מהרי”ל (מנהגים) קעט

לחוש דשמא תשטפנה בנהר או ע"י חפירו' תהא מושלכת חוץ לקבורה מותר לפנותה משם. כשלא סיים המסכתא בפסוקים היה מהר"ש אומר אמר ר' אלעזר א"ר חנינא תלמידי חכמים כו' כדי לומר קדיש על הפסוקים. אמר מהר"ש לכך נקרא צפרדע מפני שיודע מתי שהוא בקר שכל הלילה הוא צועק ומקר"ק ובבקר שותק. וכתוב חדא וקורין תרי צפ"ר ד"ע. אמהר"ש דלכך השליך אהרן את המטה לפני פרעה ולא משה כי אין דרך שיעשה ענין נס אחר על ידי אדם אחד פעמים. וראיה מאלישע ששלח גחזי לשונמית ואז כשעשה במטה שליחותא פעם אח"כ לא היה יכול להחיות עמו את הילד. אמהר"ש שקבלה בידו אותה אומה (שקורין ווינדי"ן) הם המצרים והיינו שנאמר ממלכה שפלה כי אין להם לא שר ולא פריץ רק כולם כפריים. אמהר"ש לנסות איזהו חומץ ישפך מעט ממנו על הקרקע ואז הוא מרתיח (שקו' וואל"ן) וכן הוא בהג"ה במיי'. אמהר"ש דבימיו היה בעל הבית אחד בבית הישיבה ושמו (מושי"ל) והיה נוהג בבית מאד בחסידות. מתי שהיה אוכל מאכלי בשר היה אליו בית מיוחד וכן למאכלי חלב בית מיוחד ומתי שאחד מביא לו מים היה מצריכו ללבוש חלק לבן להיות עליו בשעת הבאת המים. ועוד כמה עניינים כאלו היה עושה סייג וגדר להרחקת איסור. וגם היה מגדל בביתו שנים אחים יתומים מה"ר עברלי"ן מעיר קרעמ"ז ואחיו מה"ר זלמן. ולא ראה ולא זוכר יותר אחד וזה היה מן החסידים הראשונים מן (ניישט"ט):