מהרש"ם חלק א קסט

גבו ובודאי נקל להסירו בקינוח בעלמא עד שיהיה רק כלפי מקום הכרוך מסביב גם בצד החוד במקום הפנים. וכל הכרכורים שכתבתי להקל ביש דבוק איזו דבר למעלה בגב הסכין הוא רק כלפי מה שהחמיר הד"ק סקי"א אם טפות דם או מים נקרשים בגב הסכין ובד"ז התנצלו לפני כמה שו"ב שהוא דבר הנמנע אצלם ליזהר בזה כלל בעת הקור והקרח ולשי' הד"ק יש בזה איסור וכל העולם אין נזהרים בזה לכן כתבתי מה שנ"ל להקל בכה"ג וכן בדין נוצה תלושה או שער תלוש הנופל ונדבק למעלה על גב הסכין בשעת שחיטה ומזדמן כמ"פ ונקל לקנחם אשר בודאי להסוברים דדוקא קשור אין זה בכלל איסור ורק לשי' רמב"ם יש חשש וע"ז יסבו דברי בלכתן ולענין חלודה שהוא מיעוטו ובטל לסכין כמו שכתב הד"ק בעצמו שהוא כתבן ובטלן פשיטא דיש להקל. וכתבתי פרט אחד לדוגמא וממנו יוקש על השאר אשר ראיתי ושמעתי כי כל אשר לו סנפיר וקשקשת ימצא להשיג מחסרון דעת ומיעוט העיון והמעיין בצדק ישפוט מישרים ועלינו יערה רוח הבורא ויראנו בתורתו נפלאות: סימן קי להרב המאוה"ג וכו' מו"ה גרשון אברהם גאלדבערגער נ"י. אבד"ק בערצעל בארץ הגר. מכתבו הגיעני ועל דבר שאלתו על מנין צוה"ג באווזא שכתבתי בחיבורי גי"ד סימן נ"ו סק"ד שיש י"א מצד חוץ וחמשה בצד פנים ורו"מ בדק בצד חוץ ומצא רק גיד אחד רחב בתחלתו ואחר כך להלאה מתפצל לשנים והשני יש גיד רחב שמובלעים בתוכו שני גידין ואפשר להוציאם במחט ומהראוי לחשוב גיד זה לשלשה כיון שגם אחר שמוציאין מתוכו שני גידין הנ"ל נשאר הגיד עצמו רחב ואמת שזה הגיד להלאה הרבה כשמובלע בבשר מתפצל לשנים ואולי מה"ט נחשב זה לשנים וגם לחשוב הגידין המובלעין בו לצרף למנין ובזה עולה מספר י"א גידין בצד חוץ אבל בצד פנימי בדק ומצא רק ד' גידין אלא שיש שם שני גידין דקין מאד ואינן לבנות כשאר הגידין וקשה לצרפן למנין צה"ג ועוד דא"כ יש ששה בצד פנים ועוד שבצד חוץ יש גם כן גיד דק מאוד כמו הללו ואם כן יהיה יותר שני גידין ממספר ט"ז גידין. עכת"ד: הנה ידידי גם אני בדקתי בהרבה אווזות ויש שם בצד פנימי גיד אחד אשר להלאה כשמובלע בבשר מתפצל גם כן לשנים והיה נ"ל לחשבו לשנים או שהמספר הוא לאשר יש שם בצד השוק גיד אחד רחב אשר בשרשו סמוך לארכובה מתחיל שרש אחד בצד חוץ ושרש אחד בצד פנים וי"ל שזה נחשב לשנים היינו אחד לצד חוץ ואחד לצד פנים ולכן נשלם המספר ט"ז גידין וגם הגיד שבתוכו מובלעין שנים נ"ל כדברי רו"מ לחשבו לשלשה גידין ויהיה איך שיהיה אין לחשוב כלל הגידין הדקין