מהרש"ם חלק א צז

מהני וע' בש"ס דזבחים (ע"ג ב') דכיון דאסור לכתחלה להקריב הו"ל דיחוי ואינו חוזר ונראה וע' תוס' חולין (ד ב') אי מקרי בר דמים וע' תוס' פסחים (י"א) גבי אי אתה מביא וע"ש (ק"ח א') ד"ה נימא וע' בירושלמי שהובא באו"ח בפמ"ג מש"ו סי' תרפ"ח סק"ד אי היכא דלכתחלה אינו מחויב אי מקרי מחויב בדבר ומוציא י"ח והוי בעיא דלא איפשטא עש"ה וע' ברא"ש רפ"ד דכתובות סי' ג' דכיון דקידושין תופסין בדיעבד ולא מחמת זיקתן אסורים להנשא לכך אף דלכתחלה אסורים קרינן ביה לכשתנשאי לאחר יעו"ש וע' תוס' שבת (ע"ב א') דאע"ג דא"מ קדשים לביה"פ מ"מ כיון דאי עבר והתנה מה שעשה עשוי לא חשיבא הידיעה גורם כפרה ועתוס' זבחים (ל"ד) דכיון דאין ממעטין ביו"ט ל"ה בידו והוי דיחוי אף דאם מיעטן כשר ע"ש ועתוס' מנחות (ס"ח א') ד"ה קוצרים וכו' וע' תב"ש סי' א' סקי"ד דאי דיעבד מותר הוי בידו וע' באה"ע סי' י"ז סל"ה ובט"ז סקמ"ט מד' הרשב"א וב"י דאף דלכתחלה לא תנשא מ"מ גובה כתובה כיון דאם ניסת לא תצא קרינן בה לכשתנשאי כו' יעו"ש: ובאופן אחר נראה ליישב דברי הרשב"א דנודע שי' אבודרהם בשם רי"ן פלט דמצות יבום הוא רק על היבם ולא על היבמה ואני מצאתי כן בחינוך מצוה תקצ"ח תקצ"ט וכבר הקשה הפ"י לכתובות (מ') דא"כ איך פריך ביבמות (כ') דלידחי עשה לל"ת בח"ל הרי בהאשה ליכא עשה כלל אולם בתויה"כ ליומא (פ"ו) תי' דכיון דא"א ליבם לקיים המ"ע בלא האשה אף שהיא אינה מצווית ע"ז שפיר דוחה עשה לל"ת וביאור הדבר לפמ"ש בתוס' חולין (ק"י) דגם מגברא לגברא אמרי' הואיל ואישתרי אישתרי ומכ"ש הכא דא"א לקיימה בלא האשה י"ל הואיל ואשתרי לגבי יבם אשתרי גם לגבי האשה: והנה בתוס' זבחים (ל"ג) מבואר דהיכא דליכא איסור כלל לגבי הך דאשתרי לגבי' איננו בכלל הואיל ואשתרי וא"כ ביבמה שנדרה דכל האיסור רק על האשה ולא על היבם כלל א"כ שוב ליכא למימר עדל"ת דהא לגבי האשה ליכא עשה כלל אלא דנימא הואיל ואשתרי אשתרי והרי לגבי בעל ליכא איסור כלל ול"ש לומר הואיל ואשתרי ולכן הקשה הרשב"א שפיר דהא א"ע ליבום ולא דמי לח"ל דיבמתו ריבה דהתם עדל"ת אלא דאיכא נמי ל"ת לכן יבמתו ריבה משא"כ בנודרת: וא"כ התינח בנודרת אבל גבי חדר"ג דהאיסור רק על הבעל ולא על האשה כמש"ל בשם הלק"ט א"כ שוב י"ל דמהני היבום משום דיבמתו ריבה דבזה שפיר י"ל עדל"ת כיון דליכא איסור רק על היבם ולכן מכל הלין טעמי הנני מסכים עם כתר"ה דכל המצוה על הגדול והוא מחויב לחלוץ וכבר הביא כת"ר גם מתשו' ח"ס א"ע סי' א' שנראה דלא כהדברי חיים ולכן כן עיקר בנ"ד שהחיוב רק על האח הגדול והנלע"ד כתבתי: סימן לה רב הגדול וכו' מו"ה פייבל הערץ נ"י מו"ץ דק' גלאייב. מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו בדין אבנים ולבנים מהמרחץ הישן אם מותר להרס הכותלים וליקחם לחומת ביהמ"ד וכבר הביא מהשע"ת סי' פ"ד בשם פמ"א דבעשו שינוי בהמרחץ מותר לברך בו אך שחוכך מהא דאו"ח סימן קמ"ז דאין להשתמש לקודש מדבר שנשתמשו להדיוט ודעת החו"י סי' קס"א דע"י שינוי מותר וכ"כ הפמ"ג וח"ס או"ח סי' מ"ו אך דבנ"ד הוי שינוי החוזר לברייתו עכ"ד. והנה מכח ביזוי ואיסור מרחץ מבואר בתשו' פמ"א שם סימן פ"ז דמשום שינוי השם לבד מותר ומכ"ש ע"י שינוי מעשה והביא מרש"י סוכה (י"ד) דמעשה כל דהו מהני להוציא מידי טומאה ע"ש ובדין אם בנין מקרי שינוי החוזר תליא בפלוגתת רש"י ותוס' ב"ק (כ' ע"ב) ד"ה והוא שהניחה ע"פ ארובה וע"ש באס"ז בשם הרא"ש דבסתם בנין סותתין האבנים והוי שינוי גמור ועוד הביא בשם הר"ש דע"י חיבור לקרקע הוי שינוי גמור וע"ע ברש"י ותוס' מעילה (כ') וקרן אורה מה שתמה ע"ד אס"ז הנ"ל ובקצה"ח סימן ש"ס סק"ג ביאר דעת רש"י דמשום שינוי השם מהני שפיר ולפ"ז ה"נ בנ"ד ועוד נראה לפמ"ש התוס' שבת (נ"ח סוע"א) ד"ה אע"פ שחברו וכו' דהא דכפה שנתנתו לספר טהור מן המדרס אע"פ שלא עשתה שום שינוי מעשה דכיון דנאסר בהנאה על ידי זה חשוב כשינוי מעשה וע"ש בפ"י דעיקר טעמא משום שינוי השם ועכ"פ בנ"ד דחל עליהם קדושת ביהמ"ד ואיה"נ איכא שינוי מעשה ושינוי השם ושינוי מעשה זו שנעשה הקדש ואיה"נ ושינוי השם לכ"ע מי' ואינו חוזל"ב. ועוד נראה דכיון דאם יבנום לכותלי ביהמ"ד הרי ליר לחזור ולנתצם ולסתור הבנין דהנותן אבן עובר בלאו ואפי' כ"ש אסור כמ"ש באה"ח פ' ראה א"כ הוי מה"ט שינוי שאחל"ב כיון שע"י האיסור א"א שיחזרו לברייתן וכה"ג כ' הראב"ד רפ"ג מכלים לענין כלי עץ העשוי לנחת דאם אין באים במדה י"ל דמקב"ט ולא דמי לשלחן ומנורה שבמקדש דהתם כיון דאסור לטלטלם הוו עשוי לנחת ע"ש ואף כהט"א סוף חגיגה תמה עליו מש"ס דמגלה (כ"ו) וע' ח"ס יו"ד סוסי' שנ"ד ומנ"ח מצוה קס"א היינו דמהתם מוכח דגם בלא האיסור מיקרי עשוי לנחת אבל מ"מ מודים דהאיסור קובעם וכן מוכח בש"ע או"ח סימן ש"ע ס"ב ומג"א סק"ג דדברים שאינם ניטלים בשבת מחמת מוקצה עדיפי מכלים כבדים לענין שלא יאסרו הדרים בהחדרים עליו אם הניחם בהחדרים כיון שאסור לטלטלם ע"ש והכי נמי בזה: והנה במ"ש לעיל דע"י האיסור לבד מקרי שינוי מעשה יש להעיר מהא דסוכה (ל' ע"ב) דמבואר דגם למ"ד לולב צריך אגד הוי שינוי החל"ב והא הלולב נאסר בהנאה משום מוקצה אבל י"ל דבהאגד לבד הרי בהזמנה אינו נאסר ואי נימא דכשנוטל בו יאסר שוב הוי מהב"ע כיון דע"י המצוה נקנה לו כמ"ש התוס' שם ע"א גם י"ל דהתם המצוה אינה אוסרת אלא