מהרש"ם חלק ב קי

שאמר בלשון עתיד ואמחול לך אבל באמר תן לי כו"כ ומחול לך השאר שפיר מהני כמ"ש לקמן בשם נימוק"י ותוי"ט בשם הרא"ה

ומ"ש רו"מ מסי' רמ"א ס"ז הרי התם הי' בקנין וגם מעכשיו דכל האומר ע"מ כמעכשיו דמי משא"כ בנ"ד וע' בשע"מ סוס"י כ"ב מ"ש ע"ד מהרמ"ל וש"ך סי' י"ב הנ"ל וע' ברע"ב ותוי"ט פ"ג דסנהדרין (דף מ"ב) בסופה בשם רא"ה ונימוק"י דבאמר דור לי ומחול לך א"צ קנין והוי מחילה גמורה ע"ש ועוד שכבר כתב בתשו' שבו"י ח"א סוס"י קכ"ד וסי' ק"ס דגם להסוברים דמהני מחילה במקום שטר היינו במחילה וודאי אבל כל שיש איזה ספק בהמחילה מסתמא לא מחל ע"ש וה"נ בנ"ד אפי' הוי לשון מסופק אם מחל מעכשיו ל"מ המחילה ואפי' במחילה ודאי ואיכא סד"ד דעת הב"ש בא"ע סי' ס"ו סק"ט דיד הנמחל על התחתונה במקום שטר אך דהב"מ שם מפקפק עליו וע' בפת"ש חו"מ סוס"י ס"ה בשם רע"א בזה ואני מצאתי בתשו' פרח מס"א ח"א סי' כ"א שנסתפק בזה ובנ"ד אפי' אם רק הלשון מסופק כבר כתבתי בשם השבו"י דאין לגרוע כח שטר מספק וע' בסמ"ע סי' ס"ט סק"י וש"ך סקט"ו דאין ספק מוציא מידי ודאי אפי' להוציא ממון וע' כה"ג בר"ן פ"ו דשבועות בסוגיא דהמלוה על המשכון והגהת מהר"ם שם ובהגמ"ר פ"ג דב"מ ומהרי"ט ח"א סי' ס"ח ומכ"ש בספק מחילה נגד שטר ברור דאין לגרוע כח השטר לכן לענ"ד הפשר בטל ויוכל לתבוע כל חובו אבל באם הי' בלשון מחילה ודאי שאמר אני מניח לך השאר שפיר מהני המחילה נגד וועקסיל כיון דלא גבי ממשעבדי כדאי' בגיטין (דף ל"ז) ועקצה"ח סי' פ"ג סק"ה וע' בפת"ש סי' רמ"א סק"ב ונראה דצריך להחזיר השטר ואף דבנה"מ סי' רמ"א כ' דלכ"ע א"צ להחזיר השטר הוא תמוה דעכ"פ צריך לשרפו דהא אסור להשהות שטר פרוע ובפרט לפמ"ש בשו"ת ד"ח ח"א חו"מ סי' ג' וסי' ה'. והנלע"ד כתבתי

סימן קלד ב"ה ח' נח תר"ס ברעזן להרב המאה"ג וכו' מוה' אבנר ריינער ז"ל מו"ץ דק' באלחוב

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בהס"ת שהציע לפני הרב מו"ה יוסף שנעעווייס נ"י בסופר שטעה בשם אלקיכם והשמיט הכ"ף וכתב אלקים והוא פסק למחוק המ"ם ולכתוב במקומו כ"ם והסכמתי עמו ועתה כתב רו"מ כי הוא הורה בתחלה לגנוז היריעה הנה הרב הנ"ל הציע שאלתו שאמר קודם כתיבתו הריני כותב השמות ד' אלקיכם לשם קדושת השם ויען שהי' עיף ויגע מן הצום נתנמנם בסוף השם של אלקיכם כרגע וידו אוחזת הקולמוס על הקלף וכאשר הקיץ ראה כי במקום אלקיכם כתב אלקים בטעות ויש להסתפק בסיבת הטעות אולי קודם שנתנמנם שכח וחשב שצריך לכתוב אלקים וכתב לשם קדושת אלקים או אולי טעה וחשב שכבר כתב הכ"ף לכן כתב המ"ס או שהתחיל לכתוב הכף ובלא דעת כתבה היד המ"ם

