מהרש"ם חלק א קח

ר"ל ולשיטתו ליכא איסור ברוב שאובים דהא ס"ל דיש דיחוי באיסורים ובמב"מ אינו חוזר וניעור משא"כ במי פירות דהוי מבשא"מ ולכן מייתי הך מימרא רק במ"פ אבל לדידן דקיי"ל אין דיחוי באיסורים וגם במב"מ חוזר וניעור לכן ס"ל דבנתרבו המים שאובין עד רובו חוזר וניעור ופסול וא"ש ודו"ק. ועכ"פ לדינא יפה כ' רו"מ דבנ"ד שגם הבאר השניה הוא מעין אין חשש כלל מהא דנטל סאה ונתן סאה בין לרמב"ם ובין לראב"ד: ומ"ש עוד חשש מכח דעת אוסרים שבש"ך סקמ"א בדין הלכו המים שבמעין למקום חסר הנה בשו"ת כתב סופר סי' צ"ט ושו"ת משיב כהלכה יו"ד סי' ט"ז ושו"ת ב"ש ח"ב סי' ס"ג האריכו למעניתם והוכיחו בהוכחות רבות דדוקא במעין כ' דינא הכי משא"כ כשיש בה מ"ס אף שרבו השאובין והלכו למק"א כשר גם לכתחלה וגם בתשובת מהר"י אסאד סי' ר"ט העיר קצת בזה ובאמת כי מ"ש הש"ך סקמ"א דמשמע שיש אוסרים המעין בתשו' הרא"ש כלל ל"א ימצא שהשיב לר' מצלח שהוא היה האוסר והרא"ש דחה דבריו וחשב אותו לטועה וע' בתשובת משיב כהלכה הנ"ל פלפול עצום בביאור דברי הרא"ש וביאר דגם לשי' רי"ו שנסתפק בדין נפסק ההשקה היינו היכא דההכשר רק ע"י השקה כשפ"ה משא"כ בנ"ד שנתערבו המים ממש ונתטהרו בהשקה גמורה בתערובות לכ"ע אפי' לכתחלה שרי לכל הפוסקים ע"ש ולכן כפי שכתב רו"מ שבבאר השניה ליכא ספיקא שבודאי יהיה שם תמיד מ"ס יש להתיר בפשיטות וגם אי הוי ספק שקול יש להתיר אם א"א לברר הספק כנודע: והנה בגוף דין ההשקה שהביאו בשם רי"ו שנסתפקו המפורשים בחזר ונפסק אם נשאר בהכשרו לעולם הנה מצאתי בר"ש פ"ח דמקואות מ"א בסופה וז"ל ומשיקה למקוה כשר להכשירה לטבילה אע"פ שזה נכנס אע"פ שעכו"ם נכנס ויוצא לא חיישינן שמא הפסיק ההשקה דאימת ישראל עליו וטהורה ע"ש ושם פ"ו מ"ח וז"ל ולכך נקט הרחוק מן הקרוב דלא חיישי' שמא בא אדם והפסיק השקתו דלא עלתה לו טבילה וכו' ע"ש הרי דבהפסק ל"מ ההשקה ואין בידי ספר גי"ט אולי הרגיש בזה ושוב ראיתי בשו"ת משיב כהלכה שהעיר בזה ודחה דשמא מרחוק גם בשעת השקה א"י לראות אולי הפסיקוה אבל מהא דפ"ח לא הרגיש שם: ומ"ש בענין העלאת המים ע"י הקיטור אי מקרי הוייתו ע"י אדם כיון דהוי רק גרמת אדם וכבר האריכו בזה בספר דרוש וחידוש לרע"א בכתבים שבסופו בענין מקוה שעשו ע"י אוהר ווערק להגביה המים ע"י שלשלת ואחר שפוסק הנענוע אז המים נגבהים למעלה ונשפכים לסילון ומשם למקום החפירה והשיב דאי משום דהוי הויי' בדבר המקב"ט הרי הרא"ש מתיר בממשיך ממעין ועוד דאין המים נופלים להדיא לתוך המקוה אלא עוברים ע"ג הסילון שאינו מקב"ט ואי משום הויי' ע"י אדם כיון דעושה רק הנענוע ואחר כך נגבהים ממילא הו"ל גרמא וכ"ה בתשו' ז"י סי' י"ג וסיים דמה טוב שיעברו המים אחר יציאתם מהצינור ג"ט ע"ג קרקע ובתשו' ר"מ שיק סי' קצ"ו בדין גלגל המסבב על ידי קיטור ומוליך עמו מים