מהרש"ם חלק א רלד

והראני ח"א בפסקי גו"א יו"ד סימן רמ"ה סק"ג וז"ל רב המושכר מהעיר והוצרך לצאת מהעיר יכול למנות אחר במקומו כרצונו ד"ר סימן קט"ז ע"ש והם הם הדברים שהבאתי לעיל מתשו' דברי ריבות] אך דבנ"ד הרי אביהם לא מינה אותם כלל ואם כן מעצמם א"י להיות שלוחיו כיון שגם אחר הפצרתם בו לא הסכים עמהם והרשב"א ורשב"ץ הנ"ל הרי הם מיירו גם כן כשהאב רוצה למנות את בנו ולכן לדינא אם האב ירצה למנותם במקומו הם קודמין לאחיו ואם לאו אין להם זכות יותר מאחרים דודאי אין להם זכות ירושה בחייו אלא דאם רוצה למנותם הרשות בידו. והנלע"ד כתבתי: סימן קצט להרב המאה"ג וכו' מו"ה שמואל באהסאווסקע נ"י אבר"ק טאהאנטשא ברוסיא. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שטבלה ושמשה ואחר כך מצאה באותו מקום את העד שבדקה בו הנה זה כמה שנים נשאלתי בזה והשבתי דכיון שהעד של פשתן המים יוצאין מתוכו אפילו מבחוץ אינו חוצץ כמ"ש בתשובת מהר"י ברונא סימן ק"ז דאשה שא"י לטבול יניחוה על סדין ויטבילוה דסדין אינו חוצץ וגם המ"ב וש"ך סימן קצ"ח סקל"ו לא החמירו אלא לפי שמקב"ט אבל חציצה ליכא אם כן כיון דמבחוץ אינו חוצץ מכ"ש מבפנים דיש ספק שמא לא היה מהודק ולשיטת שב"י גם במיעוט המקפיד סד"ר להקל ומ"ש הפת"ש דאתחזיק איסורא יש לצרף לשיטת הריטב"א דכל דין ביה"ס דרבנן והוי תרי דרבנן במיעוט המקפיד ולשיטת ח"ד סוף סימן ק"י בדיני ס"ס סק"כ ותשו' רע"א סימן ס' דבתרי דרבנן גם באתחזיק איסורא סד"ר להקל ועל כל פנים לדינא הוריתי מאז שא"צ לטבול שנית כיון שכבר שמשה וע' פ"ח דמקואות מ"ד האשה ששמשה וטבלה ולא כבדה את הבית כאלו לא טבלה משום דשמא תפלוט ש"ז כמ"ש הרע"ב ובר"ש הביא מנדה מ"ב דמפורש כן אבל משום חציצה ליכא ודחה דברי י"מ שפי' משום חציצה ע"ש והוא משום דלח אינו חוצץ ואם כן ה"נ בנ"ד אין בזה משום חציצה ובר"ש נראה דטעמא דרפוי אינו חוצץ והביא ראיה מהטבילוה במטתה ע"ש וה"נ י"ל בנ"ד. והנלע"ד כתבתי: סימן ר להרב המאה"ג וכו' מו"ה יוסף נ"י רב מו"ץ דק' קנאזשיע ברוסיא. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שבעירו אין שום מעין וקשה למצוא מי גשמים ועשו מקוה מקרח וכפור כמבואר בש"ע סימן ר"א ס"ל ולאשר עמדו לנגדו דברי האשכול סימן נ"ה ונח"א שם שזהו גם כן דעת הראב"ד שאין להתיר מקוה משלג אם כולה או רובה משלג גם אחר שנפשר כיון דבשעת הבאתו לא היה ראוי לטבילה אך שהיה קשה להפשיר הקרח חוץ למקוה גם על ידי טסים מלובנים כפי עצת הח"ס סי' ר' וסי' רי"ג והסכים רב א' ליתן סאמוואהר לתוך המקוה: הנה בגוף דין השלג והברד הביא בנח"א שם מדברי רש"י סוכה י"ט ב' בהא דטיט הנרוק יוכיח שמצטרף למ"ס והטובל בו לא עלתה לו טבילה ופירש"י דהכי תנן אלו מעלין וכו' השלג והברד והכפור וכו' וטיט הנרוק ומעלין היינו משלימין אשלומי אין בפ"ע לא ע"ש ומזה מוכח דגם שלג וכפור אין לטבול בהם אם כל המקוה מהם אבל הנה מצאתי ברש"י שבת קמ"ד ב' בהא דאר"פ דכל דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחלה פוסל את המקוה בשינוי מראה ופירש"י וז"ל והא דמיפסל משום דכל דבר שאין עושין ממנו מקוה שאינו מים או שלג או ברד פוסל את המקוה בשנוי מראה עכ"ל הרי דשלג וברד עושין ממנו מקוה לכתחלה ובע"כ דדוקא בטיט הנרוק אין עושין ממנו כל המקוה. והא דנקט בפ"ז דמקואות אלו מעלין היינו משום טיט הנרוק ושוב מצאתי בתשו' מהרי"א יו"ד סי' רי"ג שהעיר בזה והוכיח דמדנקט בש"ס רק טיט הנרוק מוכח דשלג כשר וגם בלא"ה כיון דהעידו אנשי מידבא בשמו של ר' ישמעאל שא"ל צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה ומוכח דגם לעשות כל המקוה כשר אלא דאליבא דת"ק ס"ל להראב"ד והאשכול דפסול אם כן הרי קיימא לן דמעשה רב וכיון שעשה ר"י מעשה קיימא לן כוותיה ועוד שהרי מבואר בזבחים כ"ב ע"א דיבחושין אדומים אפילו בעינייהו נמי דהא תניא רשב"ג אומר כל שתחלת ברייתו מן המים מטבילין בו ופירש"י בד"ה אפילו בעינייהו נמי אם כל המקוה נעשה מהן כשר ור"ל נקט לישנא דהשלמה עכ"ל ומבואר דקיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל בהא אם כן הרי שלג ובפרט כפור דברייתן מן המים גם כן מטבילין בהם אפילו בעינייהו. ואי נימא דהת"ק דפ"ז דמקואות לא ס"ל כן מכל מקום הרי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל וסתמא דהש"ס דפסק כוותיה ויש לומר עוד דגם הראב"ד והאשכול מיירי רק בשלג וברד וכפור הנופלים מן העבים שלא היו מים מקודם וע' בסה"ב מאמר יו"ד פ"ו ופ"י ופי"א אבל בקרח של נהר שנתהוה כולו מן המים בודאי לא גרע מיבחושין האדומין דמטבילין בהם אפילו בעינייהו ועוי"ל דדין שלג הנ"ל תלוי בפלוגתת ר"א ור"י אם העננים שותים ממי אוקיינוס או לא דאם שותים ממי אוקיינוס הרי גם הם ברייתן מן המים כמובן ואכמ"ל. ועל כל פנים נראה דבקרח בודאי יש להקל גם בנעשה כל המקוה מזה: ובדבר מה שהניחו הקרח ע"ג טסין של ברזל והסיקו מתחתן עד שנימוחו ונמשכו למקוה הגם דפשוטי כלי מתכות מקב"ט מכל מקום כיון שלא נמשכו מהטסין למקוה אלא דרך ג"ט קרקע יש להקל כמ"ש הרא"ש והובא בש"ע סימן מ"ח: ובדבר מה שנעשה ביד"א כבר הארכתי בתשו' דאף שנעשה על ידי גרמת אדם גרמא בעלמא היא ומיקרי הוייתו בטהרה כמ"ש בנח"א סימן נ"ג ובתשו' ר"מ שיק סימן קצ"ו וכ"ה באשכול סוף סימן נ"ב שם והארכתי בזה ובפרט דמיחוי השלג למים הרי כבר כתב הראב"ד דפנ"ח באו לכאן וכ"פ הח"ס שם ובס' שירי טהרה להגאון מהרש"ק ז"ל סימן י"א חידש ד"ז מדעתו ולא ידע מדברי הראב"ד וח"ס הנ"ל ובפרט בנ"ד שהמשיכו המים ג"ט כבר העלה בנח"א סימן נ"ג שם דהמשכה מבטל חשש תפיסת יד אדם אפילו בכולה ושכ"ה דעת רוב הראשונים ע"ש, ולכן הגם שדחקו את הקרח אל הטסין מכל מקום הוי רק גרמא וגם פנ"ח באו לכאן ולהסוברים דשלג כמות שהוא כשר בודאי מה שנימוח לא מקרי הוייתו ביד"א ומכח מה שהביאו הקרח כבר ביאר הח"ס שאין בזה חשש ועל כל פנים בצירוף ההמשכה יש להקל בפשיטות ולא ידאג ולא יפחד כלל. וגם בתשובת מהרי"א שם העלה דבהמשיך המים לכ"ע יש להקל והנלע"ד כתבתי: סימן רא להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יחיאל איכל הכהן נ"י מו"ץ דק' עיר ישן. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה א' שהי"ל בית שנתן לה אביה בהיותה תחת בעלה ונכתב בטאבעלא על שמה ומפני שלא הי"ל זש"ק עם בעלה ונחלית קודם מיתתה השתדל בעלה על ידי אנשים שתצוה שהבית יהיה שייך לבעלה כל ימי חייו ואחר מותו יהיה לצורך הקדש לת"ת וכשאמרו לה כן נתרצית ואמרה הן ולא יותר ויען שאמרו הבקיאים בדיניהם שאין זה מועיל עד שתאמר בפירוש בקשו מאתה שתאמר בפירוש וחזרה ואמרה שכל ימי חייו זאל ער שאלטען און וואלטען ויותר לא אמרה כלום והעדים מסופקים קצת אם היתה שפויה בדעתה בפעם ראשון שאמרה רק תיבת הן יען שאמרה אז עוד שהש"ט שיש לה בקופערט יתנו לפלוני ולא הי"ל שם שום ש"ט: והנה עוד אמרה שבכל שנה יתנו ביום יא"צ שלה עשרה רו"כ לצדקה עבור נשמתה ואחר מותו יתנו כן משכר הבית עשרה ר"כ ביום יא"צ שלו וכן ביום יא"צ שלה והשאר יהיה שייך לצורך ת"ת ואחר מותה ברצון הבעל ליקח אשה בת בנים לקיים מצות פו"ר ונזדמן לפניו קרובת אשתו אבל אין רצונה להנשא לו רק באופן שיכתוב על שמה את הבית ונתחייב לה כן ונתעורר רו"מ