מאוד ואינן לבנים כשאר גידין שהרי כתבו המחברים בטעמא דבקיאין באווזות מפני שהצוה"ג עבים קצת וניכרין לעין הרואה ואם גם הם בכלל צוה"ג הרי קשה להכירם ולבדקם ובע"כ שהם אינן נחשבים למנין ט"ז גידין אלא הגידין שניכרים הם נחשבים למספר ט"ז ובע"כ דהמספר נשלם בצירוף כפי שנתבאר ואם כה ואם כה כיון שלא נמצאו יותר גידין לבנים אם אותן הגידין שלמים יש להקל באווזא בהפ"מ ואין לחוש יותר דבודאי הן הן מנין ט"ז גידין וההשלמה כפי אחד מאופנים שנתבארו. והנלע"ד כתבתי: סימן קיא להרב המאוה"ג וכו' מו"ה שמואל באהסאווסקע נ"י אבד"ק טאהאנטשא ברוסיא. מכתבו הגיעני ועל דבר שאלתו על מה שנהגו בכלים שנסדקו שסותמים הסדק בחלב או דם מעורב בסיד ורו"מ האריך במה שטבע הסיד לייבש החלב והדם ונעשה מקשה אחת כאבן והביא מכמ"ד בזה: הנה בדין חלב כבר נזכר ד"ז בריב"ש ורמ"א בסימן קכ"א להתיר דהיין בורח מן החלב ואינו בולע וע' במש"ז רס"י ס"ד דלאו דוקא יין ה"ה כל המשקים וגם מבואר שם טעמא דאיכא ס' ומבואר בריב"ש סי' שמ"ט דגם להסוברים דאין מבטלין איסור לכתחלה מה"ת מותר בכה"ג שהרי אין כונתו לבטל אלא לסתום הסדק ואם כן בנ"ד בחלב משני הטעמים מותר וגם בדם מותר מטעם שני: ומ"ש רו"מ דלפעמים אין שם ס' הנה כיון דעכ"פ נפגם הדם על ידי הסיד הרי גם בפוגם קצת סגי ברוב כמו שכתבתי רס"י ק"ג וא"צ שיהיה ס' וכיון דליכא בזה משום אין מבטלין לכתחלה כמפורש בריב"ש ורמ"א א"כ אין חשש: ומ"ש בדין דבר הפוגם מעיקרא אם מותר לכתחלה לפגום בו איסור המושבח הנה בתשובות ח"צ סימן ק"א באמצע התשובה בדין האפר כתב וז"ל דא"כ הגעלה למ"ל יבשלו בהם דברים הפוגמים דזה לא מקרי מבטל איסור לכתחלה כיון שכל עיקרו פוגם ואין כאן לא טעם ולא ממשו אין ספק דמדאורייתא שרי לפגמו שהרי אינו נהנה לא מטעמו ולא מכמותו שהרי אין הטעם הנפלט מדופני הכלים ניכר בתבשיל כלל וכו' עכ"ל אבל הנה בב"י סוף סימן קל"ד בשם הרשב"א בדין עכו"ם שמשימין שק פלפלין וזנגבל בקנקני היין והשיב וז"ל בודאי אם היין נ"ט לפגם בתבלין התבלין מותרים אבל אם היין פוגם את התבלין הרי התבלין אסורין באכילה וכו' וכיון שאסורין באכילה אסור ליתן מהן בתבשיל דאף על פי שהיין שבהם נט"ל בתבשיל אפ"ה לכתחלה אסור דודאי אין נותנין לכתחלה חומץ לתוך גריסין וכיוצא בהן וכו' עכ"ל הרי מבואר דאסור ליתן חומץ לגריסין אף שפוגם בהן וצ"ל דכיון דהחומץ בעצמו מושבח בטעמו אלא שפוגם בגריסין לכן אסור לכתחלה אבל לפגום טעם המושבח שיהא פגום