר בכה"ג כן אבל הכל לפי הענין והמקום והזמן ובזה"ז רבים שתו כוס זה מצוק העתים בעוה"ר וע' תשו' אבני צדק להגאון מסיגוט תא"ע סי' ל"ה שכ' דדוקא בנתברר שעשה רמאות ליהודים וע"ש עוד בזה וימצא מה שיש לדון בזה: סימן ריד עי' מפתחות והשמטות. להרב המאה"ג וכו' מו"ה דוב בעריל דרומער נ"י אבד"ק הערץ במדינת ראמעניע

ביום אתמול הגיעני מכתבו ולמען כבוד לימודו וכבוד זקינו הגאון ז"ל פניתי להשיבו במוקדם וזה התלי בס"ד

ע"ד השאלה שאירע בכפר א' סמוך למחנ"ק בכהן א' שנשא אלמנה ביום ב' שבט העבר וביום ט"ז תמוז ילדה בן והרעישו אנשי הכפר עליו לבל ידור עמה ולא שמע בקולם אם כי לא צרפוהו למנין ולא קראוהו לס"ת נתן כתף סוררת וקודם ר"ה בא, לפני מעכ"ה והתנצל שלא ידע חומר האיסור ובא לקבל הדין אך שאשתו לא רצתה לבא לדין ופירש ממנה עד כי בשבוע העבר באה אשתו והודית אשר לא מבעלה הולד רק קודם חתונתה היתה משרתת בבית א' בק' דארהויא ונתפתתה לבן הבע"ב פעם א' ונתעברה ממנו ולע"ע היא מניקה הולד ועמד כת"ר על החקירה ופוסח על שתי הסעיפים. א') אם יש להתירה לבעלה כהן מחשש זונה דיש לחוש שמא נבעלה