מהרש"ם חלק א קעא

להפסיד ממונו דמ"מ עומד ומצפה שמא יפול בו מום ויהיה מותר אבל חשוד להטיל בו מום באמרו שיתירוהו לו עי"ז אבל אם יצטרך ליתנו לאחר בחנם באופן שלא יהי' גם החזקת טוה"נ לא הועילו לו מעשיו ואי משום שיופטר מן הטורח בשביל כך לא יעשה המום שהרי בידו כמו כן להמיתו בענין אחר: ומ"ש עמ"ש בתשו' שם שיצוה הכהן המקבל לעכו"ם להטיל בו מום אחר דלמ"ל ד"ז כיון שכבר יש בו מום אלא שיש לחוש שמא עשהו הכהן או בגרמתו א"כ מה יועיל בו מום שני הדבר פשוט דגבי מום ראשון דלשיטת כמ"פ אסור מן התורה יש דיעות דאסור גם לאחרים לכן הסכמתי עם השואל שיצוה גם הכהן השני להטיל בו מום על ידי עכו"ם דמטיל מום בבע"מ לכ"ע רק איסור דרבנן ובדיעבד יהיה תרי דרבנן ושוב יש לסמוך ע"ד המקילים. ובנ"ד שהעליתי לעיל דע"פ מום ראשון שנעשה בידי הכהן צרימת האוזן לשיטת רוב הפוסקים הוי מום אלא דכיון שנפל ביד כהן אסור אם כן כשחזר ועשה המשרת העכו"ם בו מום הוי כמטיל מום בבע"מ דהוי רק דרבנן ועל ידי העכו"ם הוי תרי דרבנן אם כן שפיר יש להתיר שיתנהו לכהן אחר או לישראל אחר וכמ"ש רו"מ. והנלע"ד כתבתי: סימן קיד להרב המאוה"ג וכו' מו"ה מנחם מענדל מייזלש מו"ץ דק' זלאטשוב ז"ל. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה זקנה באה בימים שזה כמה שנים חדל להיות לה אורח כנשים וזה ב' שנים שנעקרה האם שלה וירדה למטה והיה קשה לה ההילוך והרופאים עשו לה טבעת ועל ידי כובד ההילוך הסירה הטבעת וזה איזה חדשים התחיל לזוב ממנה ליחות לבנות ולפעמים מעורב דם בהליחות וגם חלוקה וסדינה מלוכלכים תמיד בדם וכששוכבת אינה רואית דם ובודקת ומוצאת נקי ושאלה לג' רופאים א' יהודי וב' אינם יהודים ושלשתן אמרו כי מסיבת נפילת האם שהיא למטה שולט בה האויר ועי"ז נעשו בה בקעים ובועות ומהם יוצא הליחה והדם וגם אחותה ראתה בעיניה פצע וחבורה באותו מקום כי לפרקים האם בולטת לחוץ עכת"ד השאלה: הנה רו"מ פתח בהיתרה עפ"ד הר"ש שהובא ברא"ש ובש"ע סי' קפ"ח ורמז לדברי נו"ב מה"ק סימן נ"ח דהיכא דירד כל המקור למטה אין שום היתר ובתשו' ד"ח ח"ב יו"ד סימן ס"ג פסק להיפוך ובאמת שהד"ח לא הזכיר כלל מדברי הנו"ב אבל הלא הנ"ב חידש ד"ז ע"פ פירושו בדברי הר"ש וכבר בא אחריו בתשו' ח"ס סי' קע"א ובפרט בסימן קע"ג וקיים דעת הדב"ש ומע"צ ופליתי דכשהמקור נפל למטה לגמרי היינו דינו של הר"ש והסיר תלונות הנו"ב אבל בנ"ד גם הנו"ב עצמו מיקל כמבואר שם מה"ק סוף סימן נ"ה להקל בזקינה גם במכה שא"י אם מוציא דם וגם הביא שם עדות הרופא דאם יוצא ליחה א"א בלא מכה