מהרש"ם חלק א קעה

מדברי רשב"א וריטב"א יש סתירה לדעת מהרייו ומדברי רמ"ה ורי"ו אין סתירה אבל ג"כ אין ראיה לדבריו: ומ"ש הגאון רמ"ד נ"י ראיה לסברת מהרי"ו מהא דיבמות (קט"ו ע"ב) גבי גברא דאפקיד שומשמי וכו' סבר ר"ח למימר היינו ב' ת"ח שנטבעה ספינתם ונמצאו וקאמרו סימנים ולא אמרינן הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו וא"ל רבא מי דמי התם קאמרו סימנים ולשיטת ריטב"א שם סימן דמנין הוי סימן אמצעי ואפילו הכי הוי ס"ל דבצירוף סברא שלא לומר דהני אחריני נינהו הוה מהני וגם רבא יש לומר דלא פליג על דינו של ר"ח דבצירוף סי"א מהני לא אדע מהו דהא ר"ח הביא ראיה מעובדא דשני ת"ח ובתוס' ד"ה וקאמרי וכו' כתבו דלמ"ד סימנים לאו דאורייתא בע"כ מיירי בסי' מובהקים אם כן מוכח דל"מ שום צירוף בזה ואם כן כיון שדחה רבא ראיית ר"ח דשאני התם דקאמרי סימנים היינו דוקא בסי' מובהקים והוא היפוך דעת מהרי"ו ובפרט לדעת ריטב"א הרי הוכחתי לעיל דהרשב"א וריטב"א בודאי חולקים ע"ד מהרי"ו וע"ע בש"ש להקצה"ח ש"ז פי"ט מ"ש ע"ד מהרי"ו ומדבריו יש לדון לכאן וקצרתי. אבל גוף הדבר שהחליט הג' נ"י דלגבי הקאפיע איכא חשש שאלה לענ"ד צדקו דברי הרב אבד"ק ברעזדיב שהרי על ידי הקאפיע יוכלו להוציא את החפצים מיד הפאליצייע אם ימצאום מהגנב אם כן אף שהוא יוכל ליקח משם עוד קאפיע אבל איך ישאילה לאחר דלמא האחר יגבה עי"ז החפצים הנגנבים מהפאליצייע אם יחזירם הגנב שהרי לשם כך עשה הזאוואלאניע ולקח עבור זה את הקאפיע ואם ניחוש שמא נזדמן לו יודעו ומכירו שהוא איש נאמן ובטוח זה דמי לשאלה דיחיד דאין לחוש לכך. ומ"ש מדברי חוט השני סימן צ"ו בשם גדול א' שהביא מפסקי מהרא"י סימן קס"א שאין להוסיף על מה שנאמר בש"ס שהם מידי דלא מושלי הנה דעת כל האחרונים אינו כן כמ"ש בפת"ש סקצ"ה בשם כמה אחרונים ואני מצאתי בקה"י חלק מדות חכמים סימן ס"ג שכתב בשם תשו' פני משה שפסק ג"כ להקל בפנקס שיש בו חשבונותיו ובתשו' חוט השני סימן ע"ד בתשו' הגאון מהר"ם אבד"ק פ"פ העלה להתיר בכתב קיבוץ וביאר דאף שהמהרא"י כתב שאין להוסיף על הנאמר בש"ס מכל מקום מה שעדיף יותר מהנך שבש"ס יש להקל ואף שבעל חוה"ש בהג"ה פקפק דבכתב קיבוץ יש לחוש שמא רצה לשלוח לביתו וכו' ורמז למ"ש בסימן צ"ו הנ"ל אבל בנ"ד ל"ש ד"ז ומסתברא שזהו עדיף מהנך מילי המוזכרים בש"ס וגדולה מזו מבואר בר"ן שבועות פכ"ה בהא דאמרו בש"ס דהבו דלא לוסיף אדרב ושמואל דמ"מ גם בתובע חשוד דינא הכי שאין זה בכלל הוספה דהיינו הך ע"ש ומכ"ש הכא שלא אמרו בגמ' דהבו דלא לוסיף והסברא נותנת דעדיף מכיס וארנקי המוזכרים בש"ס דהתם רק משום דלא מסמנא מלתא לא עבידי דמושלי והכא שהיה סוחר עובר ממל"מ והיה נחוץ לו הקאפיע