מהרש"ם חלק א קכ

המה ריחים של קיטור ושם אין לותתין כלל אין כאן חשש של תורה ולפמ"ש גם בלא לתיתה איכא בשנה זו חשש של תורה: אך לפמ"ש רו"מ שהקמח הזה הי' טוב ויפה מאוד ולא הי' באפשר להחליפו שיהי' לו ריוח הרבה רק איזה ריוח מעט ובכה"ג אין לחוש לחילוף וכמ"ש כה"ג הר"ן וש"ך סי' קל"ו סק"ב א"כ ה"נ בנ"ד אך דמ"מ עכ"פ בעינן חותם א' דבלא חותם כלל גם בריוח מועט חיישי' כמ"ש הפר"ח סי' קי"ח סקל"ו להוכיח כן וכ"ה בבית מאיר שם אך דהתם מבואר דדוקא בדליכא טורח אבל במקום טורח לא טרח בשביל ריוח מועט וא"כ בנ"ד אם היו קשורים ומהודקים היטב בהתבן ומחצלאות וחבלים בחוזק וגם כיון שהי' המשקל מכוון והיו צריכים לחזור ולשקול השקים שפיר י"ל דבשביל חשש ריוח מועט אין לחוש לחילוף וע' תשו' מבי"ט ח"א סי' ר"ח באמצע התשו' בכ"ז: ומ"ש רו"מ דהקשר הוי סימן כדמוכח בב"מ (כ"ג ע"ב) דבקשר שאין הכל רגילים בו הוי סימן וכ"ה באו"ה שער כ"ב די"א ודי"ב קשה בעיני לסמוך ע"ז דודאי העכו"ם עצמם עשו הקשרים כיון שהיו הרבה עגלות ואין דרך שיעשה הישראל הקונה בעצמו כל הקשרים ומ"ש בשם ס' רב טובך סי' נ"ט שהתיר בקדרה מכוסה ומחופה במטפחת מהודק ומקושר דלא גרע מחותם א' דלא גרע מסתימת מגופה מהודקת היטב שהתיר בתשו' עבוה"ג סי' צ"ח דהוי כחותם א' וה"נ בזה ורו"מ פקפק בדבריו והנה לא ראיתי ספר זה אבל בודאי אין לסמוך על דבריו חדא שהרי בתשו' שבו"י ח"א סוסי' ס"ג כתב ע"ד עה"ג שאין דבריו מוכרחים להקל נגד דעת האחרונים ושגם העה"ג עצמו לא הקיל אא"כ יש עוד צד להקל ע"ש ועוד שאם אמרו בסתם יינם דקיל אפי' משאר איסור דרבנן יאמרו להקל במקום שיש חשש איסור של תורה וגם אין לדמות טרחא לטרחא ובודאי לפתוח הכיסוי של מטפחת שסביב הקדרה והקשר איננו טרחא גדולה כ"כ וחלילה להקל אך בנ"ד באם ששקלו כל השקים והי' המשקל מכוון י"ל דהמשקל סימן כדאי' בש"ס דב"מ (כ"ג) וחו"מ סי' רס"ב ואף דמבואר במהרי"ט ופר"ח סי' קי"ח סוסקל"א דאין להקל ע"פ המשקל גבי גבינות היינו משום שהדרך שנחסר מהמשקל בדרכים משא"כ בנ"ד אבל לא ביאר רו"מ במכתבו אם שקלו הקמח אבל י"ל דהעכו"ם מירתת עכ"פ שלא יתפס אם ישקלוהו וכה"ג מבואר בתשו' מהר"ם שיק יו"ד סי' פ"ג לענין מדה וצע"ק וע' בתוס' ע"ז (דף ע' ע"ב) ד"ה לא מסרה וכו' אם מצאן הישראל כמו שהניחם מלאים כשרים דכוותי' ואשכחן גבי בגדים וכו' כמו שהניחם טהורים וכו' ע"ש וה"נ י"ל בנ"ד: ומ"ש כת"ר מדברי הט"ז סי' קי"ח סק"ג שפסק כהב"ח דבדיעבד מהני מפתח במקום חותם והש"ך בנה"ך חולק עליו יעוין בתשו' הר המור סי' י"ג שהסכים להט"ז ודלא כהש"ך אבל בסי' י"ד פסק כהש"ך וגם בפרי תואר סק"ז פסק כהט"ז אבל בתשו' ח"צ סוסי' ל"ט