וכמ"ש גם בתשו' פ"י סימן א' וסד"ט סימן קפ"ז סקי"ד וה"נ בנ"ד ובפרט בנו"ב מ"ת סימן קי"ד ביאר היטב דבאשה זקינה ממ"נ יש להקל ע"ש היטב וגם בתשו' השיב משה סימן ל"ט פסק בפשיטות דבמינקת מסולקת דמים יש להקל גם לשיטת הנו"ב ובפרט בדאיכא נמי ליחה דודאי יש שם פצע וחבורה ודחה שם דברי נו"ב והוכיח דגם במכה שבמקור יש להקל ע"ש וכ"ה בשו"ת תורת נתנאל סימן א' וע"ש סימן ב' ג' אך בנ"ד א"צ לזה דכיון שהעידו הרופאים שראו שיש פצע וחבורה כבר העליתי בתשו' דבכה"ג שהרופאים שבזה"ז יש להם המראה שקורין מוטרשפיגעל ורואים בעיניהם הוי מלתא דעל"ג ולכ"ע נאמנים כמ"ש בשו"ת שם אריה חא"ע סימן י"ב ורו"מ רמז שכ"ה גם בתשו' ד"ח ח"ב יו"ד סימן ע"ז ועוד דכבר כתב הרדב"ז סימן ת"י והובא בח"ס סימן קע"ה דבדאיכא רגל"ד לכ"ע הרופא נאמן ובנ"ד שגם ליחה יוצא משם הרי איכא רגל"ד ועוד דהא בנ"ד הם כתמים דרבנן שרואת בלי הרגשה הרי בשו"ת רח"כ בסופו בקונטרס שאלת חכם בשם רב א' דברואה בלא הרגשה הרופא נאמן ע"ש ובפרט בנ"ד שגם אחותה ראתה הפצע וחבורה וכבר הביא רו"מ מדברי צה"ב שבסו"ס ב"מ דבזקינה יש להקל גם בספק אם המכה מוציאה דם וע' תשו' ר"מ שיק סימן קפ"א שהביא כן גם בשם תשו' גא"ב סימן כ"ח דאפילו במניקה יש להקל וע"ש שצידד דברואת בלי הרגשה גם, הש"ך מודה דגם לענין ז"נ יש להקל ואף שסיים בצ"ע הנה לא ראה דברי תשו' פ"י סימן א' ושער אפרים סימן ע"ו וכתר כהונה סימן מ"ו ובב"מ ליו"ד ונטיש סימן כ"א בשם שב יעקב סימן מ' שכולם פה א' חלקו על הש"ך ופסקו דא"צ ז"נ אם כן על כל פנים בלא הרגשה פשי' דיש להקל וע' בס' האשכול הל' נדה סימן מ"ח ובנח"א שם שגם דעת רדב"ז כדעת ב"ח דלא כש"ך ע"ש עוד בזה ועל כל פנים בזקינה בודאי יש להקל דאיכא חזה"ת וגם חזה"ג שלא תראה ובתרי חזקות לכ"ע מוקמי' בסד"א בחזה"ת כמ"ש בפתיחה לחיבורי גי"ד אות ט"ז ולכן הנני מסכים עם כת"ר להתיר האשה הנ"ל לבעלה: ומ"ש רו"מ מדברי שב יעקב דבליחה מרובה תולין ההרגשה בליחות והקשה עליו מהא דראתה חי' ועוף נזקקין וחמדה וראתה טמאה והוא שתרגיש שבב"י סימן קפ"ג והא לפמ"ש הר"ן בחי' שהובא בס"ט רסי' קצ"ב דדם חימוד טהור אלא דחיישינן דאגב חימוד מתעוררים גם דמים של נדה ולשיטת הש"י הרי בכה"ג אינו הרגשה ולק"מ דהש"י לא כ"כ אלא בליחות מרובות ובתוכן מעט דם וכתב דתולין ההרגשה ברוב אבל בחימוד אפשר שמתעורר עמו דם נדה הרבה והוי שפיר הרגשה ועוד דהתם טבע החימוד לעורר הדם נדה בהרגשה ואם כן אין לתלות ההרגשה בדם חימוד כיון שדרכו וטבעו בכך ותדע שהרי הר"ן עצמו סובר כדעת הש"י כמ"ש