מהרש"ם חלק א קלה

ר"ת וא"נ משום שי"ב סכ"נ עכ"ל ומבואר דהיכא דפרט הרבים הוי מדאורייתא: ומכל הלין מוכח דעד"ר הוי מדאורייתא וסברא הוא כיון דתלה על דעתם וגם במהרי"ק שרש נ"ב הקשה בהא דמכות (כ"ב) בהא דיש חורש כו' וליתני שבועה כו' מידי דאיתא בשאלה לא קתני וליתני בנשבע עד"ר ונדחק בישובו ומוכח דהוי מה"ת ולוקה עליו וזהו ראיה ברורה: ודרך פלפול י"ל קו' המהרי"ק דנודע מהתוס' גיטין (ל"ג) שהקשו בכל נזיר הרי הוי הס' שמא ישאל ותי' מדלא שאל עד עתה חזקה שלא ישאל עוד ובתוס' מכות (ט"ו) מפורש היטב וא"כ בנשבע עד"ר דלשי' רשב"א ומל"מ פ"ו משבועות אחר שכבר עבר מהני שאלה דהוי ד"מ שוב הוי ה"ס ול"ש חזקה מדלא שאל שהרי עד עתה ל"ה יכול לישאל ושפיר מיושב קו' המהרי"ק ויש לדון מזה במ"ש התומים סי' ע"ג ע"ד תוס' גיטין הנ"ל ע"ש ותבין וקצרתי: ומ"ש כת"ר מהא דלשי' הר"א דיעבד מותר יש לי לדון דכבר תמהו עליו מש"ס דגיטין דמשני בהא דנודר ועובד דגם למ"ד א"צ לפרט ניחא דמיירי עד"ר והא דיעבד מותר ונראה ליישב בפשי' לפמ"ש הלח"מ פ"ד מיבום הל' י"ז דהיכא דאיכא ב' פסולים דלכתחלה גם דיעבד אסור ע"ש א"כ הרי בהא דנודר ועובד הוי הנדר לדבר איסור דאין להתיר לכתחלה לכ"ע רק דדיעבד מותר ולזה משני עד"ר ושוב איכא ב' איסורי לכתחלה וגם דיעבד אסור ובזה מיושב קו' התוס' מדוע לא משני לעיל בהא דנודרת ליתומים דפריך דלמא אזלא לחכם ושרי לה להס"ד דא"צ לפרט הנדר וא"ש (אך יש להביא סתירה לזה מש"ס דיבמות (ק"ד) דעבד רבה ב"ח עובדא במוק וביחידי ובלילה ואמר שמואל כמה רב גוברי' דעביד כיחידאה מאי קשיא אי מוק סתמא תניא או לילה סתמא תניא כו' ובתוס' הקשו דהא נהי דדיעבד כשר מ"מ לכתחלה פסול ולהנ"ל הרי התם גם דיעבד יופסל כיון שעשה ב' פסולים לכתחלה ביחד ובע"כ דלאו כללא הוא) וא"כ גם בנ"ד כיון דבכלל הנדר שלא יכתוב שאר לשונות קודם התפלה דבאמת אסור לעשות חפציו והוי גדר מלתא דאיסורא ואם יתירו מקצתו יהי' ניתר כולו שוב אין להתיר כלל וא"כ איכא תרתי וגם דיעבד אינו מותר אך י"ל לשי' תשו' רמב"ן ורשב"ץ דבנדר ע"י סיבה א"צ פתח מעיקרא וסגי בחרטה דהשתא ובכה"ג אין שאר הנדר ניתר עסי' רכ"ט וע' בס' בני אהובה פכ"ד מאישות שהעלה דהתוס' לא ס"ל כהרמב"ן אבל אין דבריו מוכרחים למעיין אך לפמ"ש התו"ג בגיטין שם היכא דאינו עוקר מעיקרא גם הר"א מודה דבעד"ר גם דיעבד אינו מותר ושוב מצאתי בשו"ת רשב"ש סי' ק"ע דלשי' ר"ת ורשב"א דדיעבד מותר הוא משום דעד"ר רק דרבנן ע"ש וכבר הוכחתי מרשב"א גופי' להיפוך ובע"כ דכונת רשב"א כמ"ש הש"ך סי' רכ"ח סקס"ט וגם דיעבד אסור: אך בכ"ז יפה כ' כת"ר דבנ"ד דכבר עבר כמ"פ הוי לדבר מצוה כמ"ש