מהרש"ם חלק ב קנא

מבואר דדבר נידוך ונפרד הוי כבעין. ובמק"א העירותי ע"ד הח"ד הנ"ל מהתוס' חולין (ד' ק"ח) ד"ה שנפל וע' ח"ד סי' ק"ב סק"ד וע' ריטב"א חולין שם. שו"ר בשו"ת ב"ש סוס"י ק"ס שדיבר בד' פמ"ג הנ"ל מהא דאין בלוע יוצא בלא רוטב ותי' דכיון דבלוע שמן נכנס לכלי בלא רוטב כמ"ש ח"ד סי' צ"ו סק"ו וסק"ז ודלא כח"ד סי' צ"ז וק"ה וכיון דבד"ח גם אב"י אסור א"כ לא ימלט שחתכו גם דבר שמן ומ"ש הת"ד סי' צ"ו סק"ז דהולכי' אחר רוב תשמישו ליתא לדידן בסי' תנ"א ס"ו בהג"ה ובפרט בד"ח דנעשה ב"י יעוש"ה

סימן קפא

ע"ד הדו"ד שבא לפני בר' וש' שעשו שותפות ביניהם והי' ר' הנותן מעות וש' הי' הנו"נ בהעסק ועשו בניהם שטר שותפות שיהי' מהריוח לר' מחצה ולש' מחצה רק יהי' לש' קדומה בעד ש"ט ב' ר"כ לשבוע ועשו השותפות על שנה ובמשך הזמן קיבל ש' בכל שבוע הסך ב' ר"כ מהעסק ובכלות הזמן לא הי' ריוח כלל בהעסק והסך ב' ר"כ חסירים מן הקרן וטען ר' כי הוא הבטיח לו קדומה אם יהי' (ריוח יותר מזה יקח ש' הקדומה אבל כיון שלא הי' ריוח יותר גם אם הי' הסך ב' ר"כ קדומה אינו מחויב ליתן הכל לש' ובפרט שאין כאן ריוח כלל מדוע יפסיד מן הקרן בחנם וש' טוען כי הוא עומד כפי תנאי שהי' ביניהם ומכח הפסד לא נדבר ביניהם כלל וש' הוא עני רק השליש משכון לבטחון שלא יקח לעצמו כלום יותר מהמגיע לו. ולכאורה הי' נראה דלשון קדימה משמע דוקא אם יש עוד גם למי שאחריו וכמ"ש רש"י פ' בראשית דהיכא דיש שני אחריו שייך למינקט לשון ראשון וע' בט"ז או"ח ריש הל' ר"ה ואמנם מצינו בש"ס דכתובות (דף צ' ע"א) דדייק מדקתני הראשונה קודמת לשני' מכלל דאי קדים שני' ותפסה לא מפקי' מינה ודחי דמאי קודמת לגמרי קתני כדתנן הבן קודם לבת וע' בתוס' שם (דף ק"ו ע"ב) ד"ה כדאמר רבא דמוכח מדבריהם דמ"מ סתם קדימה משמעותו בקדימה ממש שיש אחריו גם להשני אבל י"ל דהכל לפי משמעות הענין וע"ע בריטב"א קידושין (דף כ"ז ע"ב) בזה שכ' בהא דקדמה שכיבת בעל לבועל דאין הכונה שהי' שכיבת בעל אח"כ דא"כ ליכא ונקה האיש מעון אלא קדמה לגמרי וכדמצינו מי הקדימני ואשלם ע"ש וע' שב"י ח"ג סי' פ"ד ושו"ת ג"פ סי' ס"ד שלא הביאו מכל הנ"ל וע' בשו"ת מהר"ם זיסקינד סי' י"ט שפסק בדין עניים הקודמי' כפי המבואר ביו"ד סי' רנ"א ס"ג כל א' קודם לחבירו מעלה א' וקרוביו קודמי' ג' מעלות לעניי עולם וכן כולם עד"ז ותמהני על הג"פ שלא הביאו וע' רשב"א חולין (דף ח' ע"א) בד"ה אר"ז כו' בהא דזידודה קודם לליבונה שכ' דמשמע מלשון קודם דמ"מ הליבון פועל אח"כ בסימנים וא"ת דה"ק חידודה קודם לחתוך עד שאין ביכולת הליבון לפעול בה כלל וקודם זה כענין מי הקדימני ואשלם