והנה אם שכח וחשב שצריך לכתוב אלקים אין להיריעה תקנה אף שבדיבורו אמר תחלה שכותב לשם אלקיכם מ"מ הרי עשה מעשה וכתב לשם אלקים ואתי מעשה ועקר דיבורו אך אם הי' בטעות שחשב שכבר כתב הכ"ף או שכתב המ"ם בטעות במקום כף בזה יש להסתפק ובזה האריך הרב השואל הנ"ל בצדדי קולא והנה אין בידי העתק מתשובתו אבל בזכרוני שכתבתי דלפמ"ש התוס' וסמ"ע סי' ע"ח שאין דרך לשכוח ביומו מכ"ש שאין לחוש ברגע א' כפי ששהה בכתיבת השמות לבד שישכח מה שאמר בפיו ומסתמא ע"ד הראשונה עשה לכתוב אלקיכם אלא שסבר שכבר כתב הכף מקודם או שכתב מ"ם במקום כ"ף בלא דעת. וכפי שכתב הרב הנ"ל אמר הסופר שיודע בבירור כי הסיבה האחרונה היתה בעוכריו שכתב המ"ם בלא דעת במקום הכף והביא מדברי הח"ס סי' רע"ד בשם בנ"י להקל בנטפלין בנכתב בטעות דלא קדשו השם וכ"פ בשו"ת אבני צדק יו"ד סי' קי"ד וגם בנתכוין לשם נטפלין אין קדושתו תמורה כשם עצמו והוי כנכתב המ"ם לשם קדושה קלה ואני כתבתי בתשו' הנ"ל דאף דבתשו' ח"ס סי' ר"ס פקפק ע"ד בנ"י בדין כתב הנטפלין בטעות מ"מ הנה מצאתי בתשו' מהרי"ל סי' קצ"ב שכתב דאינו מקדש נטפלין אלא שלא בטעות וזכר לומר אין מזבח וכ"ש מקדשין אלא הראוי להן וכל כה"ג מודו אחרים לת"ק דהקדש טעות אינו הקדש עכת"ד מהרי"ל שם ומוכח כדעת בנ"י ואף דהתם מיירי בניקד השם בטעות דכה"ג גם האות שאחריו נמחק דהשם גופא אינו מנוקד כהוגן מ"מ הרי מדמה למזבח וכ"ש וכבר נודע גדולתו של מהרי"ל ומי כמוהו מורה וגם רמזתי למ"ש בתשו' א' דבסופר שכותב ס"ת של אחרים לכ"ע בטעה בשוגג אינו מקדש והבאתי מתשו' מהרי"א חיו"ד סי' רצ"ו שהעיר השואל בסברא זו והוא דחה דכיון דשם בלא כונה ג"כ קדוש א"כ אינו תלוי במחשבה וחל ההקדש ממילא א"כ בנ"ד שהוא אמר בפירוש שכותב לשם אלקיכם כי אין מקום לכתוב שם את השם אלקים ואם הי' כותב אח"כ בסתמא היינו אומרים שע"ד הראשונה עושה ונכתב בטעות ואינו מתקדש אלא דהחשש שמא נתכוין בפירוש לשם אלקים א"כ שוב אינו מקדש שאינו שלו ועוד הארכתי בתשו' הנ"ל מכבר. ועוד דגם אם בלא כונה קדוש היינו משום דסתמא לשמה כמ"ש בתשו' רדב"ז ח"א סי' ע"ז אבל בדאיכא הוכחה להיפוך לכ"ע אינו קדוש כמ"ש כה"ג בתוס' נזיר (ד' כ"ח סוע"א) בד"ה משום וכו' דכיון דהיפר לה וכו' שוב אין עומדין וכו' דסתמא שלא לשמה קיימי וכו' ע"ש וכה"ג כתב הרדב"ז עצמו שם וגם הרי מבואר בש"ס דסוטה (דף ו' ע"ב) אלא אי אמרת אין המים בודקין אותה תיגלי מלתא למפרע דכי קדיש מעיקרא בטעות קדיש ותיפוק לחולין ופירש"י דאין כ"ש מקדשין אלא הראוי להם וכיון דקדושת כלי שלה הי' בטעות שהיינו סבורים שטעונה מנחה ואינו כן הקדש טעות אינו הקדש עיין שם ומבואר דבטעה וסבר שראוי להתקדש וקדשו בכלי ואחר כך נודע שטעה איגל"מ דהוה הקדש בטעות ואינו הקדש וע"ש בתוס' ד"ה דכי קדוש וכו' דדוקא באשם תלוי משום דלבו נוקפו גמר ומקדיש משא"כ בעלמא וה"נ בזה כיון דבתשו' מהרי"ל מדמה לה לקדושת כ"ש אפי' אם לא הי' נודע לו קודם כתיבה שצריך לכתוב אלקיכם ונודע לו אח"כ שטעה י"ל דאיגל"מ דהוה הקדש בטעות ומכ"ש בנ"ד שידע מקודם ואמר בפירוש שמכוין לקדש אלקיכם וע"י נמנום ובלא דעת כתב המ"ם במקום הכ"ף פשיטא דהוי הקדש בטעות ויוכל למחוק המ"ם ואף דבלן ויוצא וטמא אם עלו לא ירדו והמזבח מקדשן משום דכשרין במק"א דלן כשר בבשר שלמים ויוצא כשר בבמה כדאי' בזבחים (דף פ"ד ע"ב) ולפ"ז י"ל דה"נ דשם זה כשר במק"א מתקדש שא"ה הרי מסיק התם דתנא אזאת תורת העולה סמיך משא"כ הכא ואולם הנה רו"מ הציע גופא דעובדא שאמר בתחלה רק הריני כותב לשם קדושת השם ועל אופן זה לא התרתי