פסק בפשי' דמפתח אינו כלום: ומ"ש שהקונים אמרו שמכירים בטב"ע את הקמח הנה לפמ"ש הט"ז רסי' ס"ג סק"א דדוקא בדרבנן מהני טב"ע של כל אדם אבל בדאורייתא דוקא ת"ח נאמן בט"ע א"כ לפמש"ל דהכא איכא חשש של תורה שוב ל"מ ט"ע של מי שאינו ת"ח וע' בב"י א"ע סי' קל"ב בשם הראשונים דהיכא דיש לחוש שמא משקר משום הפסד שכרו או שלא יהי' עליו תרעומות אפי' מכירו בט"ע אינו נאמן אלא במגו וכ"ה בב"ש שם סקי"ג ומכ"ש בנ"ד שנוגע להפסד גדול ואף דמבואר בריטב"א ובדה"ב שבב"י א"ע סוסי' קנ"ג דבאיסורים כל א' נאמן ע"ע בט"ע בדבר שהוא שלו וברשותו ודוקא במה שהוא ביד אחר אינו נאמן אלא צ"מ ע"ש וע' בנה"ך יו"ד רסי' ס"ג ובמש"ז שם בשם רמב"ן ורשב"א מ"מ הרי מהא דסי' קל"ב מבואר דבמה שנוגע להפסדו אינו נאמן ומכ"ש במקום הפסד רב כזה וגם יש לפקפק בגוף הט"ע של קמח אם יש להכירו וכמ"ש כת"ר בעצמו ולפמ"ש הבל"י סי' ס"ג בשם נ"ש אין ע"ה נאמן בט"ע כל דהו ולשי' שפ"ד שם בעי' שבעתן העין וכ"ה בנו"ב מ"ת א"ע סי' ס"ב וע' תשו' ר"מ שיק יו"ד סי' פ"ג ושבט מיהודה לחולין (דף צ"ה): ומ"ש רו"מ די"ל בנ"ד דהעגלונים לא מרעו נפשייהו להחליף דומיא דאומן לא מרע נפשי' הנה בש"ך יו"ד סי' ש"ב סק"ד מבואר דדוקא בדבר שיכול לעמוד על הבירור וכ"ה במש"ז א"ח סוסי' רנ"ג בביאור יותר וא"כ מאן יימר דבנ"ד הוא כן וגם לפמ"ש בתשו' ח"צ סוסי' ל"ט יש לפקפק בהיתר זה ע"ש ותבין: ומ"ש עוד דכיון שהקמח טוב ויפה מאוד אין לחוש לחילוף הנה במג"א סי' תקי"ז סק"ג מבואר כעין זה וע' בש"ך יו"ד סי' ר"א סקט"ז וסי' רע"א סק"ו ומצאתי בתשו' רדב"ז ח"ד סוסי' רצ"ט שפסק ג"כ בפשי' דבאינו נהנה בחליפין אין לחוש כלל: ומ"ש רו"מ מדברי מהרי"ט ופר"ח הנה אני מצאתי בפסיקתא פ' פרה ילמדנו רבינו פרה אדומה וכו' אם מותר לישראל ליקח מן הגוים כך שנו רבותינו אין לוקחין וכו' דברי ר"א וחכ"א לוקחים ומ"ט של ר"א וכו' מפני שהגוים חשודים על העבירות להחטיא את ישראל וכו' ומייתי עובדות שעשו להכעיס להחטיאם ומ"מ דעת חכמים שאין לחוש לכך וע' בש"ס דע"ז (כ"ג ע"א) טעמים אחרים אבל מ"מ מהפסיקתא מוכח דפליגי בזה ר"א ורבנן אבל י"ל דהתם טעמא דרבנן משום שהיו מקובלים סימנים להכיר בפרה כמבואר בפסיקתא שם לכן לא חששו לזה וע' תשו' ח"צ סי' ל"ט שהאריך לדחות כל ראיות מהרי"ט בזה ופסק ג"כ דהיכא דאינו נהנה בחלופין אין לחוש לכך ע"ש, וע' בכר"ש לאו"ח סי' תנ"ג בשם תשובה מאהבה ח"א סי' ס' שהתיר קמח של פסח שהי' ביד עכו"ם בלא חותם ואין הספר ת"י לידע טעמו ונימוקו: אולם באם האמת כדברי המערערים שלא היו העגלות מכורכים וקשורים מסביב קשה להקל לענ"ד שהרי הקונה אמר שהוליך אותם כרוכים וקשורים היטב וכיון שהוכחש מהעדים שהעידו שהובא הקמח בלא כריכה וקשירה א"כ יש הוכחה שהעגלונים נשתמשו בהקמח שהרי יש ריעותא לפנינו דומיא דחביות סתומות ונפתחו דסי' קכ"ט סי"א וסי"ב וסי' ק"ל ס"ח וה"נ הרי הוא הוליכם כרוכים וקשורים ופתחו העכו"ם הקשרים: ובפרט לב' לילות הראשונים אין להקל בזה בשום אופן וע' בכנסי"ח סי' קמ"ה אות ב' והנלע"ד כתבתי: ובדבר מ"ש בענין כלי זכוכית לפסח שי"ל דהוי ס"ס שמא הלכה דאינו בולע ושמא פולט ע"י הגעלה יעוין בזל"א הספרדי אות פסח לסי' תנ"א ג"כ להקל בשעה"ד: ובדין כלי בלעך גלויזירט שהעיד ששמע מהגאון מוהר"ש זאנוויל מווארשא שהי' בפאבריק ובחן שרוב המינים שעושין מהם הגלויז מועיל בהם הגעלה ומיעוט יש בתוך המינים הנ"ל שאין מועיל בהם הגעלה ולכן אינו מכשירם לפסח ע"י הגעלה כיון דחמב"פ במשהו ורו"מ צידד דשמא ע"י התערובות משתנה גם החרס הנה כיון שא"א לברר ד"ז כעצמים בבטן וכו' איך נבא להקל אבל שמעתי שאם מושחים הכלי מבפנים ומבחוץ בשמן ונותנים הכלי לתוך האש הוא מתלבן היטב ואין בו חשש קלקול כלל ואני הבאתי סמוכין מדברי הר"ש פ"ח דשביעית מ"ח דע"י השמן והאש הכלי מתחסם אלא דשם מיירי בכ"ח אבל מ"ש רו"מ מהא דפי"א דכלים ברזל טמא וכו' אם רוב מן הטמא וכו' וכן מן החלמא ומן הגללים כבר ראיתי לגדול א' בתשו' שהעיר בזה וסיים בעצמו שאין לדמות דיני טומאה לדיני או"ה לענין בליעה אך דכיון דהגלויז הוא רק קליפה וסתם כלי יש ס' כנגד הקליפה א"כ בשאר איסורים הוי ככלי שדרכו להשתמש בשפע אבל לענין חמב"פ אין מזה מקום להקל זולת ע"י ליבון וכמ"ש: סימן נד להרב הגדול וכו' מו"ה יעקב שפירא נ"י אבד"ק טערצאל בארץ הגר מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שבמדינתו חרבו הכרמים מפני התולעים שאכלו הגפנים עד שרשם ועתה זה כשנה ושנתים חכמי הנטיעה מצאו עצה לחפור בהקרקע ולהפכה ולנטוע מחדש גפנים ממדינות רחוקות וכי בגפנים הללו לא ישלטו התולעים וההוצאה רבה ורוב היהודים נתדלדלו מנכסיהם ולאשר כפי המצאה הנ"ל הגפנים מוציאים פירות תיכף בשנה ראשונה ובפרט בשני' אך שהגפנים אסורים משום ערלה ורבים מהיראים שאין רצונם להכשל ולהכשיל שואלים עצה להציל עכ"פ אפס קצה מממונם: ומעכ"ה בצירוף עוד רבנים המציאו עצה לפי המבואר ביו"ד סי' רצ"ד סט"ו דמותר למכור פירות של ערלה לעכו"ם קודם חנטת הפירות והקנין חל על העצים לפירותיהם אך שאין העכו"ם רוצים לכנוס בספק היזק גדול שהרי הישראל לא יקנה מהם היין בחזרה דגם ערלה של עכו"ם אסורים ולכן המציאו שימכרו הנטיעות לעכו"ם על ג' שנים קודם חניטה והתשלומין יהי' כפי ערך החביתין של יין שיהיו מהנטיעות הנ"ל ובאופן זה ימצאו עכו"ם קונים