מהרש"ם חלק א רנו

את הפירות כמה שנים ב"ח בא וגובה את הקרקע כמו שהוא ואינו מוציא מידן את הפירות שאכלו וכו' עכ"ל. אך י"ל דבנד"ד הוא מעות שלהם ממש שנשאר לחלקם מעזבון אביהם: אבל הנה בתשו' ר"מ אלשיך סי' ל"ג בראובן ששידך בתו לשמעון ונתן ליד שמעון ק' פרחים והוא הרויח בהם בסחורה ואחר כך חזר בו ש' ופסק דא"צ להחזיר רק הקרן ולא הריוח דאפילו אם נתן לו מעות לקנות עבורו והוא שינה וקנה לעצמו ונתן מעות למוכר אדעתא דנפשיה קנה שליח ומכ"ש כשלא היה שלוחו כלל וקנה על דעת עצמו וגם הרמב"ם מודה בזה ובש"ס דיבמות פ' אלמנה לכ"ג הכניסה לו שני כלים באלף זוז ועמדו על אלפים אם מת או גירשה הריוח לבעל ואין האשה יכולה לומר דאדעתא שתגרשני לא נתתים הרי דאפילו בנתייקרו הכלים מעצמן דינא הכי ומכ"ש הכא דטורחו ומשאו ומתנו גרם הריוח עכת"ד שם יעו"ש שהאריך עוד בזה הרי דגם במעות של חבירו בקנה לעצמו א"צ ליתן הריוח וא"כ ה"נ בנד"ד וע' בב"ח חו"מ סוף סימן ל"ח סי"ז שכתב וז"ל ומשמע מכאן דאף על פי שראובן קבע זמן לשמעון לפרעו ועבר הזמן אינו חייב לשלם לו כל מה שהיה שמעון מרויח במעות אלו אלו היה פורע לו בזמנו דשאני עדים זוממין וכו' אבל בעלמא הוי אגר נטר וכו' עכ"ל: אבל נראה דיוכלו להטיל עליו קב"ח אם כשנו"נ במעות של העזבון אם אדעתא דנפשיה או אדעתא דכל היורשים דאז יתן להם חלקם דהיורשים הם כשותפים. ומ"ש בדין מי הוא המוחזק ע' בכנה"ג ח"מ כללי קים לי אות נ"א וסי' ק"ח הגב"י אות ל"ה ובס' ג"פ למהרמב"ח לא"ע סי' קכ"ב סק"ח ושעה"מ פ"ג מגירושין (וע' שו"מ מ"ת ח"א סי' נ"ו) בדין יורש שתפס אי הוה כמוחזק נגד חבירו: והנה במ"ש רו"מ מדברי הב"י סי' ק"ס ומל"מ יעוין בחוו"ד סי' קס"ט סקי"ד דמעות קיימי לאגרא ובסתמא תלינן דנחית אדעתא דאגרא לכן חייב ליתן מה שהרויח מה שאין כן בנחית בפירוש אדעתא דגזלנותא ובהגהת א"ב תמה שם דהיכא שמעכב אחר תביעת התובע בודאי בחזקת גזלן הוא ע"ש ולפ"ז היה מקום לומר דאדרבא בלא תבעו חייב ליתן הריוח ומדברי רמ"א מוכח להיפוך אולם י"ל דבפקדון כשאין לו רשות להשתמש בהן איכא הוכחה דאדעתא דגזלנותא נחית כי מי הרשהו להרויח בהם ואין פנאי לעיין בזה כעת. ועכ"פ בנ"ד שלא באו עוד לחשבון כמה מגיע נראה כמ"ש שאם יקב"ח דאדעתיה דנפשיה עביד פטור מליתן הריוח אבל בסתם חייב ליתן להם עכ"פ חצי הריוח: והנלע"ד כתבתי סימן רכח להרב וכו' מ"ה שמריה שמעריל נ"י ראבד"ק זאבלוטוב מכתבו הגיעני ועל דבר שאלתו במי שבא לגרש ואמר ששמו לתורה שרגא פייביל ובפ"כ וחתימתו פייביל ומעריסה היה שמו חיים פייביל ונשתקע שם חיים וסדרו הגט שרגא פייביל דמתקרי פייביל ונתברר שקראוהו לתורה בכפר מילעוו ערך ג' או ד' שנים שרגא פייביל ולא נודע שם חיים כלל ואחר זה נתברר כי בעיר באייאן עיר מולדתו היה נקרא לתורה חיים פייביל: והנה רו"מ האריך והעלה דשם חיים הוי נשתקע על ידי שלא נקרא כן לתורה בכל השנים שהיה בכפר מילעוו ובפרט שכתב גם שם הטפל וכיון שכתב גם שם שעולה בו לתורה לכ"ע כשר אך דיש לפקפק דהא מה שקראוהו בהכפר שרגא פייביל היה בטעות הקורא ולא על פי המגרש והוי כעקירה בטעות כמ"ש בשו"ת שו"מ מה"ק ח"א סי' ק"ג אבל בשו"ת חא"ש סי' קמ"ז העלה דזה דמי לקרי ליה ועני כיון דהקורא קורא והוא שותק ועולה לתורה וגם בשו"ת ד"ח ח"א סי' ס"ג העלה דגם בכה"ג אם נתחזק ג"פ בשלשים יום הוי הוחזק ואף דמבואר ביש"ש בשם אהובים דמה שהחזן קורא לא הוי הוחזק דאינו מדקדק בזה וקורא לפ"מ שנראה לו היינו בשמות דומין קצת זל"ז מה שאין כן בשמות מוחלקים