הס"ט רסי' ק"צ וע' בשו"ת ברכת יוסף סימן מ"ג מ"ש ליישב דברי הר"ן מקושית הס"ט שם וגם בלא"ה הרי הא דראתה חי' ועוף נזקקין אינו בש"ס אלא הב"י פי' כן והוא ס"ל כדעת הרשב"א דגם דם חימוד טמא אלא להראות חכמתו אמר כן וכמ"ש הר"ן שם בתחלה וכן צ"ל בדעת תוס' נדה (מ"ה ע"א) ד"ה האי דם נדה וכו' אם כן דרכה לראות מחמת חימוד בעילה אם כן אחר ג' יש להסתפק בדם נדה וכו' ע"ש ומוכח דדם חימוד טמא אבל יש לומר דהכונה שבא ד"נ עם הדם חימוד. והנלפע"ד כתבתי: סימן קטו להרב הה"ג וכו' מו"ה יעקב ווייצמאהן נ"י אבד"ק גריידינג ברוסיא: מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו באחד שנתקשר עם חותנו ליקח אחות אשתו הנעדרת בת"כ לבד בלא תנאים והתחייב א"ע אבי הכלה לשלוח לו הנדן למקומו קודיניויץ וכפי דברי החתן היה תנאי כפול עם חותנו למהר לשלחו אליו ליום המוגבל וכשעבר המועד ולא שלח השתדך עם בתולה אחרת יתומה בתנאים וסלקו לו הנדן לידו ואח"ז שלח חותנו הקדום הנדן ולא קבלו וחותנו מכחיש שלא היה המדובר דרך תנאי ולא ידע כי השעה דוחקתו והכלה השניה טוענת כי מתחלה לא נודע לה הדבר ואחר כך כשנודע לה הבטיח החתן לפייס הכלה הראשונה ועי הכינה בגדים וכל צרכי נישואין ותבא להפסד גדול בהתבטלות הקשר כי הבגדים יופסדו ובפרט שאר הוצאות והחתן מרוצה עתה לישא את אחות אשתו לטובת הילדים ומאז היה סובר כי ע"י שלא שלחו המעות בזמנו מסתמא אין הכלה חפצה בו ועתה ניחם בדעתו עכת"ד טענותיהם ורו"מ האריך למעניתו דלפמ"ש הנ"ש סימן ח' בשם התקנות קדמונים דה"ח היה על התשומת יד והקנין רק עבור הנדן וכאן לא היה בדעתם לכתוב תנאים אם כן הקשר הראשון בתקפו ולא חל התקשרות השני כמ"ש בתשו' מהרמ"פ סימן ע"ד לענין אם נשבע שלא ישא אשה בלא הסכמת אמו ואח"ז נתן תק"כ לישא אשה ואמו מיחתה בדבר ופסק שאין התק"כ השני חל שיהיה חיוב לקיימה אלא עבר על שבועת שוא וה"נ בנ"ד עכ"ד: הנה בגוף תקנת הקדמונים בענין תשומת יד שמבואר בתשובת מהר"ם ב"ב בסופו שיש חרם קדמונים על תשומת יד בלא קב"ח לקיים התשומת יד אך יש להתיר בשלשים וכולם צריך טעם מבורר להתיר הנה הב"ח ביו"ד סימן רל"ו פי' דתשומת יד היינו שקבלו בקנא"ס אבל בשו"ת הש"מ חיו"ד סימן מ"ח דחה דבריו והעלה דהיינו התק"כ שעושים קודם כתיבת התנאים אבל כבר נודע דעת הט"ז וב"ש סימן נ' דבזה"ז גם בסתם כשעושים רפ הוה כהתנה ע"מ שנכתבו תנאים ויוכל לחזור כל זמן שלא כתבו ובפרט בלא כתבו גם ר"פ פשי' דדינא הכי ויוכל לחזור קודם כתיבת הר"פ והתנאים ואף שאם היה מסלק הנדן הוי כנגמר כמ"ש הב"ש שם