והאריך בכמה ראיות דבכה"ג לא הוי הויי' ע"י אדם וכבר רמז רו"מ לדבריהם בקיצור ואני מצאתי בנח"א שבאשכול סי' נ"ג שהאריך בענין הפומפע בפלפול רב להוכיח דגרמא בעלמא ע"י דחיקת האויר אין בו משום תפיסת יד אדם והעיד בשם הגאונים בעלי גי"ת ור"ש ליצאטו ופ"מ ועוד כמה גאונים שהסכימו בהיתרא ודחה דברי הגי"ט בענין זה: ומה שהאריך שם בציור ענין הפלומפ וכתב שהגדולים לא ידעו מזה ועיין בתוי"ט פ"ג דיומא משנה י' בשם כף נחת שרמז לזה וכתב שזאת התחבולה מפורסמת ובאמת שמדברי כף נחת ותוי"ט הנ"ל נ"ל להוכיח דס"ל דהפלומפ אין בו תפיסת יד אדם וגם אין הפסק בין המים הנמשכים למעלה ע"י הקנה החלול דהנה בזבחים (כ"ב ע"א) אר"ל מי מקוה כשרים למי כיור למימרא דלא מים חיים נינהו והתניא וכו' וק"ו למי כיור לאו דמים חיים נינהו וכו' תנאי היא וכו' וקשה לפי פי' כף נחת דהא דבן קטין עשה מוכני לכיור היינו מעשה הפלומפ א"כ איך ס"ד דבעינן מים חיים הרי נפסקין מן המעין ומבואר ברש"י זבחים (כ"ה ע"ב) ד"ה מים שבתוכה וכו' דכיון שהגיעו מים כנגד אוירה הרי הן כמונחין בתוכה ופסק לה חיותייהו ואנן מים חיים אל כלי בעינן וכו' ע"ש ובמק"א העירותי מזה ע"ד מהרי"ק וש"ך סימן ר"א סק"ל ואכ"מ וגם כבר הוכיח בנח"א שבאשכול שם דבכל מקום דבעינן מים חיים מדין מעין פוסל תפיסת יד אדם ע"ש ובע"כ דבכה"ג דהוי רק גרמת אדם שרי וגם ל"ה כנפסק מהמעין אך כיון שהתוי"ט דחה פירושו מטעם אחר אין לבנות יסוד ע"ז ואם אמנם לא אדע מהות הקיטור הנעשה כעת אצליכם אם הוא ג"כ ע"י דרוק ווערק ופאנטיעל הדוחק את האויר מרחוק כעין מעשה הפלומפ ואם אולי יש איזו שינוים שיהי' עי"ז הבדל בענין הגרמא וכח האדם ולא יהי' שייך סברות של הנח"א שם בכ"ז יש לצרף דעת המחברים דס"ל דגרמא שרי: והנה בגוף הדבר באם המים מתחממין ע"י הקיטור ועי"ז עולים למעלה עלה בלבי לדון עוד דאין פוסל בהם תפיסת יד אדם ולא חשש שאובין והוא עפמ"ש הראב"ד בס' בעה"נ שער א' בהא דאמרו אנשי מידבא בשם ר"י צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה דאף דהוייתו ביד"א מ"מ לכשיתפשר השלג מלתא אחרינא הוא ובתשו' ח"ס יו"ד סי' ר' ובפרט בסי' רי"ג התיר מה"ט להפשיר השלג ע"י רותחין או טסין ברזל מלובנים משום דפנ"ח באו לכאן ע"ש ולפמ"ש הר"ש בפי"ד דנגעים מ"א בשם ת"כ דמים פושרין יש להם שם לווי ובר"ש פ"ו דמכשירין מ"ד דכל שיש לו שום לווי אינו מכשיר לקב"ט כלל דל"ה בכלל משקה סתם א"כ י"ל דגם אם בהיותן חמין נתהוו ע"י אדם מ"מ כשחזרו ונצטננו פנ"ח באו לכאן וכשרים: אולם אחר העיון נראה דליתא דשאני שלג דאינו מקב"ט ואין בו דין שאובין כמ"ש הח"ס שם באריכות לכן גם כשנתפשרו אין פוסל בהם מה שנתהוו ע"י אדם בהיותן שלג משא"כ בנ"ד שנעשו שאובין לפסול המקוה גם בעודן חמין דאטו נימא דבחמין ליכא דין שאובין א"כ גם