הרשב"א ומל"מ ובכה"ג גם עד"ר י"ל התרה וגם כיון דלא פרט ע"ד פלוני לשי' כמ"פ לא הוי עד"ר ולכן יש להתיר לו שבועתו אבל בלא התרה אין בידי להקל והנלע"ד כתבתי: סימן סח להרב וכו' מו"ה אליעזר גרינשטיין נ"י דומו"ץ דק' דאלינא מכתבו הגיעני ובדבר מה ששאל בדין אשה בת גדולים אשר זה כמה שנים מעת נשואי' מוצאת תמיד בבדיקה על העד ב' או ג' שערות קטנות מאוד ואדומות ולפעמים מועטים גם כמין נקודה קטנה מאוד כמו קורט א' או ב' ונלקטים מן העד ונשאר העד נקי ולפעמים נמצא אצל השערות וקרטין כמו מראה טהורה וע"פ רוב נמצאים כשערות וקרטין רק בצד העד וזה איזה שנים בדקו את השערות בפושרין מעל"ע וגם ע"י מיעוך ברוק ע"י הצפורן ולא נימוחו אבל הקרטין א"א לבדוק כלל מרוב קטנותן כי נאבדים תיכף במשמוש היד וכדומה והאשה יש לה וסת שזב ממנה דם ג"י כדרך נשים אך ההפלגה אינו קבוע אבל לפחות ט"ו ימים אחר שפוסק דם הוסת אינה רואה ולפעמים ביום י"ט כ' כ"ב אבל ע"י השערות וקרטין הנ"ל א"י לטהר א"ע כלל רק לפעמים אחר ד' או ה' חדשים והיא אינה מרגשת כאב כלל בשום מקום עכת"ד השאלה וכפי הנראה אינה מרגשת בעת מציאת הקרטין זולת דיש לחוש להרגשת עד: הנה בד"ז האריכו כל האחרונים ואם אמרתי אספרה כמו לבא לפלפל בכל דבריהם לא יספיק הזמן ולזאת רק על שרשי הדין אתחקה והנה הסד"ט סוסי' קפ"ח הביא בשם ת' ב"י דאיכא ס"ס שמא אינו אדום לגמרי ושמא לא נימוח והס"ט העיר דהא ספק שמא אינו אדום הוי סחסי"ד וצידד דהוי חסי"ד לכל העולם ואולם הב"מ בתשובת שבסוף סי' קפ"ח דחה ספק זה בב' ידים דכיון דכבר נתמעט הבקיאות בימי הש"ס ואסרו מספק דמי לגבינות עכו"ם דלא מיחשב ספק כלל וע' בשו"ת ב"ש מ"ת סי' י"ז שהעיר בזה ג"כ ולא ראה דברי הב"מ אבל לענ"ד אף שהיו כמה חכמים שנמנעו מלראות דמים אבל לא נגזר בימי הש"ס לאסור דרך כלל כל הנוטה לאדום וכמה אמוראים לא החמירו עתוס' נדה (דף כ') ואין זה דומה לגבינות עכו"ם שהוסכם בימי הש"ס לאסרו מספק ואף דהפוסקים החמירו כמ"ש הרא"ש סופ"ב דנדה ובטוש"ע רסי' קפ"ח מ"מ הוי שפיר ספק וחזי להצטרף לס"ס והן אמת דבמ"ש הס"ט שם דטעמא משום דהוי חסי"ד לכל העולם יש לפקפק דהא דעת הב"ש בא"ע סוסי' קנ"ה דגם בכה"ג הוי סחסי"ד וכן מצאתי בפ"י בחי' למכות (ד') דס"ל כן ואף דהס"ט סוסי' ק"צ ובחי' לנדה (נ"ב) דחה ראיית הב"ש אבל לשי' הסוברים דסד"ר בדאתחזיק איסורא ג"כ להקל נדחה תירוצו אבל י"ל דעכ"פ בדאתחזיק איסורא לכ"ע ל"מ סחסי"ד גם כשהוא לכל העולם אבל כבר הוכיח המהריט"א בתוד"ר סי' רכ"ב מש"ס דעירובין (מ"ה) דהוי שפיר ספק וגם אני הבאתי ראי' מתוס' חולין (צ"ז ע"ב) ד"ה אלא מעתה וכו' שכ' שם דבחלב שחוטה