מהרש"ם חלק א קז

בקבר אי הוי מה"ת או מדרבנן עיין רש"י עירובין (ל"א א') ד"ה אסור ויל"ע מהא דאי' בש"ס דחולין (קכ"ב ע"א) ד"ת עור אדם טהור ומפ"מ אמרו טמא מפני שלא יעשה אדם בעור או"א שטוחין לחמור הרי מבואר דעור אדם מותר בהנאה מה"ת ולמה יגרע הקבר שיהי' חמור מן העור של המת ועתוס' סנהדרין (מ"ח) ועתוס' זבחים (ע"א) ועמל"מ פי"ד מאבל וע' ברדב"ז ח"א סי' רס"ב ביאור ד' הש"ס דחולין ובכ"ז כפי שכתב רו"מ שיעשו כיפה של אבנים ע"ג מקום ההוא ויהי' אויר חלל טפח תחת הכיפה במקום המסופק בביה"ק דבר פשוט להקל דהא בשידה תיבה ומגדל מפורש בעירובין שם להקל לילך ע"ג ביה"ק וגם יפה כ' רו"מ מהא דסי' רפ"ב בט"ז סק"ד וש"ך סק"ח דאפילו בס"ת שרי בכה"ג: ולכאורה עלה בלבי דבקברות של ילדים בלא"ה ליכא משום כבוד מתים היכא דליכא משום איה"נ דהא מבואר במגלה (כ"ד א') דקטן לאו בר כבוד הוא בחיים וה"נ במותו אבל יש לפקפק כמובן וזו"ז מ"ש בדין סתירת החומה ולבנות להלאה והביא מהח"ס סי' של"ה וחלק ששי סי' ט' ובנ"ד שעושה מזה חומת ביה"ק החדש לכ"ע שרי הדברים פשוטים ולית דין צריך בושש ויה"ר שיקוים בלע המות לנצח ונזכה לראות בנחמת ציון בב"א: סימן מד להרב וכו' מו"ה משה דוד נ"י חתן הגאבד"ק שאטמאר בארץ הגר מו"ץ דשם. מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתו היות בעירו המעינות עמוקים מאוד בתחתיות הקרקע עד שצריכים יותר משלשים שליבות עד מקור המעין ולכן רוצים לחפור ב' בארות א' גדולה ורחבה וא' קצרה ועמוקה שלא יהיה מימיה מרודדין ומן הבאר הגדולה יומשכו מים בקנים חלולים בלי בית קיבול מונחים בעומק הקרקע ומתפשטין אל תוך באר השניה הקטנה ע"י קיטור דאמפף שיבא מההבערה שיבערו תחת כלי הקיטור ועי"ז יודחקו המים בהצינורות החלולים וילכו לתוך באר הקטנה וירדו מים מרובים עד שיתמלא כל הבאר ועוד יבנו ע"פ הבאר בנין של אבנים ועפר מסביב כפלים ושלש כשיעור מקוה שקורין (רעזארוואטער) ואחרי שיתמלא הבאר והמים יבואו עוד מהצינורות ואין להם מקום להתפשט עי"ז יעלו לתוך הבנין רעסערוואר הנ"ל ושם יעשו חור מתחתיו ויומשכו משם להלאה ע"י קנים חלולים בנוים מאבנים ועפר אל תוך עוקה אשר יחפרו ויעשוה לצורך מקוה לטבול בה והעיד שבעיר אונגוואר נעשה מקוה כעין זו בהסכמת בעל אמרי אש ז"ל אלא דשם היו שואבים מבאר האחת להשניה ע"י פלומפ שהוא ספק כלי והובא הציור בס' לי"ש בסופו וטעמו דגם אי נימא דגרמת הקיטור הוא ע"י אדם דפסול מה"ת מ"מ כבר נזרעו ונטהרו בהבאר השניה ואי משום דמ"מ איכא חששא דנטל סאה ונתן סאה דלשיטת רמב"ם פסול ברובו ובש"ך ס"ק ס"ג הביא כן גם בשם ראב"ד ורשב"ץ ושאין ראוי להכניס ראש בין המחלוקת ז"א דבמעין ל"ש ד"ז כמ"ש הדג"מ: הנה בגוף דברי הדג"מ לכאורה יש לעיין שהרי התשב"ץ לא הביא כלל דברי