והנה מ"ש רו"מ מתשו' הב"ח סי' קי"ג בכתב במקום אלקיכם אלקים דצריך לגנוז היריעה וגם מדברי העצ"ל במה שחולק בסי' רע"ו על הבל"י ותשו' ב"ש ח"ב יו"ד סי' קע"ה ופת"ש סי' רע"ו סק"א וסק"ד וסקי"ג הנה גם השואל הביא מכ"ז אבל כפי שהציע השאלה שהסופר אומר בבירור שרצה לכתוב כף כפי שאמר בפירוש קודם כתיבה רק שמחמת נמנום כתב המ"ם דעת ולא ידע כלל מהו כותב א"כ אין לו דמיון לכל מקומות הנ"ל וכן מ"ש רו"מ מהפת"ש סי' רה"ע סוסק"ד בשם שי"ל ושו"מ תליתאה ח"ג סי' קכ"ב אין לו ענין כלל לכאן כמובן ומ"ש רו"מ שהוא דבר שא"א ולא דמי למ"ש הפת"ש סקי"ג בשם פנ"א דהתם רצה לכתוב מ"ס וכתב כ"ף פשוטה ויוכל להזדמן כן משא"כ בנ"ד שעשה מן הכ"ף מ"ם מלבד דא"א לנו להמציא להכחיש ברי שלו מסברא לגנוז יריעה עם שמות ועוד דגם בלא"ה בכה"ג שנפל עליו הנמנום והיתה דעתו מטורפת קצת עד שלא ידע מהו עושה י"ל דלכ"ע בלא כונה כזו מותר למחול דנעשה כעשאו הקוף כדאי' כה"ג במנחות (דף ז') וכבר כתבתי בשם הרדב"ז דהא דסתמא כשר משום דסתמא לשמה קאי וזהו בכותב בדעת שלימה אבל בנ"ד שמתחלה אמר בפירוש שכותב אלקיכם וא"כ ומ"ם הם נטפלים ואח"כ ע"י הנמנום שנפל עליו כתב המ"ם אדרבא כל העושה עד"ר עושה והי' בדעתו לכתוב אלקיכם וע"י שנטרפה מחשבתו ואבד הרגשתו ונתמעט הבנתו כתב מ"ם א"כ לא מצי עקר מה שאמר וחשב מקודם בהיותו בדעת שלימה ולא אדע מהו זה שכתב רו"מ דהכא שקידש בתחלה השמות לכ"ע מהני מה שכתב אח"כ בסתמא דכל העושה עד"ר עושה הרי אדרבא בנ"ד היתה דעתו הראשונה לכתוב אלקיכם ומה שעשה בשעה שנטרפה דעתו קצת והי' נים ולא נים הרי עשה שלא כפי דעתו הראשונה ואף דבכתב כהוגן כשהתחיל לנמנם כשר היינו כשכתב כפי שהיתה מקודם מחשבתו משא"כ בעשה היפוך מחשבתו הראשונה: