מהרש"ם חלק ב קנב

החולץ בהא דאשתמודעינהו שכתב הרי"ף דכיון דלאו אמלתא דאיסורא קמסהדי אלא מלתא בעלמא דמגלי דהדין הוא גברא פלן וה"נ בבדיקת הנשים והא עדיפא מהתם ע"ש וא"כ ה"נ בעכו"ם מסל"ת ובמק"א הארכתי בדין נוגע בעדות אשה והשגתי ע"ד הש"ש ש"ז פ"ו שביאר ליישב קו' הנו"ב מהא דיבמות (דף מ"ז) גבי גר שצריך להביא ראי' ולשי' רמב"ם ורא"ש גם באמר נתגיירתי בב"ד פלוני אינו נאמן אף דעל"ג ותי' הש"ש דשא"ה שהי' עכו"ם ואינו חושש שמא ותפסוהו בשקרו גה בעל"ג אינו נאמן ואני הבאתי מדברי הריב"ש וש"ך סי' צ"ח דגם עכו"ם נאמן בעל"ג

ועוד יש לצרף דעת הרשב"א ותוס' ור"ן שבב"י יו"ד סי' צ"ח דקפילא מהני גם בלא מסל"ת דכיון דאומן הוא לא מרע נפשי' ואף שהנו"ב מ"ת חא"ח סי' ע"ב העלה דדוקא בעושה מעשה יש להקל באומן משא"כ בדיבור מקרי ואמר שקר ולכן אין האומן נאמן אבל היינו לשי' הסוברים דבעינן קפילא ומסל"ת אבל לשי' הפוסקים שהבאתי הרי גם באינו מסל"ת נאמן ומכ"ש בנ"ד שהרופא הוא אומן וגם מסל"ת וגם הוא מלתא דעל"ג וע' במש"ז א"ח סוס"י רנ"ג דגם היכא שלא יפסיד כל אומנתו לא מרע אומנתו והביא מדברי הש"ך סי' ש"ב סק"ד בשם הראשונים ע"ש מ"ש בזה

והנה מ"ש רו"מ לענין מה שאומרת שראייתה בלא הרגשה והביא מדברי הנט"ש סי' כ"א דאם אומרת שלא הרגישה אף שראתה ע"י בדיקה אינה טמאה, אלא מדרבנן והשיג על דברי כמה אחרונים בזה הנה אני מצאתי בתשובות מהר"ח א"ז סוס"י קי"ב שכתב בפשי' דהבודקת ומצאה דם בעלה בחטאת ואפי' אינה מרגשת נעשית נדה ודאית ובהיותי בנייאשטאט דיבר' עם הר' עובדיה ואמר עד שתרגיש בבשרה כלומר שמצאה דם בבשרה אפי' אינה מרגשת ביציאתו כגון דם הנמצא בפרוזדור שחייבים עליו אע"פ שלא הרגישה ביציאתו מהמקור ע"ש אך לפמ"ש שם לעיל דהיכי דהדם משונה מדם ווסתה יש ספק לתלות בצדדים וליכא למימר בכה"ג רוב דמים מן המקור כיון שמשונה מדם הווסת ע"ש וע' בסד"ט סי' קפ"ז סקי"ד שהשיג ע"ד תשו' ש"י שצירף סברא זו והוא דחה דבריו אלא שגם בתשו' דב"ש צירף ד"ז ע"ש ולא ידע מדברי מהר"ח א"ז הנ"ל וא"כ לפ"ז י"ל דגם לענין חזקת דם בא בהרגשה י"ל דבכה"ג ליכא חזקה וכמ"ש כה"ג בסד"ט רס"י קפ"ג בשם הש"י לענין קרטין דכיון דאינה רואה כדרך דם וסתה י"ל דבא בלא הרגשה. ומ"ש רו"מ מדברי הח"ד סי' קצ"ו דבתוך ז"נ גם בראתה בלא הרגשה סותרת ספירתה ואיכא איסור תורה כבר השיגו עליו כל הבאים אחריו וע' תשו' ח"ס סי' קע"ז ובאב"מ בסופו בשו"ת סי' כ"ג ובאמרי אש סי' ס"א ושו"ת ב"ש ח"ב סי' כ"ח מ"ש מדברי רמב"ן נדה (דף ל"ז) דאינו סותר אלא שאותו יום אינו עולה למנין אבל בשו"ת משובת נפש סוס"י ל' העלה דעולה ג"כ למנין אם הפסיקה עכ"פ פעם א' בטהרה וע"ע בישויע"ק רס"י קצ"ו ובנודע בשערים מ"ת סי' י"ג ועכ"פ בנ"ד שמרגשת כאב ודמה משונה וגם הוי מלתא דעל"ג יש להקל