הרמב"ם אלא חשש לדעת הראב"ד והראב"ד פוסל בזה מדינא ולא משום מ"ע אם כן גם במעין יאסר אבל באמת ז"א דהמעיין בספר בעה"נ להראב"ד ימצא דמודה דבמעין כשר בכה"ג אלא דס"ל דשאני הכשרא דמעין מהכשר דמקוה ע"ש ושו"ר בסוף מכתבו דמר שהעיר גם כן בזה ובאמת שגם לשי' הראב"ד אין כאן איסור תורה וכמ"ש רו"מ וכבר קדמו בנח"א שבס' האשכול הל' מקוואות סי' נ"א להוכיח כן ודלא כמ"ש בגי"ט דלהראב"ד פסול מה"ת ומ"ש בגי"ט שגם הרשב"א בתשו' סי' תתי"ח ס"ל כראב"ד הנה ז"ל הרשב"א שם ואפשר אפי' רבו השאובין על אותן שאינן שאובין אלא שאין הראב"ד מודה בשרבו השאובין עכ"ל הרי שלא החליט הדין והביא רק שאין הראב"ד מודה בזה ובס' האשכול שם ובהשגת רז"ה דחו ד' הראב"ד הנ"ל ומבואר באשכול שם ג"כ בשם י"א דהא דבמים שאובין אסור בלא נשתייר רובו הוא רק משום מ"ע דנראה שנוטל רוב הכשרים ואתו לטהר אפי' שאוב כולו וזהו כמ"ש הב"י בדעת רמב"ם וא"כ צדקו דברי הדג"מ דבמעין ליכא משום מ"ע: אולם מ"ש רו"מ דבנ"ד דהמים נמשכין דרך הצינורות לבאר השני' וליכא משום מ"ע וכמ"ש הב"י לשי' רמב"ם דבהא דמקוה עליונה שי"ב מ"ס כשרים ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שירבו המים וירדו לתחתונה ליכא משום מ"ע כיון דלא ניטלו ביד וה"נ בזה הנה זה לא יספיק לשי' הראב"ד דס"ל דמדינא פסול מדרבנן עכ"פ בכל גווני פסול וכדמוכח בבעה"נ שם דגם דרך המשכה פסול בדליכא רוב מים בידי שמים אך לפמ"ש בנח"א שבאשכול שם דבכה"ג שדעת ראב"ד יחידאה ושאובה שהמשיכוה אפי' כולה אינו אלא מדרבנן כמ"ש התכב"ץ שם (וע' בד"ת בפתיחה אות ה' בזה באורך להשיג ע"ד האמרי אש בזה) א"כ אין לחוש לדעת יחיד אבל הנה בהגמ"ר דקידושין סי' תק"ס מוכח דס"ל דשאובה שהמשיכוה כולה הוי מה"ת ובישיע"ק סי' ר"א סקט"ו הוכיח כן מדברי רש"י חולין (פ"ד ע"א) ד"ה זוחלין ועיין שם בראש יוסף בזה וע"ש בישויע"ק בתשו' שבסוסי' הנ"ל שכתב בפשי' דבדרך המשכה גם לשי' רמב"ם וראב"ד שרי וליתא וכמ"ש: ומ"ש רו"מ להעמיס בדברי הראב"ד כדעת פלתי סוסי' צ"ט דהא דחוזר וניעור הוא רק מדרבנן הנה מדברי תוס' בכורות (נ"ו ע"ב) שהקשו לרב ולאבוה דשמואל ולשמואל דס"ל דאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי במה מטהרין מצורעים ומקדשין מי חטאת בע"פ ואיך נטהרו מישאל ואלצפן והביאו פיר"ת דמהדין קמא קמא בטל אלא משום מ"ע החמירו א"כ י"ל דבימי משה לא גזור ודחו פי' זה דהא חוזר וניעור והוכיחו דטעמא משום דמחוברין לים הגדול ע"ש ואי הא דחו"נ הוא רק מדרבנן הא שפיר י"ל כטעם זה אלא דבימי משה לא גזור וכמ"ש התוס' בתחלה לענין טעמא דגזרו משום מ"ע ובע"כ דס"ל דהא דחו"נ מדאורייתא אך דיש לקיים בזה פי' ר"ת דס"ל כהפלתי וא"כ ד"ז מחלוקת הראשונים ז"ל והנה הר"ש פ"ח דפרה הקשה דכיון דכל המים