כשנצטננו לא נתכשרו וגם י"ל דזה ל"ה בכלל פנ"ח אף דבעודן פושרין הי"ל שם לווי וכמ"ש כה"ג הרשב"א הובא בב"י יו"ד סי' קכ"ו דשמרי יין אע"ג דאית להו שם לווי הוי מב"מ עם היין גם למ"ד דאזלי' בתר שמא ויש לדון בזה מדברי הרא"ש ב"ק פ' הגוזל עצים סימן א' ותה"ד סי' רל"ה וחמ"ח א"ע סי' ק"כ סק"ד ופר"ח שם ואכמ"ל ואולם זאת אגיד שיש להוסיף סניף בענין עשיית הקיטור שיהיה ע"י עכו"ם דהנה בשו"ת אמרי אש סי' פ"ו העיר דלפמ"ש המעיו"ט הל' מקואות סוף סי' ב' אות ל"ג דההבדל בין אדם לבהמה משום דאדם מקב"ט משא"כ בהמה א"כ י"ל דעכו"ם דאינו מקב"ט אלא דחז"ל גזרו שיהיו כזבים א"כ ליכא איסור דהוייתו על ידי אדם בעכו"ם ובזה י"ל הא דלגיון העובר ממל"מ וכן בהמה העוברת ממל"מ והרא"ש פי' דהכל ע"י בהמה והוא דחוק וע' בט"ז סקכ"ח ולפמ"ש י"ל דהיינו עכו"ם ואף שדחה שם שמדברי ש"פ נראה דגם בעכו"ם הוי הוייתו ע"י אדם ע"ש אבל הנה בש"ס דזבחים (כ"ה ע"ב) תנן התם נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פסולים עלי קנים ואגוזים כשרה זה הכלל דבר המקב"ט פסולים דבר שאינו מקב"ט כשרים מנה"מ וכו' יהיה טהור הווייתן ע"י טהרה תהא הרי דגם ידו או רגלו היינו משום דמקב"ט וע"ע בר"מ ור"ש פ"ו דפרה מ"ד ובר"ש ורא"ש ורע"ב ותוי"ט פ"ה דמקואות מ"ה בהא דסומך אפי' מקל ואפי' זב וזבה ובאשכול הל' מקואות סי' ס' דמפורש דכל טעמא דע"י אדם משום דראוי לקב"ט וזהו כדברי מעיו"ט שכ"כ מסברתו וא"כ יש יסוד גדול לומר דע"י עכו"ם שרי מדאורייתא אלא דכיון דגזרו עליהם שיהיו כזבים י"ל דמדרבנן אסור וי"ל דתליא במה שנחלקו הפרישה והב"ח שבש"ך סקע"ו אם בדבר המקב"ט מדרבנן גזרו משום הוייתו ע"י טומאה אבל י"ל דבזה שגזרו עליהם שיהיו כזבים לכ"ע חמור כדאורייתא ועכ"פ יצאנו בזה מחשש איסור תורה אם יעשו ע"י עכו"ם וע' בס' בית אל ח"ב חדר ב' אות ט' שהעיר בסברת הא"א בקיצור ולא הביא מכל הנ"ל אבל מדין שאובין ודאי דגם ע"י עכו"ם מיפסל כדמוכח בתוס' פ"ו דמקואות בעובדא דבאו גוים וזלפוה ובש"ע סימן ר"א ס"ד: ובעיקר חשש גרמת אדם יעוין באשכול סוסי' נ"ב בביאור משנה דהמניח קנקנים וכו' שביאר היטב דכל שאינו תפיסת יד אדם ממש אלא גרמא בעלמא שרי ע"ש היטב וע"ע בס' ד"ת סופ"ז דמקואות ע"ד הש"ך ס"ק קכ"ג: אך דבנ"ד כיון דהמים מתטהרים בהשקה בבאר השניה בודאי אין חשש וגם להרשב"א דס"ל דבהוייתו ע"י אדם ל"מ השקה ומוקי למתני' דמביא סילון או חרס במחובר לקרקע וע' בתוי"ט ותוס"ת פ"ו דמקואות מ"ה היינו אם גם בשעת השקה איכא עוד דבר המקב"ט משא"כ בנ"ד שכבר נפסק כח האדם בבואם לבאר השניה בודאי שרי וכמ"ש באשכול סי' נ"ב דאל"כ איך קיי"ל דממלא בכתף ושופך לעליון עד שירד לתחתון ובשו"ת ב"ש ח"ב סי' מ"ז לא עמד ע"ז וכבר ראיתי למי שהשיג עליו בזה וגם מבואר בשו"ת שבסו"ס מנ"י סימן ד' דהעיקר