דרבנן אף דלא ידעי' כמה נפיק מיני' הוי סד"ר ונהי דאנו מחמירים משום א"כ כל א' ישער אבל עכ"פ מהתוס' מוכח דלא כהב"ש ובמק"א הבאתי מדברי הב"ש פ"ד דטהרות מ"י דמוכח דסחסי"ד עדיף טפי וצע"ג: ועכ"פ לצרף לס"ס שפיר יש לסמוך על אא"ז המ"ב וגם הש"ך הסכים עמו בהפ"מ עכ"פ דשפיר יש לצרף גם ספק כזה ובפרט בנ"ד דהוי חסי"ד לכל העולם דפשטה הלכה כדעת הט"ז ודלא כהב"ש וגם מ"ש הס"ט שם דהוי ס"ס משם א' הנה כבר העלה הבינ"א שער הקבוע סי' נ"ג דדוקא בספק אונס דשני הספיקות הם רק משום שם אונס הוי מש"א משא"כ בכה"ג גם היכא דאין ספק מתיר יותר ע"ש היטב ואני מצאתי בתשו' שער אפרים סי' ע"ט שנראה מדבריו בעליל כדעת הבינ"א וע' בב"ש א"ע סי' קנ"ה סקכ"ב שרמז שם לתשו' שע"א הנ"ל ואם אמנם בתשו' מהר"ח א"ז סי' קי"ב נראה שהבין בפשי' ענין ס"ס מש"א וגם בתשו' מהרי"ט ח"א סי' מ"א וסי' נ"א מוכח דהיכא דהס"ס הוי רק הוכחה על הענין הוי כש"א וע' בתשו' ראנ"ח שהובא בקו"ע שבאה"ע סוסי' י"ז סי' רב"ע נראה ג"כ כן אבל שא"ה דהספיקות הם רק להעיד שבעלה מת אבל בנ"ד כל ספק הוא שם בפ"ע ובפרט לפמ"ש בתשו' ח"ס יו"ד סי' קמ"ב להחזיק בדעת פלתי דבדאיכא חזקת היתר מהני גם ס"ס מש"א א"כ ה"נ באשה שיש לה ח' טהרה וכבר הסכימו האחרונים דגם בימי ז"נ הוי ח' טהרה ודחו ד' נו"ב ע' תשו' נט"ש סי' כ"א ותשובת בר"א חיו"ד סי' נ"ח ותשו' ח"ס סי' קמ"ב ותשו' מא"נ סי' נ"ז ותשו' ארי' דב"ע סי' י' ובח"ד סי' קפ"ז והעלו כדעת הג' רח"כ ז"ל דשלא בשעת וסת איכא חזה"ג שלא תראה ואף שרואה קרטין לא יצתה בזה מחזה"ג שלא תראה דם נדה וע' בר"א הנ"ל שכ' משום דאין לנו נ"מ לדין על הקרטין מכח חזה"ג כיון דטהורים הם ועוד כ' טעמים אחרים ע"ש בדבריהם ועכ"פ אחר ג"י ראשונים של ז"נ בודאי איכא ח' טהרה וא"כ יש להקל בס"ס מש"א: ומ"ש בשו"ת צה"ב שבסוס' ב"מ סי' י"ג לדחות ד' פלתי מכח ד' תוס' כתובות (ט') דהתם איכא נמי חזה"ת ואפ"ה י"ל דמש"א לא הוי ס"ס תמהני עליו שהרי התוס' שם אחר שתי' דשם אונס חד הוא הקשו באמת דנוקמי בחה"ת לבעלה ותי' דאונס י"ל קול א"כ בתחלה לא אסקי אדעתייהו טעם דחזה"ת או דבאמת זהו כונת קושיתם ואין סתירה כלל וע' ח"ס סי' קמ"ב שצידד בתחלה דגם קודם הפסקת טהרה איכא ח' טהרה משום דרוב נשים אין רואות דם אחר ש"י רק שפקפק מכח ד' רש"י ומסיק דאם דם מכתה משונה מדם נדתה שפיר י"ל דאיכא ח' טהרה וע' תשו' ב"א מ"ח באמצע התשו' בזה: ומצאתי בשו"ת מהר"ח א"ז סי' קי"ב שהאריך בדין רמ"ת והדם משונה במראיתו מדם נדה והעלה להקל מכח ס"ס דשמא כיון שמשונה במראיתו אין זה ממראה ה' דמים כיון שא"א בקיאים במראה דמים וא"כ אפי' בא מן המקור אא ושמא מן