מהרש"ם חלק א קסז

רפ"ו סוסק"א דכיון דאיכא חד מ"ד דיחיד פטור מתפלת מוסף מותר לאכול ואין לגזור שמא ישכח וכ"ה בפר"ת סימן נ"ז הובא בדע"ת שם סקמ"ט ועמ"ש בדע"ת סימן י' סק"י דלאו כללא הוא ובמק"א ישבתי בזה קו' התוס' מגלה (ד') אמאי ל"ג בתקיעה דמוצאי יום כפור שמא יעבירנו ולפמ"ש י"ל כיון דאיכא דיעות דאין עו"ה ליו"כ] אבל היינו בגזירת חז"ל וכהא דאסור להעלות בשר עוף בחלב אף דלריה"ג מותר משא"כ בעלמא ובפרט בגזירת אחרונים שהוא נגד הש"ס וכמו שכתב רו"מ בשם הנו"ב וכ"ה בתשובות רע"א שם ונדחק ליישב והודה שהוא רק חומרא בעלמא וכן מצאתי בשי"ק על הירושלמי פי"ב הי"ב ד"ה פרט וכו' יעו"ש בסוה"ד שהוכיח כן א"כ בכה"ג דתליא בתרי לישני וכן יש תנא בגמ' דמכשיר קרח מדינא ורק משום מ"ע פסול א"כ פשיטא דאין לגזור גזירה בכה"ג ויש להקל בפשיטות: ובהיותי בזה עלה בלבי דלשי' הרמ"מ דבע"מ פסול בחליצה יש לחדש פרפרת א' בהא דיבמות (ק"ה סוף ע"ב) בהא דתנן מעשה שחלץ בינו לבינה בבית האסורין ובא מעשה לפני ר"ע והכשיר ואיבעיא להו מעשה שחלצו וכו' אבראי ובא מעשה לפני ר"ע בבית האסורין או דלמא מעשה שחלצו וכו' בביה"א ואר"י בביה"א היה מעשה ולביה"א בא מעשה וביש"ש שם תמה מאי נ"מ בהך בעיא ולפמ"ש י"ל דהא בבכורות (נ"ח א) מבואר דר"ע היה קרח וע' תוס' שבת (ק"נ ע"א) ולזה בעי אם היה מעשה אבראי אלא שבא מעשה לפני ר"ע א"כ מהא דקתני שאלנו בינו לבינה אפשר דהוי בינו לבינה ממש או דלמא בביה"א היה מעשה לפני ר"ע והוא היה יחיד מומחה ואפילו הכי קחשיב לה לחליצה בינו לבינה והוא משום דר"ע היה פסול להיות דיין בחליצה לפי שהוא בע"מ ונשמע ממתני' דבע"מ פסול לחליצה ושפיר יש נ"מ בהך בעיא [וע' ירושלמי פ"ב דקידושין ה"ד בסופה אשה קרחת ושיטה של שער מקפת מאזן לאזן וכו' שאינו מום וכו' דבר שהוא נוי בזה ובזה וכו'] והנה בתוס' בכורות (נ"ח שם) הביאו בשם ירושלמי דראב"ע היה קרח וכ"ה ברמב"ן יבמות (ע"ח ב') בשם ירושלמי קידושין (ולפנינו לא נמצא בירושלמי שם) ולכאורה לפ"ז איך נתמנה לנשיא כיון שהיה בע"מ ובירושלמי ריש חגיגה מבואר דאין למנות זקן אא"כ ראוי לכל הדברים והא לא היה ראוי לחליצה אבל י"ל שהיה קרח והי"ל שערות לאחריו ולא לפניו באופן דלא מיחשב מום בכהן וע' רמב"ן פ' תזריע עוד בענין הקרחה ע"ש בפרשת נתק: והנלע"ד כתבתי סימן קח להרב הה"ג וכו' מו"ה שמואל יוסף גלערנטער נ"י אבד"ק קיטוב. מכתבו הגיעני ועל דבר שאלתו בעסק סידור גיטין בעירו שמעולם סדרו בה גיטין מימי הגה"ק מוהר"מ זצ"ל וכתבו קוטב דמתקריא קוטא דיתבא על נהר טשערמאש ועל מי