בכל שעה ובכתב זה היה לו תקוה להשיב לו החפצים הגנובים ואם יתנה לאחר יוכל השני לגבותם לעצמו עי"ז איכא קפידא טפי ליתנה לאחר ודמי לטבעת דחייש משום דמזייף כדאיתא בש"ס ורש"י ב"מ (כ"ז ע"ב) וה"נ בנ"ד וא"כ היינו הך והוא בכלל מה שנאמר בש"ס ואינו בכלל הוספה על הנאמר בש"ס כמש"ל בשם הר"ן. אך שלא נתבאר אם העיד על מציאת הקאפיע אצלו המשרת יהודי או רק משרי הפאליציע נודע ד"ז אבל לענ"ד כיון שהשרים הודיעו להרב דממשלה מעצמן לצורך קבורתו ולכתוב המאורע בהמעטריקע בשמו ושם אביו וכינויו א"כ אם לא הי"ל ידיעה מפי אנשים המכירים אותו רק על ידי הקאפיע שמצאו אצלו זהו בעצמו הוכחה שמצאוה אצלו וגם כיון שהמשרת מאכסניא שעומד בה תמיד אמר כי ביום הקדום היה שם מרדכי רוט"ב ושלח על ידו סחורות לעיר ווארשא ע"י הבאהן והקוויטאציע היה בשמו הנ"ל וגם אם לא נזכר בה שם אביו רק שם כינויו הרי שם המשפחה מהני שפיר כמ"ש הב"ש סקנ"ח בשם רשד"ם ובתשו' ב"י דיני משאל"ס סימן ב' פסק דעדיף משם אביו אם כן איכא הוכחה ורגל"ד שזה הוא ההרוג שהרי בעלה היה אגענט מן סוחר מווארשא ואיך נחוש לשאלה שהשאיל הקאפיע גם כן לאיש שהוא גם כן אגענט מסוחר מווארשא שהרי ד"ז דומה לשאלה דיחיד וכבר פסקו האחרונים דבכה"ג לכ"ע אין לחוש לשאלה. וגם אין לחוש שמא בהאכסניא האחרת היה בעלה ואח"ז נזדמן שהיה בעיר הנ"ל עוד אחד ששאל הקאפיע מבעלה ונזדמן שהרג א"ע באכסניא אחרת שבאותה העיר שגם זהו דבר שאינו מצוי וטפי יש לתלות שזהו בעלה שהיה מקודם בהאכסניא שרגיל להיות בה: ובענין נאמנות ערכאות הארכתי בתשו' לק' מעדניצא והעליתי דגם מה שהם שואלים מהמשרתים וכדומה הוא בכלל מסל"ת כיון שאין להם נ"מ לגבי דיני ישראל והבאתי ראיות מדברי הר"ן בחידושיו לנדה ל"ג ומתשו' מהר"ח א"ז סימן ע"ו והארכתי בזה לדחות מ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב א"ע סימן נ"ה להחמיר בזה ועמ"ש בתשו' ח"ס א"ע ח"ב סימן קל"א קל"ב ואכמ"ל ועל כל פנים במה שהודיעו תחלה לרב הממשלה לצורך קבורה והמעטריקא בזה בודאי יש להקל והרב הנ"ל הודיע גם כן במסל"ת להרב השני מה שאירע בעירו בימים שעברו ובצירוף אומדנא שנאבד זכרו זה כמה וגם מה שביקש מאביו לרחם על ילדיו ונזדמן באותן הימים ומאותה העיר ממש שנהרג שם איש כזה ובצירוף שאר טעמים שכתב הגאון ר' מרדכי דוב נ"י הנני מסכים להתיר את העגונה ויושיבו ב"ד של ג' ויתירוה להנשא. והנלע"ד כתבתי: סימן קיט להרב וכו' מו"ה מרדכי יעקב בוימעהל נ"י מו"ץ דק' ליסקא מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שקנה פרה מעוברת כבת ב' שנים מישראל וילדה אצלו זכר ואמר שהישראל המוכר א"ל שהוא מכרה כדינא לעכו"ם קודם שמכרה לו ורו"מ שלח אותו