אכתי תיקשי כו' ע"ש ומוכח דלפעמי' הוי נמי קודם בכה"ג כשאין אחריו כלום [ועתש"ו רשב"א ח"א סי' נ' בענין לשון קודם] ועכ"פ מבואר דהוי ספיקא בלשון השטר א"כ כיון דהמקבל תפס אין להוציא מידו כמ"ש בחו"מ סי' מ"ב ויש לדון בזה מכח השלשת המשכון ואמנם לפעד"נ [ולפמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' קצ"ה מכמ"ד דבסתם אדם המתנה דעתו עפ"מ שתקנו חכמי' באותו הלשון יש לדון ג"כ בזה יע"ע בחו"מ סי' נ"ז סכ"ח ועתו"ס ב"ב (דף קס"ד) לענין נזירות ועתו"ס שבועות (דף כ') ותוס' מנחות (דף ס"ג) ותוס' נזיר (דף ח')] לפי המבואר ביו"ד סי' קע"ז סכ"ח והוא מתשו' הרי"ף והראב"ד דהיכא דהתנו הנותן והמקבל שהנותן יפסיד יותר מן המקבל ובריוח יטול פחות ול"ה שם לא ריוח ולא הפסד והמתעסק תובע שכרו לא יטול כלום אבל אם התנו מחצה בשכר ומחצה בהפסד ול"ה שם ריוח נוטל המתעסק שכרו מן הקרן ובט"ז שם מבואר הטעם דברישא כיון דהתנו שיהי' שכרו מהריוח והרי לא הרויח אבל בסיפא הי' שכרו כפועל בטל א"כ אף שאין כאן ריוח מ"מ שכרו כפועל לא הפסיד ויקחוהו מן הקרן והוי שכר זה היזק ונחשב מחצה לנותן ומחצה למקבל יעו"ש וא"כ בנ"ד שלא דיברו כלל מעסק הפסד וא"כ לא ישלם ש' מביתו כלל דאף דמבואר בשו"ת פ"י ח"א ח"מ סי' ג' ושו"ת שב"י ח"ג סי' קט"ז דהיכא דאין שותף ב' נותן מעות לכ"ע משלם מביתו דאדעתא דהכי נכנסו מ"מ כבר כתבתי בחיבורי שם דהכל לפי הענין ובנ"ד שהשליש משכון לבטחון שלא יקח לעצמו מהקרן בע"כ דאין לו להפסיד כלום דאל"כ הו"ל להתנות על המשכון נגד חלק הפסד וגם בשטר שותפות לא נזכר מעסק היזק כלל וא"כ כיון דאין להמקבל בהפסד כלום אין מגיע לו ש"ט כלל ע"פ דינא א"כ מה שהבטיח לו קדומה הוי רק מה שהוסיף יותר מהחיוב וא"כ לפמ"ש הש"כ סי' מ"ב בשם מהרי"ק דהיכא דהחיוב הוי יותר מדין תורה אפי' הוא מוחזק ידו עה"ת בכל ספק שבלשון השטר ע"ש וה"נ בזה צריך המקבל להחזיר מה שנטל [וע' בתשו' מהרי"ט ח"ב חו"מ סוס"י ק"ח דמבואר כעין ד' הש"כ סי' מ"ב הנ"ל] אבל אם הי' גם למקבל חלק בהפסד אזי היינו דנים דמה שקיבל או גם אם לא קיבל עוד מעות הקדומה שייך זאת למקבל מן הקרן. כנלע"ד ברור בס"ד

ואמנם כ"ז אם ל"ה עדיין ריוח מתחלה אבל אם כבר הי' ריוח מתחלה וכבר באו לחשבון ביניהם בזה תליא בדין אי רווחא לקרנא משתעבד בכה"ג שכבר חלקו בריוח ועמ"ש בחיבורי סי' קע"ו ס"ו וע"ע בסמ"ע סי' רנ"ז סק"א וע' רדב"ז ח"א סי' ת' ואח"ז מצאתי במהרי"ק שורש ק"ד שפסק בפשי' דאם כבר חלקו בריוח טרם שהגיע ההיזק וחסרון בהקרן זכה בריוח וא"צ להחזיר וע' בב"י סי' קע"ו מחודש ג' בזה ואין להאריך יותר והנלע"ד כתבתי

סימן קפב ב"ה ד' יתרו תר"ס ברעזן להרב הה"ג וכו' מו"ה יעקב יוסף הכהן ראבינאוויטש אבד"ק קלאביצק רוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה אחר ג"י הראשונים מימי ליבונה מצאה כתמים יותר מכגריס וגם דם ממש ע"י בדיקה והדאקטר בדק ע"י כלי מראה מלוטשת (שפיגעל) ואמר שראה שיש מכה מבחוץ על המקור והיא מוציאה דם בשפע ואמר שאינו פותח כלל פי המקור ולכן אומר בבירור שזה הדם הנמצא הוא מן המכה גם האשה אומרת שהדם בא שלא בהרגשת פיהמ"ק ולפעמים מרגשת כאב גדול גם אומרת שהדם משונה מדם ראייתה עכתו"ד השאלה

הנה בגוף דין נאמנות הרופאים כבר פסק הרדב"ז סי' ת"י וח"ס סי' קע"ה דבדאיכא רגל"ד ע"י הרגשת כאב נאמן הרופא והח"ס צידד דגם עכו"ם י"ל דנאמן בכה"ג ובתשו' רח"כ בסופו קונ' שאלת חכם בשם רב א' שחידש דבריאה בלא הרגשה מהני רופא עכו"ם ע"ש אבל הנה בחידושי ח"ס לע"ז (ד' ל"א) העיר בדבר חדש דכיון דעכו"ם משום דאכלי שקצים ורמשים חביל גופיי' א"כ כיון שכל לימודי הרופאים בניתוח וטבעי האנשים הם בגופות של עכו"ם אין להם בקיאות בטבעי גופות ישראלים ואף דלענין פ"נ ויו"כ גם מספק יש להקל אבל לענין נדה צריך עיון ע"ש אבל לענ"ד צ"ע שהרי בתוס' שם הקשו דהא בש"ס דשבת (דף פ"ו) מבואר דישראל דדייגי במצות חביל גופייהו טפי ותי' דדוקא התם לענין סרחון של ש"ז חבילי טפי אבל לגבי ארס שנכנס לפנים לתוך המעים חביל גופי' דנכרי טפי מפני שגם השקצים ורמשים נכנסים לתוך המעים ע"ש א"כ זה דוקא לענין דבר הנכנס למעים אבל לענין דם נדה שברחם שאין המאכל נכנס לשם אין השקצים ורמשים מחממין יותר מחימום דאגה של מצות שמחממין הרחם לענין ש"ז שבתוכו וה"נ לענין דם שברתם האשה אבל היכי שבודקים בראיית העין ע"י כלי המחזיק גם הח"ס מודה דנאמנים כמ"ש בשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סי' ע"ז דהוי בכלל מלתא דעל"ג דגם עכו"ם נאמן ע"ש

והנה רו"מ העיר מדברי הט"ז סי' צ"ח דבאיסורים שא"צ בהם דין עדות גם עכו"ם נאמן במסל"ת אך דבנדה י"ל דהוי דבר שבערוה כמ"ש התוס' בגיטין (דף ב' ע"ב) ד"ה הוי דשב"ע וכו' דמה"ט צריך קרא דוספרה לה א"כ צריך בזה דין עדות גמור ול"מ עכו"ם מסל"ת אך שצידד דזה דוקא לפי הס"ד דאע"נ גם בדאתחזיק איסורא אבל לפי האמת לא הוי דשב"ע עכ"ד ולענ"ד הדבר ברור דלמסקנא. לא הוי דשב"ע וכן מצאתי בספר הישר לר"ת בענינים שונים שבסופו (דף פ"ג ע"ד) שהאריך להוכיח בראיות דנדה לא הוי דשב"ע וגם נראה פשיט דגם באיסור נדה אם הוא על"ג מהני שפיר להאמין שהרי ברמב"ן לנדה (ד' מ"ח) ותשו' ריב"ש סי' קפ"ב מבואר דטעמא דכל הנבדקות נבדקות ע"י נשים משום דאיתא לגלויי קמן וגם מדמה לה להא דפ'