לכל דבר לגמרי מותר גם לכתחלה (שו"ר ביא"פ סי' צ"ט שהביא ג"כ מדברי הח"צ ולא העיר מדברי הרשב"א כלל) וע' בט"ז סי' קל"ז סק"ז בהא דמותר ליתן מים בכלים של יי"נ דגם בשוהים מעל"ע מותר כיון דהיין פוגם במים ואף דנט"ל לכתחלה אסור מ"מ כיון דנבלע רק בצונן שרי בסתם יינם דרבנן אבל ביי"נ ממש אסור ע"ש ומבואר גם כן כמ"ש ועפ"ז יש לדון לפמ"ש הח"ד סימן ע' בשם או"ה דדם המתערב בכבישה במים רק דרבנן וגם ח"ש על ידי תערובות רק דרבנן כמ"ש מהרש"א פסחים מ"ד וכ"ה בר"ש פ"ב דט"י ובעיטור ח"ב הל' בב"ח דף ו' וע' בשו"ת דרך חיים חלק ב' יו"ד סימן נ"ד שהשיג על דברי הח"ד סימן ק"ד בזה ובמחכת"ה לא ידע מדברי הר"ש והעיטור שדברו בעצמם מש"ס דחולין שהביא שם [א"ה בהמ"ח ע' בזה בפמ"ג בפתיחה לתערובות וע' ח"ס יו"ד סימן פ"ה והג' אמ"ב על החוו"ד סימן ק"ט וע' דע"ת סימן מ"א סק"ט בזה] א"כ הוי תרי דרבנן ודמי לסתם יינם הנ"ל דשרי בנט"ל אפילו לכתחלה וה"נ אין בהטיחה אלא ח"ש וכבר כתבתי דבחלב בלא"ה שרי וגם חלב חי דרבנן כמ"ש המש"ז סימן ס"ד אך אפשר דבנ"ד עושים כן בחלב מבושל אבל מטעם ראשון של התב"ש ורמ"א מותר בחלב גם בלא טעמא דביטול ובפרט אם הוא חלב פגום: ומ"ש בשם עמודי אש קונ' או"ה סימן י"ג בדין צלוחית זכוכית שנהגו דכשנסדק מחפין אותן בשלחופית של מי רגלים למלאותו והביא מד' זכל"א יו"ד אות נ' נאד של וכו' דאין נכון לעשות כן דאף על גב דבשר ביין נטלפ"ג מ"מ לכתחלה אסור והמחבר השיג עליו מדברי המנ"י כלל פ"ה סקע"ג דהא דנטלפ"ג אסור לכתחלה דוקא כשקיבל תחלה טעם מושבח אבל בפגום מעיקרא מותר אפילו לכתחלה ורו"מ השיג עליו מדברי מש"ז סי' ק"ג סק"ז שחולק על המנ"י דזה לא מקרי פגום מעיקרא כיון שבעצמותו הוא לשבח אלא כפוגם בשמן ודבש אלא שצידד בדעת זכל"א דס"ל דכיס השתן פגום מעיקרא וגם ס"ל דאיכא ס' והמעיין שם ימצא דליתא דעיקר טעמו משום דבשר פוגם ביין אלא דאסור לכתחלה שמא ישתה היין עם מאכל שלא יהיה השלחופית פוגם בו ולכן כתב דאם יהיו נזהרין שלא לשתות היין רק עם בשר וגם כיס השתן יהיה מבשר כשר מותר גם לכתחלה וע' בזכל"א שם אות ט טעם לפגם שהעלה שם בעצמו דהא דנטלפ"ג אסור לכתחלה היינו דוקא בקבלה טעם מושבח אבל בבלע מעיקרו טעם פגום שרי אפילו לכתחלה אלא דהתם מיירי בקדרה שהוחמו בה מים לשתיה אבל לא לעשות כן לכתחלה אבל כבר הוכחתי מתשובות הרשב"א דבכה"ג אסור ושו"ר שרו"מ הביא מהש"ך סוף סימן קל"ד אבל שם לא נזכר הא דחומץ לגריסין אסור לכתחלה אך בעיקר