מהרש"ם חלק א קצא

חזי לאיצטרופי וגם הרי דעת הפר"ח וכר"ו דלשיטת תוס' ורא"ש דנ"ט בר נ"ט בדבר חריף לא גרע מנתבשל דשרי וע' בספר עבודת ישראל בחי' לחולין גם כן בזה: גם יש לדון דכיון דהחומץ נכבש בעודו היתר בהכלי הרי דעת כמ"פ דבהיתרא בלע לא אמרינן כבוש כמבושל כמו שכתב המג"א סימן תמ"ז וסימן תנ"א וע' בח"ד סימן ק"ה סק"ב ובמק"א הבאתי מדברי הר"ש פ"ט דשביעית מ"ה דדוקא בדרבנן יש להקל בהיתרא בלע ע"ש ותבין אם כן אי נימא כדעת בית ישראל דכבוש בדבר חריף בכדי שיתחיל להרתיח הוי רק מדרבנן שוב יש לומר דבהיתרא בלע לא אמרינן כבוש בכה"ג כלל וגם בלאו הכי הרי החומץ לא נ"נ וא"צ לשער אלא כפי המדומע ובתוך הכלי יש ה' או ו' פעמים נגד דופני הכלי אם כן אפשר שגם בתבשיל הראשון היה בו ס' נגד טעם החלב שנפלט מהכלי לתוך החומץ באם שכל הכלי היתה מלאה עם החומץ ונפלט להחומץ רק חלק ה' או חלק ו' אבל גם אם בבירור לא היה ס' יש כמה צדדים להקל וכמ"ש: ומה שהאריך רו"מ בדין ספק איסור אם מבטלין לכתחלה דלהסוברים דכל איסור ביטול לכתחלה הוא רק מדרבנן מהראוי להקל יש לפקפק בו דהא קיימא לן דאין עושין סד"ר לכתחלה כמ"ש המג"א סימן ו' ועוד בכמ"ק וגם בשפ"ד סי' צ"ט סק"ו כתב מדעתו כן. ומ"ש רו"מ מדברי פר"ת סימן צ"ט סוף סק"ה דספק איסור מותר לבטל ליתא דהפר"ת כתב שם רק דגם למ"ד דאסור לבטל מה"ת היינו בודאי איסור מה שאין כן בספק מותר מה"ת לבטל לכתחלה ובדיעבד גם במזיד יש לומר דגם רבנן לא גזרו אבל לבטל לכתחלה מודה דאסור מדרבנן עכ"פ וע' בשו"ת ספר יהושע בפו"כ סימן תל"ז שכתב בפשיטות להתיר להוסיף לכתחלה בספק איסור אבל דבריו צ"ע וכבר ראו עיניו דברי השפ"ד סימן צ"ט סק"ו ובא"א או"ח סימן תס"ז ודברי השד"ח מערכת א' אות ה' שהביא חולק ע"ד הפר"ת אבל במחכ"ת לא העתיק יפה דברי הפר"ת. ומ"ש רו"מ מדברי הנו"ב סי' מ"ה דביבש ביבש לכ"ע אין מבטלין מה"ת והעיר בזה לנ"ד ליתא דבנ"ד הרי הוא רק פליטת הכלי שנכנס להחומץ והחומץ היה היתר אלא שאח"ז נתערב בתבשיל בשר וא"צ ס' רק נגד טעם החלב וגם דוקא ביבש ביבש החמיר הנו"ב מה שא"כ בלח בלח ומה"ט לק"מ מה שתמה עליו מתשו' הרשב"א ח"א סימן רכ"ב שרמז בהגהת י"ש סימן צ"ט. אך לפמ"ש במקמ"ח סימן צ"ט ותשו' מהר"י אסאד חאו"ח סימן קצ"ג וסימן ר"א דבאיה"נ לכ"ע אין מבטלין מה"ת א"ה בהמ"ח ע' בישויע"ק או"ח סי' תרע"ד שכתב גם כן כן ע"ש] אם כן ה"נ בב"ח והן אמת שבתשו' רע"א סימן ר"ז העיר דלפמ"ש התוס' והרא"ש בנדה דהא דמהני ביטול בב"ח אף דהיתר בהיתר לא בטל משום דביותר משיעור ס' לא הוי דרך בישול אם כן אין זה בכלל מבטל לכתחלה דהא כשיש ס' לא אסרה תורה כלל ואין ההיתר מכח ביטול אבל מדברי תשו' רדב"ז ח"ג סימן תקמ"ז והש"ך סימן צ"ב מוכח להיפך ובמק"א הבאתי מדברי הלח"מ פט"ו ממ"א הכ"ו שרמז קצת לסברת רע"א ע"ש ותבין אבל לא כתב שיהא מותר לבטל לכתחלה בשל תורה: ומה ששאל בדין שמות של חתן וחמיו שכתב החכ"א בשם ס"ח דדוקא במשולשים הנה בס"ח סימן תע"ז מיירי כשראובן נשא אשה ששמה רבקה ובנו נשא כן דדוקא במשולשים היינו כשאין אמו של הבן שמה רבקה אלא נשא אשה אחרת אחר מיתת אשתו ראשונה או שנשא עוד אחרת ובכה"ג דוקא במשולשים שהאב והבן ובן הבן נשאו נשים או שהאשה והבת ובת הבת לקחו ג' שמות לא יצליחו ולא מיירי כלל בחתן וחמיו או כלה וחמותה וד"ז לא ממני יצא אלא ממו"ר הגה"ק מוהר"ש אבד"ק בעלז זצ"ל והנלע"ד כתבתי: סימן קלז להרב וכו' מו"ה יהיאל מיכל פאגעל נ"י בק"ק ריזאווליא בארץ הגר מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שבשלו ב' ביצים במחבת והוציאו שניהם בבת אחת ובשעת בישול כיסו המחבת בכיסוי ואח"כ הניחו הכיסוי על קדרת תבשיל של שבת בשעת בישול והסירו הכיסוי ואחר כך נמצא טפת דם בביצה אחת וגם הקדרות היו שנים ולא נודע על איזה משתיהן הניחו הכיסוי. עכת"ד השאלה: הנה בגוף מחלוקת הש"ך סימן ס"ו בתערובות חד בחד ידע כי לפענ"ד צדקו דברי הש"ך מאד חדא דאף שנאמר שכל הביצה שי"ב דם פולטת כל פליטתה כשיעור הביצה בגדלה מ"מ הרי הפליטה יצאה דרך המים ונשאר מהפליטה הן בהמים והן בביצה השניה לפי ערך אם כן בהביצה השניה בודאי יש רוב נגד הביצה האסורה כיון שנתחלקה פליטה האסורה ונשאר ממנה גם בהמים אם כן לא נכנס להביצה הכשרה רק כפי ערך וממילא איכא רוב בהכשרה נגד פליטת האיסור וא"ל דכיון דהמים מבשא"מ וצריכים לומר סלק שא"מ כאלו אינו והוי כנכנס כל הפליטה לביצה שניה דז"א דאף דלהלכה אמרינן סלק מכל מקום הרי זה דומה כאלו בא אליהו ואמר לנו שנכנס מפליטת ביצה האסורה רק חציה וכדומה להביצה השניה הכשרה. וגם אין לומר דכשנכנס פליטת הביצה האסורה לתוך המים נ"נ כל המים וצריך לשער בביצה השניה נגד כל המים שנבלעו בה וליכא גם רוב דז"א דהא בלח בלח בהפ"מ לא אמרינן חנ"נ ובפרט בלא נודע אם כן הרי כאן ספק אם הדם במקום האוסר וכבר נודע דבכל מקום שמותר בהפ"מ בדאיכא עוד ספק מותר גם בלא הפ"מ כמ"ש הש"ך סוף סימן נ"ד והפמ"ג בכללי הוראה אות ו' וה"נ לא אמרינן דהמים נ"נ כלל אפילו בלא הפ"מ וממילא דהביצה השניה מותרת. ועוד שהרי מבואר בתה"א להרשב"א שברסי' ק"ג ומש"ז שם דכל פליטה היוצאת בע"כ היא מעט פחות נבלעת בהשני' מכפי כמות הביצה וממילא איכא תמיד רוב דהא קיימא לן דא"צ כפל וסגי במעט יותר דגם לדעת הרלנ"ח דוקא בדברים הנבללים בעינן כפל מה שאין כן בתערובות שכל אחד עומד בפני עצמו וע' בתשו' פ"י ח"ב שהובא בתשו' ב"א סימן ס"ה ובצל"ח פסחים (מ"ד ע"א) שפסקו גם כן דא"צ כפל וכ"ה במג"א סימן תנ"ה סקט"ו וע' תשו' ח"ס יו"ד סימן צ"ט וסימן ר"ט בדעת ריב"ש וטור יו"ד סימן קי"א בזה ולזה עוררני קצת ח"א מד' תה"א הנ"ל: ולענין המים כבר צידד הפמ"ג דיש לומר דכיון דיש דיעות דדם ביצים דרבנן גם הש"ך מודה דאמרינן סלק וגם שא"מ מותר ואף דהל"ש מחמיר הנה בשו"ת טטו"ד מהד"ק סי' ק"ב פסק כהפמ"ג (ובפרט לשיטת פלתי דאחר בישול לכ"ע דם ביצים דרבנן ואף שביא"פ סימן צ"ב חולק עליו מכל מקום חזי לאיצטרופי) ואני אמרתי ראיה דלא כהל"ש שהרי החלבון וחלמון הם מבשא"מ כמ"ש הפמ"ג או"ח סוף סימן שי"ט וסימן תקי"ג בא"א סק"ג ואף שכתב שם דבטעמא שוים לפמ"ש בדע"ת סימן נ"ה סקס"ח בשם פר"ת ונו"ב אם אינם מב"מ בשמא סגי בשינוי קצת בטעמא וה"נ בזה החוש מעיד שיש קצת שינוי בטעם וע"ע במש"ז סימן תמ"ה סק"ד דגם אם רק קצת שינוי טעם הוי מבשא"מ אם כן תיקשי איך פסקו הפוסקים דביצה בטל ברוב לענין דם ביצים הרי איכא גם שא"מ ובע"כ דאמרינן סלק. ואף דהוי תרתי דסתרי להתיר בין החלבון בין החלמון מכח סלק הנה מהתוס' חולין (ק' ע"ב) ד"ה הוה מין ומינו וכו' ובר"ן סופכ"ה מבואר דגם בכה"ג אמרינן סלק אם כן מוכח דגם שא"מ מותר ובע"כ דבצירוף י"א דדם ביצים דרבנן יש להקל בזה. ועכ"פ בנ"ד שכיסו כלי אחת של בשר עם הכיסוי שכיסו המחבת בשעת בישול הביצים ולא נודע איזה קדרה כיסו בה אף דספק ב' בתערובות והש"ך בכללי ס"ס לא התיר בכה"ג אלא בהפ"מ וסעודת מצוה מכל מקום בנ"ד שיש כמה צדדים להקל לגמרי להתיר גם המים והמחבת אם כן מכל שכן שיש להתיר הצאלינט ועוד דגם האוסרים הרי טעמם משום דספק הראשון הוא בשל תורה אבל בנ"ד כמו שהתירו הרמ"א וש"ך בביטול ברוב משום דאיכא דיעה דדם ביצים דרבנן ולא מקרי על ידי גלגול הכי נמי בזה יש לצרף ספק ב' שע"י תערובות שהרי גם שם ספק ב' על ידי תערובות וע' בשפ"ד ריש דיני ס"ס ובמש"ז סי' נ"ז סקי"ד דיש לצדד בספק פלוגתא לצרף גם ספק ב' שעל ידי תערובות ואף שחוכך שם מדברי השואל בכתבי מהרא"י הנה בשו"ת תפארת