והנה הביא רו"מ דעת הש"ך דבג"י הראשונים תולין במכה אפי' במכה ידועה והאחרונים תמהו עליו דא"כ למה לא שאל ר"ע בעובדא שבאה אשה ואמרה ראיתי כתם וא"ל שמא מכה היתה בך וא"ל הן וחייתה א"ל יכולה להתגלע ולהוציא דם א"ל הן וטיהרה ואמאי לא שאל שמא הי' תוך ג"י וע' בסד"ט סקל"ד מ"ש בזה ונראה דהא כל טעמו דהש"ך משום דס"ל דמוחזקת בחז"א ומוקמי' לה אחזקה והרי ר"ע סובר דחיישי' למיעוטא מדאורייתא ומבואר במרדכי בחולין פ' הזרוע דמכ"ש דס"ל דלא אזלי' בתר חזקה וכ"ה בפ"י בקו"א לכתובות (דף י"ב) ובגו"ר כלל ס"א וכיון דס"ל דהוי מדאורייתא א"כ הרי בשל תורה אין חילוק בין להקל ובין להחמיר כמ"ש התוס' חולין (דף י' ע"ב) ד"ה אלא וכו' א"כ גם להחמיר לא אזיל בתר חזקה ועוד דבדרבנן להחמיר דמי כמו להקל בשל תורה כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' שי"ג סק"ד א"כ לר"ע לשיטתו אין להחמיר מכח חזקת טומאה גם תוך ג"י ותולין במכה משא"כ לדידן שפיר ס"ל להש"ך להחמיר

ומ"מ לדינא הגם שהח"ד סי' קפ"ז סק"ה החליט דקודם ג"י איכא חז"א אבל, אני מצאתי ברשב"א נדה (דף ב' ע"ב) ד"ה התם וכו' שכתב דאם רק הפסוקה בטהרה הויא בחזקת טהורה וע"ש (דף ה' ע"א) שהביא כן בשם הרמב"ן והוא חולק עליו ובחידושי הר"י שם (דף ס"ח ע"ב) הביא מדברי רמב"ן ורשב"א שנחלקו בזה מהיפוך להיפוך וצ"ע. והנלע"ד כתבתי

סימן קפג להחריף ובקי מו"ה שלמה חנוך הכהן ראבינאוויטץ נ"י בהרה"צ מרדאמסק

מכתבו הגיעני ובדבר מה שנסתפק בכהן שגירש אשתו חוץ מפלוני דאינה מגורשת אם מותרת לחזור לו דלכאורה י"ל דכיון דבח"ל בעינן קידש ואח"כ בעל וא"כ הכא דאינה מגורשת ונשארו הקידושין הראשונים שהי' בהיתר א"כ אם יבעלנה כשיחזירנה לא יהי' בכלל קידש ובעל

