מהרש"ם חלק א רמט

קפידא רבה בדבר ולכך סובר ר"י דבדיבור לחוד חוזרת אבל כרי העומד ליתרם אין דרך להקפיד אם יתרום זה או זולתו כיון שעומד לכך דהא איצטריך קרא למעוטי תורם שלא ברשות ואלו בקידושין אין הדבר צריך לאמרו וכו' ולא סגי דיבור לבטולי שליחותיה דלא ליהוי תרומה וכו' והטעם דשינוי זה אין דרך להקפיד וכו' עכ"ל והנה ודאי דגם סתם אשה עומדת להתקדש כמ"ש במלחמות רפ"ב דכתובות אלא עיקר טעמא דהתם דרך להקפיד משא"כ בתרומה ומה שהקשה בשעה"מ על חילוק זה מהא דפריך ר"י לר"ל מתרומה ע' בשו"ת חיים שאל ח"ב סימן מ"ט אות ב' בישוב דברי הרי"ק ע"ת ואם כן לפי זה בנ"ד שגם קודם לזה לא הוה מיתדר להו כמה שנים כפי שכתב רו"מ ועתה בצאתו לחיל הצבא למקום סכנה למרחקים על ה' שנים שהיה מחויב מדינא לגרשה כמ"ש בסימן קנ"ד ס"ח וס"ט אם כן כשנתרצה לגרשה בעבור מעות וחפצים שהושלשו עבורו ועשה הסופר ועדים לשלוחים אין דרך להקפיד בכה"ג אם יבואו מי מקרובי האשה לשם או לא אם כן לכ"ע לא אתי דיבור ומבטל לכתיבת הגט ושליחותו דדמי לתרומה שכבר היתה עומדת להתגרש בגט זה ודיבורו הקדום אלים במה שצוה לכתוב ואם כן אפי' אי נימא שבדיבורו השני שאמר לא אגרשך ביטל הגט והשליחות לא אתי דיבור ומבטל בכה"ג ואף דבגיטין ל"ד א' מוכח דגם היכא דמחויב לגרש מהני ביטול היינו משום שהוא לא רצה לגרש אלא שכפוהו והיה חשש מתחלה שיחזור ויבטלנו משא"כ בנ"ד שנתרצה לגרשה ובפרט שנתרפס ברצי כסף שהושלש כבר לטובתו: וגם בעיקר החשש מדברי רש"י דף פ"ח בהא דאימלוכי אימלך יעו"ש ברשב"א ובפרט בר"ן שחולקים ע"ד הרמב"ן ופסקו דגם בנמלך בינתים ומנע את הסופר מלהשלים את הגט וחזר ונתרצה לגמרי דכשר ע"ש אלא דבנ"ד יש לחוש אולי כתב הסופר איזו תיבות קודם שחזר ונתרצה אבל כבר נתבאר דגם בכה"ג הגט כשר וגם רו"מ הביא ראיה מהא דסימן קל"ד ס"י והוא מהטור סי' קל"ח בשם רמ"ה דבאמר אחר כתיבת הגט שאין רצונו בהגט א"צ לחזור וליטלו ממנה אף דאם ביטל הגט בין כתיבה לנתינה הגט בטל כמ"ש בסימן קל"ד ס"ג וב"ש סק"ה ובע"כ דבכה"ג אין זה ביטול הגט כלל וביותר מבואר כן בב"י סימן קל"ח בד"ה כתב הרמ"ה וכו' ולכן הנני מסכים עם רו"מ להתיר להאשה להנשא בגט זה. והנלע"ד כתבתי: סימן ריט להרב הה"ג וכו' מו"ה משה שלעזינגער גינז נ"י אבד"ק ב' קערעסטיר. בארץ הגר. קונטרסו הגיעני וע"ד שאלתו באיש א' ושמו חיים בן יוסף קליין שזה כמה שנים נסע עם אשתו אסתר בת יצחק לאמעריקא ודרו בנעוויארק ומחמת דלא מיתדר ליה שם שב לביתו זה שלש שנים ואחרי ששלח לשם גט זה כעשר חדשים על ידי