סולמי דפרת נינהו כדאי' בבכורות א"כ איך משכח"ל טבילה במעין בזוחלין בכל השנה הרי המים באים מפרת שרבו בו הנוטפין על הזוחלין ולפמ"ש התוס' דבאמת קק"ב אלא דאסור משום מ"ע א"כ התינח בפרת ונהרות דאיכא מ"ע אבל במעינות שהמים באים דרך הקרקע ליכא משום מ"ע דלא ניכר כלל אם באין מסולמי דפרת לכן שרי לטבול בהם. אך לפמ"ש התוס' דחוזר וניעור גם אי נימא דלשי' ר"ת הוא רק מדרבנן אכתי תיקשי דמדרבנן יאסרו כל המעינות בזוחלין מה"ט: אולם ארוחנא בזה ליישב מה שהקשו הפוסקים בהא דאמר שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין והא גם במחצה על מחצה אסור דזוחלין פסולין מדאורייתא ולפמ"ש א"ש דמה"ת הא קמא בטל אלא דפסול משום מ"ע או דחוזר וניעור מדרבנן א"כ התינח בדאיכא רוב נוטפין אבל בספק דמע"מ שרי אלא דאכתי תיקשי לשיטת ר"ת כיון דהא דשמא ירבו הוי רק ספיקא אמאי נחוש לסד"ר ומזה הוכיח בתשו' מהרי"ק דזוחלין פסול מה"ת מדחששו לספיקא ולשיטת ר"ת הדק"ל ויש לי בזה אריכות דברים במק"א ואכמ"ל בפלפולים: ומ"ש רו"מ בשם תשו' הש"מ סי' מ"ה שדחה דעת רמב"ם וראב"ד והוכיח מש"ס דזבחים (כ"ב ע"א) דאר"ל כל המשלים למקוה וכו' לרביעית אינו משלים וכו' למעוטי נתן סאה ונטל סאה וכו' עד רובו ובע"כ דמיירי במ"פ דשאובין כשר לרביעית יעוין בס' קרן אורה לזבחים שם שהעיר ג"כ בזה והביא מרמב"ם פי"א דמקואות שכתב דינא דלרביעית דנט"י אינו משלים אם נתערבו מים הפסולים לנט"י וא"כ מתפרש הכי סוגיא דזבחים בפשיטות ע"ש (וע' בצל"ח לביצה (י"ז ע"ב) ברש"י ד"ה ושוין וכו' שהוכיח מהמשנה שם כדעת רמב"ם וראב"ד אך לפמ"ש בתשו' ח"ס חאו"ח סי' קנ"ב באמצע התשו' בישוב קו' מהרמ"ש שם נדחה ראייתו ע"ש ותבין): ובעיקר תמיהת אחרונים הנ"ל ע"ד רמב"ם וראב"ד מש"ס דזבחים הנ"ל יש לי לדון דרך פלפול דהנה בשו"ת משיב כהלכה סי' ט"ז ביאר דעת רמב"ם וראב"ד דס"ל דהשקה שנפסקה מתבטל היתר ההשקה ולכן כשמתמעטים המים של מ"ס שבמקוה מתבטל היתר ההשקה אלא דמ"מ בטל ברוב ולכן רק עד רובו מותר אבל בדאיכא רוב שאובין חוזר וניעור האיסור ע"ש באורך והנה הריטב"א בע"ז (ע"ג) הביא בשם הרמב"ן שהקשה בהא דאמרינן דחו"נ דהא בקדשים קיי"ל בדם שנפל לתוך מים דהואיל ואידחי אידחי ותי' דדוקא בקדשים יש דיחוי אבל באיסורים אין דיחוי ע"ש: והנה במנחות (נ"ד ע"ב) מבואר דר"י ור"ל פליגי בזה אם יש דיחוי באיסורים או אין דיחוי ולר"ל יש דיחוי באיסורים וא"כ לשי' לא אמרי' חוזר וניעור אין די"ל דדוקא מב"מ אבל במבשא"מ י"ל דמודה דחוזר וניעור דהוי כניכר האיסור דל"מ ביטול ואין דיחוי באיסורים גם לר"ל בכה"ג דהוא מיירי רק כשהיה בו כשיעור וצמק וחזר ותפח משא"כ במבשא"מ דניכר ולכ"ע ל"מ ביטול ומעתה לפ"ז מיושבים דברי הפוסקים הנ"ל דהתם בזבחים מרי' דהאי מימרא הוא