מעינות ועל מי בארות, ואחר זה היה שם הרב הזקן ר' משה איצק ופקפק בזה יען שמעין אחד כוזב והוי כשינוי בנהר דיש פוסלים והציע הדבר לפני הגאון מוהרי"ש נ"ז ז"ל אבד"ק לבוב והשיב להשמיט מי מעינות ובארות ולכתוב רק שם הנהר ומאז כתבו כן בהגיטין יותר מעשר שנים ואחר כך נדפס שו"ת דברי חיים ושם ח"ב א"ע סימן ק"ה השיב להרב הנ"ל לכתוב על מי מעינות ובארות דעכ"פ יש שם בארות שנכללו גם כן במעינות ואינו שקר עכ"פ במ"ש מי מעינות והא דמוסיף בארות ל"ה כשינוי די"ל דהכונה שיושבת על מי מעינות היינו בארות ועוד הוסיף לפרש מי בארות שעל רוב מעינות יש בארות ועל אחד אין באר על פיה וגם מסתמא במקום שהמעין הולך נפתחים עוד מעינות עכת"ד וגם בסימן ק"ו הסכים לכתוב מעינות מפני שבעת ריבוי גשמים נפתחים ורו"מ שאל להגאבד"ק סטאניסלאוו ז"ל והסכים לכתוב מעינות ולא בארות וכן הסכים הגאון מהרי"א אטינגא ז"ל אבד"ק לבוב מטעם דכיון שדרכו לחזור להיות הולך וזוחל מעצמו שפיר יש לכתבו בגט גם בשעה שמכזב ובפרט שיש בארות דנכלל במעינות ורו"מ פקפק על זה מדברי הנ"פ דאין לכתוב שם נהר המכזב גם בעת שזוחל וגם במה שכותבין דמתקריא קוטא פקפק כי בלשונם נקראת בקמץ כזה קאטי ולכן נמנע זה ט"ו שנה מלסדר שם גיטין ועתה לאשר רבני הגליל באים לשם לסדר גטין חזר ונמלך אולי יש להתיר לסדר גטין ונתייעץ איזהו דרך הנכון בזה: והנה מה שכתב הד"ח דכיון דבארות נכללו במעינות אינו שקר ואף שכותב גם בארות י"ל דמעינות היינו בארות והוסיף לפרש מי בארות שעל רוב מעינות יש בארות צע"ג שהרי בש"ס דשבועות (כ"ג ע"א) בהא דשתיה בכלל אכילה פריך מהא דשבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים ומסיק לעולם כדקתני ושא"ה כיון שאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אשתה גלי אדעתיה דהך אכילה דאמר אכילה גרידתא הוא ע"ש וה"נ אף דבארות בכלל מעינות היינו כשלא הזכיר אחר כך בפירוש גם בארות אבל כשכתב בפירוש גם בארות גלי דעתיה דמעינות הם מעינות ממש ולא בארות וכה"ג מצינו גם בזבחים (י"א ע"ב) דאף דבין הערבים היינו בין שני ערבים מ"מ בתמיד דכתיב נמי בבקר מכלל דבה"ע בה"ע ממש וגם אם נכתוב מי מעינות מי בארות בלא וא"ו בינתים מ"מ משמע תרי מילי וכמו שכתוב כה"ג בתוס' מנחות (ק"ג ע"ב) ד"ה א"ה ר"ש פוטר וכו' אף על גב דמשמע תרי דיבורי מדקאמר תמורת עולה תמורת שלמים ולא קאמר תמורת עולה ושלמים וכו' ע"ש אך די"ל דשא"ה דא"א לומר דתמורת שלמים הוא פירוש לתמורת עולה משא"כ הכא ובפרט אם יכתבו מי מעינות בארות ולא יכתבו שנית תיבת מי בינתים אז י"ל דהוו אחד כיון שלא כתב מעינות ובארות וכמו שכתוב כה"ג בתוס' חולין (ק"ב ע"ב) ד"ה לר"י וכו' דכיון דכתיב בשדה טרפה ולא כתב וטרפה ליכא אלא חד לאו ולא לקי אלא חדא משא"כ גבי נא ומבושל ע"ש אבל מ"מ אין ראיה משם לומר דתיבת בארות יהיה פירוש למעינות אבל יש להביא ראיה מתוס' כתובות (ל' ע"א) בד"ה הכל ביד"ש וכו' וי"מ דצנים פחים חדא מלתא הוא כלומר צנים שהם פחים לאדם וכו' וה"נ י"ל מעינות שהם בארות ולכן היה נראה דיש לכתוב דיתבא על מי מעינות בארות בלא וא"ו: אך דיש לעיין כיון שכבר נהגו במשך עשר שנים לסדר גטין בלא כתיבת מעינות ובארות אם כן איכא חשש לעז וא"ל דגם אם לא יכתבום איכא לעז על הגטין שנכתבו מכמה שנים טרם בוא הרב ר' משה איצק זא תדא שהרי מדברי פרח או"ח סי' תצ"ו אות י"ב בשם תשובות הרא"ש מוכח דהיכא דאינו עושה עתה מעשה אלא בשוא"ת ליכא למיחש ללעז ובתשובות אבני צדק להגאבד"ק דעעש חא"ע סימן קי"ג האריך לבאר ד"ז ע"ש ואם כן אם לא נכתבו המעינות ובארות ליכא כ"כ חשש לעז משא"כ להיפוך ובאמת גם במה שהנהיג רו"מ שלא לסדר גטין איכא בזה גם כן חשש לעז כמ"ש הנו"ב מ"ת חא"ע סוף סימן קי"ח וכן הסכים בתשובות אבני צדק שם וע"ש שהעלה דגם בדבר הכשר דיעבד לשי' רש"י איכא חשש לעז אך בתשובות ב"ח סימן צ' שיובא לקמן כתב בפשי' דהיכא דדיעבד כשר ליכא משום לעז וצ"ע ויען כי אם יכתבו כמקדם על מי מעינות ועל מי בארות יש חשש שינוי ואין היתר רק לכתוב בלא וא"ו בינתים כמש"ל אם כן גם בזה לא יהיה כפי גטין הישנים שנסדרו מכבר אם כן טפי עדיף להשמיט סימן של מעינות ובארות ולסמוך על שם הנהר כיון דגם בשם העיר איכא דמתקרי ויש שני סימנים דסגי בזה כמ"ש רו"מ בשם הנו"ב מה"ק ויסדר כפי שנהגו זה כמה שנים עפ"ד הגאון מהרי"ש ז"ל וע' תשובות ב"ח הישנות סימן צ' בעיר טיקטין שכתבו כמה שנים טיקטין ואחר זה סידר אחד גט וכתב טיקטין דמתקריא טיקאטשין יען שנקראת בין הגוים טיקאטשין וכן כותבין במכתבים ופסק דכשר ומהיום והלאה יכתבו שניהם שלא להוציא לעז על גט זה שהמסדר לא ידע אם לא כתבו עד עתה שני השמות ועשה יפה לפי דעתו ע"ש: ובדבר שם דמתקריא קוטא ע' תשובות ד"ח ח"ב א"ע סימן ק"ד שהוכיח גם כן דבשם עיירות יוכלו לסמוך על וא"ו במקום קמץ ע"ש באורך וכיון שנהגו כן מכמה שנים אין לשנות: והנלע"ד כתבתי סימן קט הנה נשלח אלי הס נפש אדם שחיבר המו"ץ דק' זנארש נ"י על הח"א וגם אני הסכמתי עליו בראותי אפס קצהו וראיתי בכלל ז סקנ"ז שהשיג על דברי שבדע"ת סימן כ"ד סק"ו בלשון מדברת גדולות וכאשר עיינתי ראיתי כי כל רוח דעת אין בקרבו