ב' שלוחים כנהוג שנמסר כאן ליד שליח להולכה והוא מינה שליח ב' בנעוויארק ונסדר על ידי מעכת"ה ונשלח ליד הרב ר' נפתלי רייטער משם והאשה נתרצית לקבל הגט אלא שלא רצתה לשלם ש"ט להב"ד ועי"ז נתעכב עד ששלח הבעל הסך המגיע וביני וביני נחלית האשה בחולי המתדבק לנשים זונות ונלקחה לבית החולים שחוץ לעיר והשיב הרב שא"א למסור לה הגט ושאלו להרופא הממונה שם והשיב כי עד ב' שנים אין תקוה שתתרפא וגם א"א שיכנסו לשם יותר מן ב' אנשים לדבר עמה ולכן כתב הרב דשם כי כפי שעשה שם גב"ע בבית דין של ג' מן ב' עדים שהעידו כי אחר ב' שנים שנסע בעלה משם לביתו ראוה מעוברת ואח"ז ראו שהניקה ילד וגם ראו ממנה חציפות ופריצות גדול עם איש זר לכן כתב להתיר להבעל לישא אחרת והבעל כבר נתקשר בשידוכין עם אחרת עכת"ד השאלה: והנה מעכת"ה האריך למעניתו בכל הפרטים הנוגעים לזה אבל מה שהאריך בהא דקבלו עדות שלב"פ בע"ד הנה בתשו' דברי ריבות סוף סימן רכ"ו הביא בשם הרשב"א דלענין להתיר חדר"ג לישא אחרת א"צ לגבות עדות בפני האשה ואני מצאתי ד"ז בתשו' הרשב"א ח"ד סימן ר' ועמ"ש בדע"ת סימן ב' סקמ"ד וע"ע בתשו' בר"א חא"ע סימן צ"ב שהאריך בכמה טעמים להוכיח דלענין היתר חדר"ג סגי בגב"ע שלא בפני האשה. וע"ש סימן פ"ט וסימן צ"ד דגם בנאסרה על בעלה אין להתיר לישא אחרת בלא הסכמת ק' רבנן ורמז לתשו' שב"י ח"א סימן ק"כ שפסק ג"כ כן והן אמת שמצאתי בתשו' עבה"ג סימן ל"ז שכתב דבכה"ג א"צ ק"ר אבל מכל מקום קשה לעשות מעשה ובפרט בנ"ד שאין לו לשלם כתובתה ועל כל פנים בצירוף ק"ר גם אני מסכים עמו להתיר לישא אחרת וכיון שהוא עני אין תשלומי הכתובה מעכב כמ"ש בכמה תשובות ובפרט בנ"ד דלפי הנראה לא יחויב בכתובה ומעשיה ירחקוה וגם הלא כבר נתרצית לקבל גט ולא תבעה כתובה כלל ולא נתעכב רק על ידי שלא רצתה לשלם להב"ד ש"ט. וע' תשו' מראה יחזקאל סימן צ"ח שהעלה דבמופקרת לזנות א"צ הסכמת ק"ר וגם אין צריך להשליש כתובה אלא יעשה ש"ק ויזכה לה הגט וכל בית דין בעירו יוכל להתיר ע"ש אבל בתשו' נודב"ש מ"ת סימן כ"ו החמיר כדעת שב"י וכר"א דבעינן ק"ר: ומ"ש כת"ר בשם רב א' דאפשר לשלוח לה הגט על ידי ב' שלוחי הולכה והם יהיו ע"מ כמ"ש בסימן קמ"ב סי"ח גם בזה כבר האריך רו"מ להוכיח דבעינן שיהיה בפני בית דין כיון שיהיה על ידי שליח והביא מהתו"ג סימן קמ"א ס"ט וכדבריו מבואר בב"ש מהד"ק ואני מצאתי במכתב מאליהו שער ו' סימן י"ב וסימן ל' שהאריך בביאור ד' הפוסקים בזה וצידד דמהני שליחות ב' עדים לבד ע"ש: ומ"ש רו"מ שא"א להבעל למנות עתה עוד שליח כיון שהגט הוא כבר