הנה לא ידעתי מקום ספיקו דהא בגיטין (דף פ"ב ע"ב) מבואר דקרא דאשה גרושה מאישה לא יקחו מידרש לר"א דאפי' לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה וגם רבנן מודו דאיסור כהונה שאני וכ"פ הרמב"ם ובטוש"ע וא"כ אסורה לחזור לו ועס"י ק"נ ס"ג ואם ספיקו לענין מלקות הרי לשי' רש"י והרמב"ן קידושין (דף ע"ח ע"א) גם באיסור גרושה לכהן הדיוט איכא משום לא יחלל זרעו וגם בבעל לבד לוקה ולא נשאר ספיקו אלא לשי' רמב"ם פי"ז מאי"ב ה"ב דס"ל דבהדיוט בעינן נמי קידש ובעל והרי מבואר בכ"מ רפט"ו מאי"ב בשם הר"א בנו של הר"מ שביאר טעמו דבאיסור לאוין נזכר ביאה בקהל ולא הוי אלא בקידושין ודוקא דרך נישואין קפיד קרא דהיינו ביאה ראוי' לבא בקהל השם דהיינו קידש ובעל ע"ש א"כ אין נ"מ אם הקידושין באיסור או בהיתר דאדרבא אם הקידושין בהיתר טפי מקרי הביאה בקהל וגם להרמב"ם חייב בזה ומטעם זה יש לפקפק במ"ש בחי' הרי"מ לא"ע סי' כ"ז דגם היכי דאין הקידושין תופסין מ"מ מודה הרמב"ם דלוקה בבעל אח"כ ולפמ"ש ליתא דבכה"ג לא מיקרי ביאה בקהל וע' בפ"י בסופו ובהפלאה לכתובות (דף ל"ה) דס"ל דלר"ע דאק"ת בחייבי לאווין בע"כ ס"ל דלוקה בבעל בלא קידש ומה שהקשו להרמב"ם דבעל בלא קידש אינו לוקה א"כ איך קידושין תופסין בח"ל הרי הוי קידושין שאמסל"ב כקו' תוס' קידושין (דף נ"א ע"א) ותירוצם ל"ש להרמב"ם דהא להרמב"ם כל איסור הבעילה הוא רק ע"י הקידושין לענ"ד לק"מ דהא לשי' רמב"ם איכא בכל פנוי' ל"ת דלא תהי' קדשה ולוקין עליו והא קיי"ל דאאחע"א א"כ בלא קידושין לא חלין האיסורי לאוין, אלא דבקידש מקודם אזיל לי' לאו דל"ת קדשה וחל האיסור לאו א"כ הרי בלא הקידושין הי' עובר על לאו דל"ת קדשה ואף דגם היכי דאאחע"א מ"מ איסורא איכא לקברו בין ר"ג הרי בבעל ולא קידש ג"כ איכא איסור תורה כמ"ש המקנה קידושין (דף נ"א) אלא דלאו ליכא בבעילה לבד והכא אי לאו הקידושין איכא לאו אחר דל"ת קדשה ומה לי הך לאו או אידך לאו. [א"ה בהמ"ח בחי' כתבתי בזה לתרץ קו' המל"מ פי"ב מאי"ב ה"ב בהא דש"ס דכתובות (דף ל' ע"א) א"ב בעילה לכ"ג ומ"ש דהו"ל עשה שאינו שוה בכל ופירש"י שאין זה לאו דאלמנות וגירושין אלא עשה דבתולה יקח ולא בעילה וא"ת יש כאן לאו דזונה לא אשכחן תנא דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה אלא ר"א ולית הלכתא כותי' ואין זונה אלא הנבעלת לפסול לה עכ"ל והקשה המל"מ לפמ"ש הרמב"ם פי"ט מאי"ב ה"ג וכ"ג שנשא בעולה ובא עלי' הרי אלו נתחללו א"כ לשי' שוב יש לאו דחללה לא יקח ולר"ע שוב אין בה הוי' ותי' דכיון דקודם ביאה הי' לו בה הוי' לא ממעטי' לה מקרא דולו תהי' לאשה והביא שכן הקשה בשטמ"ק ותי' כן ע"ש ולענ"ד לא הועיל כלום בתי' זה דהא נודע דרבא ס"ל בקידושין (דף נ') דקשאמ"ל ל"ה קידושין וא"כ הא אם יבא עלי' תהי' חללה וא"כ שוב הוי קידושין שאמ"ל ול"ה קידושין ומאי א"ב בעולה לכ"ג הא לית בה הוי' ולכאורה י"ל לפמ"ש התוס' קידושין שם דדוקא היכא שהאיסור הביאה באה ע"י הקידושין אז הוי קשאמ"ל ע"ש וא"כ שוב י"ל כאן דל"ה קשאמ"ל דהאיסור של הביאה אינה באה. ע"י הקידושין אבל ז"א דתירוצם של התוס' לא קאי רק למ"ד דקידושין תופסין בחייבי לאוין אבל לר"ע דס"ל דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין לא קשה קו' התוס' כלל וא"כ שפיר י' דגם בכה"ג הוי קשאמ"ל וא"כ שוב לית בה הוי' ועוד דאפי' נימא כתי' התוס' ג"כ קשה דהא כ' הרמב"ם פי"ט מאי"ב ה"ד דכ"ג שבעל בעילה בלא נישואין לא חיללה ובמ"מ שם כ' הטעם דדוקא כשקידשה ועבר על עשה דאשה בבתולי' יקח והוא עשה דכהונה אז נעשית חללה אבל אם בא על הבעולה שלא כדרך נישואין אינו מוזהר בה יותר מאדם אחר ואינו איסור כהונה אלא איסור בלבד ואין חלל