למקום המוכר והרב דשם כתב שהמוכר לא היה בביתו אבל אשתו אמרה שהיא מכרה הפרה במעמד בעלה לערלית בכסף אדראן ותק"כ. הנה מה שהאריך רו"מ בענין נאמנות האשה בהמכירה כיון דאתחזיק איסורא ועתה אינו בידה לענ"ד לפמ"ש בתשו' מיי' להלכות אישות סימן ג' דהיכא דלפי דברי העד לא אתחזיק האיסור כלל לכ"ע נאמן וע' בש"ש ש"ו פ"ג ותשו' מהרי"ט ח"א סימן פ"ב בשם תשו' הרא"ש ומ"ש עליו ובשו"ת נט"ש סימן ס' מ"ש בזה אם כן ה"נ הרי במעי אמו הולד חולין וכשהעד אומר שמכר הבהמה בהיותה מעוברת הרי מעולם לא אתחזיק קדושת בכור כלל ואי משום שבעדות זה מוציאתו מחזקת מרא קמא הרי בין כך וב"כ יצא מחמ"ק שכבר נמכר לישראל הקונה ואין נ"מ בהעדות שמעידה שנמכר מקודם להעכו"ם נגד חמ"ק וכה"ג כתבו התוס' בב"ב (פ"א ע"ב) ד"ה אלא מעשר וכו' דהכא אין הכהן מוחזק יותר מן הלוי ושל ישראל ממ"נ אינם דאם בכורים הם דכהן הם ואם לאו וכו' והוי דלוי וכו' ע"ש וע"ש ברשב"ם לעיל (מ"ג סוף ע"ב) ועתוס' ב"מ (דף כ') וביד יוסף שם בזה וה"נ בזה ובפרט שהרי אם לא נמכר להעכו"ם צריך ליתן הבכור לכהן וב"כ וב"כ אינו של ישראל ראשון ולא של השני אבל יש לומר דבנ"ד הרי הוא ספק בכור וא"צ ליתן לכהן כמ"ש רסי' שט"ז. ומ"ש רו"מ דלענין ממון היינו להוציא הפרה מיד הישראל הקונה עכשיו וליתנה להעכו"ם שמכרתה לו אינה נאמנת אם כן גם לענין היתר הבכור אינה נאמנת דהא זה תלוי בזה כדאמרינן בסוגיא דתק"כ דאם ת"כ מוציאין מידו הוי ודאי ממון ישראל וחייב לעשר והכא גרע טפי שהרי כל הספק תלוי בהממון של מי הוא ועוד שאף אם האמה שמכרה הפרה לעכו"ם הרי כיון שחזר ומכר הפרה לישראל הרי נתייאש העכו"ם ובתפס ברשות מהני יאוש כדי כמ"ש בשע"מ סימן ס"ו ובפרט דהכא איכא נמי שינוי רשות עכת"ד. הנה לענ"ד כיון דהישראל השני מאמין לדבריו אין נ"מ לענין ממון והנה כבר כתבתי בקו"א שבחיבורי לחו"מ סימן ר"ט ס"ה בדין מכר בהמותיו קודם פסח לעכו"ם להאכילן חמץ בהרפת כנהוג ובחהמ"פ מכרן לישראל דבודאי מכר לו רק זכות מערופיא שיש להמוכר כמ"ש הט"ז סימן רמ"ו וסימן תמ"ח בשם מ"ב והבאתי מהנימוק"י ב"ב פי"נ בשם הריטב"א בהא דהכותב נכסיו לבניו מהיום ולאח"מ דגוף מהיום לבניו ופירות לאח"מ ומכרן האב לאחר דאם ידע הלוקח שאין לו בהן אלא פירות או אם אמר לו בשעת מכירה זכות שבשדה זו אני מוכר לך אין כאן מקח טעות ואינו חייב באחריותו וכו' ע"ש אך דבנ"ד לא ידע הישראל השני מהמכירה לעכו"ם משום בכורה כלל אבל מכל מקום יש לומר דכל הקנין בטעות שאם היה יודע שהבהמה מבכרת לא היה קונה וע' בתשו' ב"ח סימן קנ"א ואף דהתם שאני שהיה גי"ד מקודם משא"כ בנ"ד יש לומר דהוי דברים שבלב מ"מ יש לומר דשא"ה שקנה בחזרה מהעכו"ם ליכא משום מום במקח