ביד השליח בנעוויארק הנה לפמ"ש המכמ"א שם סגי בשליח ועמו עד א' אם כן אין צריך להוסיף כלום וגם היה אפשר להתיר לו השבועה וחרם בפני ג' ולסדר גט אחר ולעשות ב' שלוחים: אולם לא אכחד כי מלבד שהדבר קשה להכניס א"ע בפלוגתא דרבוותא גם בלא"ה הנה ליתן הגט לידה לא יחפוץ שום אדם להכניס א"ע בחשש סכ"נ כיון שהוא חולי המתדבק וגם להשליך הגט על בגדה וכדומה קרוב שיבא לידי תקלה ולכן כלך מדרך זו: אולם במה שחידש הגאון מו"ה עמרם בלום אבד"ק איפאלא נ"י שתמנה בפני ב' עדים שליח לקבלה והוא יקבל הגט מיד שליח להולכה של הבעל ובנ"ד אין לחוש לדעת הפוסקים כרב דהא טעמא דבזיונא דבעל ל"ש כאן שהרי הוא יודע ומסכים לזה והגאון ר' אברהם יצחק גליק נ"י אבד"ק טאלטשווא הביא ראיה דהיכא דל"ש בזיון גם רב מודה מדברי מהרש"א ברש"י ד"ה עבידנא וכו' ובעניי לא אדע מדוע לא הביא מדברי תוס' שם ד"ה דקדמה איהי וכו' דמפורש דבדלא קפיד בעל וליכא טעמא דבזיונא שרי גם לרב להך טעמא דמשום בזיונא וכ"ה בתשו' הריב"ש סימן נ"ה דכשהבעל נותן רשות בהרשאה ליתן ליד שלוחה גם לרב שרי לפי הך טעמא דבזיונא והן אמת דבחידושי הרמב"ן לגיטין שם אחר שהקשה לשיטת ר"ה ורי"ף שפסקו כר"ח הליץ בעדם דיש לומר דטעמם מדלא אמרו בגמ' א"ב דלא קפיד בעל ש"מ דס"ל להש"ס דגם בדחזינן דלא קפיד פסול מטעמא דבזיונא דגזירה בלא קפיד אטו קפיד ולפ"ז תיקשי עובדא דההוא גברא דשדר גיטא לדביתהו ואשכחה שליח דקא לישא דמיירי בדעבדה שליח לקבלה והדר עביד בעל שליח להולכה דמכל מקום משום טעמא דבזיונא אסור גזירה אטו קפיד ואם כן מוכח מהתם דהלכה כר"ח והא דבגיטין כ"ד א' דבכה"ג בעל לא קפיד לאו הלכתא הוא ודיחויא בעלמא הוא אבל אח"ז חוכך הרמב"ן להחמיר דיש לומר דלא גזרו בדלא קפיד אטו קפיד והביא ראיה מהירושלמי שם דמשני אני אומר אחר הדלת הי' עומד ושמע קולה ע"ש וע"ש במרה"פ על הירושלמי שנעלם ממנו דברי הרמב"ן וע' בס' אמרות טהורות למהרחא"י ז"ל באה"ע רסי' קמ"א מ"ש בזה ומבואר דהרמב"ן מסופק בזה אם כדחזינן דלא קפיד אבזיונא מודה רב דעושית שליח אך לדינא אין נ"מ שהרי אי נימא דרב אוסר גם בדלא קפיד הרי מוכח מעובדא דההוא גברא וכו' דלא קיימא לן כרב וכמ"ש הרי"ף והרא"ש להוכיח כן והרמב"ן צידד דאפשר דבכה"ג מודה רב ואפשר דההוא עובדא מיירי בכה"ג דחזינן דלא קפיד ולכן חוכך להחמיר דאפשר מה"ט דהלכה כרב אם כן ממ"נ יש להקל בדחזינן דלא קפיד דאם קיימא לן כרב בע"כ דמודה בכה"ג ואם רב אוסר גם בכה"ג הרי בע"כ קיימא לן כר"ח ובפרט כיון דבירושלמי מפורש דבכה"ג דידע הבעל ולא קפיד