זמ"ז ואף שהוחזק בטעות ז"א דמבואר בירושלמי ותשו' הרא"ש דגם בהטעה בכונה הוי שם שהחזיק בעצמו ומכ' בקראוהו כן עכ"ד הד"ח ובנ"ד המגרש עצמו אמר כן בב"ד ובכה"ג י"ל דא"צ ל' יום כמ"ש הח"ס ח"ו סי' מ"א כה"ג גם י"ל דהשו"מ הא מיירי שגם המגרש לא ידע שמו מעריסה וטעה מה שאין כן בנ"ד שידע והי"ל למחות בהקורא ובע"כ שהסכים כן עכת"ד רו"מ: הנה באמת בנ"ד במקום כתיבה ונתינה לא הוחזק בהשמות ל' יום ואם כי הארכתי בתשו' אחת בדברי השב יעקב וח"ס בכ"ז אין לסמוך להקל בלא החזקת ל' יום נגד כל הפוסקים ואף שבכפר מקום דירתם הוחזק בכך מ"מ הרי נגד זה במקום לידתו הוחזק כמה שנים בשם חיים פייביל וצריך לחקור אם אולי גם במשך השנים שהיה דר בהכפר בא כמ"פ לעיר לידתו וחזרו וקראוהו לתורה בשם חיים פייביל וא"כ ל"ה כשם הנשתקע לגבי מקום כתיבה ונתינה דמאי חזית למיזל בתר מקום דירתו עם אשתו ניזול בתר עיר לידתו. אך די"ל דעל כל פנים לא נקרא שינוי שמו אלא דלא כתב שם שעולה לתורה במקום לידתו רק כפי שם שהוחזק בו בכפר מקום דירתו ובפרט דיותר יש לילך אחר מקום דירת האשה דשם איכא לעז כמ"ש בתשו' פ"י וט"ג בדיני שמות שנשתנו מ"ח סק"ב ובפת"ש סי' קכ"ט סקל"ד ואף דהט"ג פקפק עליו מ"מ בנ"ד שכתבו גם שם הטפל שנקרא בפ"כ וחותם בו בין במקום לידתו ובין במקום דירתם יש להקל ועוד נראה דיותר יש לילך בתר שם שהוחזק בהכפר הסמוך ושייך להעיר של מ"כ ומ"נ בכל הענינים וכדאיתא כה"ג ביבמות י"ז א' כסף גלגלתא להיכא יהבת א"ל לפום נהרא א"ל א"כ מפום נהרא את משא"כ עיר לידתו רחוקה ממקום כתיבה ונתינה: ובעיקר החזקת שמו נראה עוד סמוכין לדעת חא"ש הנ"ל דכיון שעלה לתורה על פי השם שקורא אותו הש"ץ הוי כהסכים לקריאת השם מש"ס דחולין ס' רע"ב בהא דהרכיב ב' דשאים זעג"ז לרחב"פ דאמר מדעתן יצאו ולא נצטוו ע"ז מהו כיון דלא כתב בהו למינהו לא מיחייב או דלמא כיון דהסכים אידייהו (הקב"ה הסכים על ידם) כמאן דכתיב בהו למינהו דמי תיקו ע"ש ואף דהתם הוי בעיא היינו לענין לחייב מפני שהניחם השי"ת לצאת וליגדל כפי רצונם דאפשר דכיון דעל כל פנים אינו מזיק וליכא חששא בזה ליכא הוכחה מהסכמת השי"ת לחייב ע"ז משא"כ בשינוי השם דלא הי"ל לשתוק ולעלות בשינוי השם והוי כהסכים לזה וכה"ג כתב התוס' בכתובות ק"ח סוף ע"ב ד"ה הפוסק וכו' אבל גדולה הואיל ובמעמדה התנה הרי הוא כמו שהיא בעצמה התנית ע"ש ובתוס' ב"מ (דף כ') ד"ה ש"מ וכו', ואי איכא עדים נשיילינהו וכו' או שתק וכו' ע"ש הרי דשתיקה כהסכמה ולכן אף שאין להביא ראיה מהא דשתיקה כהודאה דהכא איננו בגדר הודאה אלא כהסכמה לשנות שמו מ"מ מוכח ממקומות הנ"ל דגם בכה"ג מהני וע"ע בב"י חו"מ סוף סימן רי"ב במ"ש בישוב דברי רמב"ם ובסוף סימן של"ג בשם תשו' הרמב"ן כה"ג וע"ע בתשו' מהר"ח א"ז סוף סימן נ"ב וסי' נ"ג בזה ויש לדון בזה מדברי הט"ז א"ע סי' צ' סק"ד דבשתק לא הוי כנדר גם יש לדון קצת דשרגא לא הוי שינוי בשם פייבל לפמ"ש הט"ג בש"א אות ו' סקי"ב דבלשון לעז פייביש הוא אור ושמש והוא כעין שרגא בלשה"ק ע"ש ולכן הנני מסכים עמו להתיר את האשה ובכ"ז אם יהיה בנקל לסדר גט אחר מה טוב: והנלע"ד כתבתי סימן רכט להרב המאוה"ג וכו' מו"ה שלמה מעהר נ"י אבד"ק בראיוליב, במאלרוי. מכתבו הגיעני ועל דבר שאלתו באחד שקינא לאשתו בהיותו בעיר אחרת כתב לה על ידי הבי דואר מכתב לאמר הזהר שלא תתן ללון בביתי את האיש פלוני מעיר אחרת אשר דרכו לבא לביתי למסחר ויש לו אכסניא בביתי אבל כעת שאיני בביתי הזהר שלא תניח אותו יען ידעתי כי הוא איש בליעל ונואף