ביום נטילת לולב ולא אח"כ משא"כ הכא דנאסר עולמית: ובדבר המקום בביהמ"ד שטען בן הבת שזקנו א"ל איזו ימים קודם מותו שיהיה שוה עם שאר היורשים לענ"ד אין נ"מ אם לשון זה מועיל כיון דליכא שום עד אינו נאמן להוציא מהיורשים גם בשבועה דאפי' בדאיכא עד אחד ל"מ כלל כמ"ש בתשובת שבו"י והובא גם בפת"ש רסי' רנ"ג ומכ"ש בדליכא שום עד דלכ"ע א"י להטיל שום ח' על היורשים כיון דהוא מודה שא"ל כן שלא בפניהם: והן אמת דבתשו' גו"ר הספרדי ח"מ כלל ה' סימן י"ב פסק דיכול להטיל חרם על היורש אם אינו מאמין אבל הוא נמשך לדעת המבי"ט ושם סי' י"ג חולק עליו מהר"ם בן חביב ואף דבסי' ט"ו חזר המחבר והעמיד דבריו אבל מספק ודאי א"א לחייב. ובפרט בנ"ד שהלשון מסופק ויד בעל המתנה עה"ת (וע"ע בתשו' מהר"ם מינץ סי' ס"ו בדין צואה בלא עדים ובתשובת בר"א ח"מ סי' ה'): ובדבר מה שהקהל רוצים להוציא העז"נ ולעשות רצפה בגובה ע"ג עמודים לתוך אויר ביהמ"ד כבר ראו עיניו תשו' ד"ח ח"א סימן ד' שמתיר ורמזתי אליו בהגהותי על או"ח שנדפסו בארץ הגר וגם בתשו' שו"מ מהד"ק ח"ב סי' כ"ב כ"ג מתיר בפשיטות וגם אי נימא דהוי הורדה כדעת חסל"א הנה בביהמ"ד שדינו כביהכ"נ של כפרים הרי ביד הפו"מ וטה"ע העוסקים בצרכי הקהל גם להחליף ולהוריד וגם אם היה כמו של כרכים בכה"ג בודאי כל העולם יסכימו דהוי ז"נ וזל"ח וכה"ג כ' בשו"מ שם ובפרט שיצמח עי"ז טובה שיהיה חם יותר בחורף כמ"ש רו"מ וכבר רמז גם להח"ס סימן כ"ו דמוכח דיש להקל בזה: ומ"ש רו"מ מהא דאויר עזרה שבועות (י"ז) ותוס' ומל"מ פי"א משגגות גם בשו"מ שם העיר בזה וגם מ"ש מתוס' מכות ומהרש"א ע' במנ"ח מצוה שס"ב מ"ש בזה. והנה עוד נ"ל דנהי דגגין ועליות לא נתקדשו משום דמפסיק הגג מ"מ היכא דכבר נתקדש האויר גם אם יעשו גג בינתים לא פקע קדושה הקודמת א"כ אף שהנשים יתפללו שם לא מקרי הורדה כלל דאטו מקודם עמדו אנשים באויר בגובה והתפללו הלא רק קדושה של מטה פרחה גם באויר ואין הורדה עתה כלל שגם עתה אין מחיצה של ברזל מפסקת ודוקא שלא נתקדש בתחלה לא ס"ל כריב"ל בפסחים (פ"ה) שם משא"כ אם כבר נתקדש בקדושתו קאי ועתה נוסף שגם באויר הזה יתפללו הנשים מלמעלה ואנשים מלמטה. ולכן יפה הורה רו"מ: סימן לו להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יהודא לובעצקי נ"י רב דק' פאריז בפראנקרייך ולהשו"ב המופלג בתורה וכו' מו"ה אליעזר ריכטער נ"י שו"ב דשם. מכתבם הגיעני וע"ד השאלה שנמצא סירכא על האונת העליונה הימנית ובמשך ב' אצבעות להלן ממקום אחיזתה בריאה נכנסה הסירכא תחת קרום הריאה שהי' שם נקב ונמשך חוט הסירכא תחת הקרומים ג"כ לערך ב' אצבעות וחזרה ויצאה דרך נקב שבצד