מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה ח

שיר והקדמה להרב התייר הגדול אדונינו הרמב"ן זלה"ה לפסקי בכורות בשם קורא הדורות: אלהא עילאה ומרי חתיא אשכח עלמיא ואכתוב אורייתא: דליה אנא מוצדק לעבדו מן דרדק רעינא פון מידק ואסיק קטורתא: למלכא די כתריה. לעיל מן כל מימריה ואתקין הרהורי במלתא יקירת"א בחכמתיה הורהן וחזה בה גולהן ואף בה אדהן דאחסין אורייתא: וביה בנין עלמי והוא מבע רחמי דבצלו מן עמיה מקבל תיובחא בימיניה טיבו לאסוקי לרבו דעבדין ליה ציבו. שלימי דחלתא ובשמאליה גומרין משלח אף גירין בהן רמות גוברין ממאיך בגבורת ותושבחתיה רבא ומאן חכים טובא יהא יהיב קצבה ברם האי יתירתא: ויאין ליה תושבחן דהוא מאריה נצחן וסלח כל ספרח ומרחק לרגזתא בהוד תוקפא דיליה תחות פרסת רגליה ישובנון בעלי. דבביה ברפסתא: וזכאה שכלול לעלמיה ולהלול שמיה שוי מלול וקיים בגזרתא ומחזי לנבואה ספקלריא יאה ועתיד גלאה לאום ליה אחסנתא: בכן שבח משה וחיך בסיס רחשיה בעפריה וברמשיה. לדיליה תושבחתא: מייגדי ומבריך אלהין ליה אריך ומן עלמין תריך דקציץ גננאתא : וראש מלין אמר דלית כהל גמר לטב עבד ליה מר ומהדר תשלומתא: ארום ענייה חיין ואלביש בעדיין ואף בכפן זיין לנפשיה עליבתא: בתפנוקי מלכין לטרפי חק סמכין וקלסי ליה ארנין בכל דצריך משתא: ולא תהוון תמחין בגין דחשב אהין. למדמי בר אלהין ומשלם עבידתא: ארום רב חרטומין עבד כל מטעמין. ושקרין דקימין וריש עגלא תלתא: ודין הוא פרוקניה ומייתי בהדיקיה קשוט די מן פתקיה הוה ליה אובנתא: ולית לאלה עוצרא למיתב לזעירא רבותא ויקרא ומסקי לסמיכתא עדי קטרי כתרין פתחו ית ספרין בעידן ליה אמרין פלן עולם עולתא: רעו ליהוי קמוי דיהוי עם פומוי ומן עתיק יומוי לגל כל טמירתא קרץ עיני בצפר ונהגי בשפרפר עלך מלכא ישפר כעלת יוקידתא : לאלומי חיליה וספסלא הב ליה בגו בר נפילי דבירושלם קרתא: לכתוב הלכות נדרים ובכורות חברתים להשלים הלכות רבינו הרב הגדול ז"ל שאלו מהשמטותיו אשר בהלכותיו אינם נזכרות אמנם מפני שהן נוהגות בכל זמן מקום כתב מקצתם בתלמוד מפוזרות ואני קטן תלמיד תלמידיו יצאתי בעקבותיו הישרות ולמדתי מדבריו סתומות מהמפורשות ומהנגלות הנסתרות והאל אשר בתהלתו לו כל המאמרות ישים בפינו אמרותיו טהורות אמן נצח סלה ועד: