שו"ת מהר"ש ו ג

ובהקהל העם לכבוד יומא דהלולא דכ"ק אדמו"ח זצ"ל הפל"ס ונואמתי לטובת חברה "מפיצי תורת מהר"ש" ובתוך אחד הדברים הבאתי מדברי הפנים יפות פ' משפטים שהביא דברי הזוה"ק עה"פ לא תצא כצאת העבדים שהנשמה לא תצא מעולם הזה כצאת העבדים במחוסר ראשי אברים רק שתראה להשלים א"ע בכל המצות. אך איכה תרעה ואיכה תרביץ בצהרים. איך יכולים לעסוק בתורה המאירה כשמש בצהרים הא שמעתתא בעי צילותא והעול פרנסה וכובד הגליות גדול מנשוא ובפרט לחדש חידושי אורייתא אך העצה היעוצה הוא כענין יששכר עם זבולן שעשו שותפות ביניהם למחצה וזה מרומז בשם יששכר יש שכר וזה שמצינו בסוף מס' מוקצין עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות וב"פ ש"י עולה כתר דהיינו תרי"ג מצות וז' מצות דרבנן העולה "כתר": וכאשר הביא כ"ק אדמו"ח זצ"ל בספרו שפתי מהר"ש עה"ת בפ' חיי עה"פ ותרכבנה על הגמלים שרבקה רצתה להרכיב לומדי תורה עם הגומלים עמהם חסד ויהי' נקרא הלימוד גם על שם גומלי החסד עמהם כענין שמעון אחי עזרי' (משנה ב' פרק א' דזבחים) ויצחק אשר הי' בבחינת גבורה התנגד לנגדה וזה שאמרה מי הוא האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו דהיינו לנגדנו ועי"ז ותפול מעל הגמל, אך אח"כ התחזקה עצמה ותקח הצעיף והמליצה על עם ישראל כמו הר"ת של צעיף 'עמך 'ישראל 'צריכין 'פרנסה כמבואר ובזה כסתה החרון אף מעל ישראל שרק לסיבת עול פרנסתם וטרדתם על המחי' וכלכלה אינם יכולים לעסוק בתורה אבל לעומת זה מחזיקים בידי לומדי תורה וגומלין עמהם חסד ועי"ז יש להם ג"כ חלק בלימוד תוה"ק כי עץ חיים הוא למחזיקים בה ועיין בספר חומית אריך מאזולאי זי"ע בפרשת תצוה שהביא בשם רבינו אפרים כי שכל הפרשה מרמז על התורה. והוא ז"ל פירש ויקחו אליך שעצה היעוצה. לכל או"א לקנות לו חלק בתורת של הת"ח וזה ויקחו לשון קנין עיי"ש: ובזה אמרתי לשלב סיום המשניות לתחילתה כי בסוף משניות איתא עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות וכדברי הפנים יפות הנ"ל היינו לכל צדיק וצדיק בין הלומד ובין המחזיק לומדיה שב"פ ש"י עולה כמנין כת"ר כמ"ש, והתחלת המשניות מאימתי קורין את שמע בערבין כי הענין ק"ש הוא לאהוב את השי"ת ולהדבק בו כמו שאנו אומרים ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ודרשינן בגמ' בכל מאודך יש מי שגופו חביב עליו מממונו ויש מי שממונו חביב עליו מגופו וזה הם ענין שני עבודות הנ"ל וזה"כ בערבין לרמז כי גם בחשכת פגעי הזמן והצרות מתרבים רח"ל ולא יוכלו ח"ו לעסוק בתורה עכ"פ יחזיקו לומדי התורה דהיינו העובדים השי"ת בכל נפשם. אך האדם לא ידמה הן זה שעובד בגופו והן זה שעובד בממונו כי כבר בא למטרתו והשלים נפשו ואל ידמה אם אומר ואהבת שהוא איזה ענין אהבה כמו ואהבת לרעך דידוע מה שפירש הרבי ר' זושא זי"ע ועכ"י מאימתי קורין את שמע, מתוך אימה ופחד צריך לקרות ק"ש, ולזה כיון באמרו משעה שהכהנים נכנסין דהיינו שקורין ק"ש רק במדת כהנים שהם ענוים כמ"ש בנועם מגדים פ' אמור עה"פ וינזרו מקדשי בנ"י שהכהנים נזהרו שלא יתגאו מזה שבני ישראל מחזיקים אותם לקדושים ונותנים להם תרומה שהזר האוכלו חייב "וינזרו" מזה כי רק אז הם קדושים וכאשר מזהיר הכתוב אמור אל הכהנים בני אהרן שידעו שרק בשביל שהם בני אהרן זכו להיות כהני ה' וממילא אם לא יתגאו יהי' בבחינת רודפי שלום כי רק מי שהוא עניו יוכל להיות בשלום עם חבירו כי הם שני מדות נצמדים יחד דהיינו ענוה ושלום: כאשר פי' כק"ז מקלאסנא (בן בנו של הברוך טעם זצ"ל) בספרו דברי יחזקאל, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום דקשה לשון שלו' וכן הוספתי להקשות דרש"י ז"ל פי' על מה שהכתוב מיחסו עד אהרן שבשביל שהשבטים הי' מבזים אותו בא הכתוב ויחסו אחר אהרן – ובאמת קשה דגם בפ' בלק כאשר ראה ממשי זמרי כתוב ג"כ וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ורש"י ז"ל לא דייק כלל שם ע"ז – אך עם דבריו הקדושים ניחא דחד טעמא הוא דהנה מצינו בברכות ד"ט דכל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו וזה שהודיע הכתוב שהוא היה תולה כל הדבר שהוא בן אהרן הכהן והיה תולה בזכות אחרים לכן אמר לו השי"ת הנני נותן שלו' את בריתי שלום דכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו. ובזה ניחא שבשעה שראה מעשי זמרי לא גמר עוד בנפשו לקנאות קנאת ה' צבאות שלא יבא ח"ו לידי גאות בראות כל העולם שהוא המיוחד המקנא קנאת ה' צבאות אך כאשר נזכר שהוא בן אהרן הכהן ובכח אבותיו בא לא הי' ירא עוד שיבא ח"ו לידי מדת גאות – ובזה א"ש שהכתוב יחסו גם שם אחר אהרן הכהן כי זה שזכה לברית שלום הי' כי אז תלה בזכות אחרים: ומאוד נזהרנו על מדת גאות כי תועבת ה' כל גבה לב כמו שפירש כק"ז מברעזאן זצ"ל השמרו לכם עלות בהר דהר מרמז על דבר הגובה וגאוה ונגוע בקצהו שאף על קצהו דהיינו על מקצת מן המקצת נזהרו אך במשוך "היובל" שהוא ר"ת ויגבה לבו בדרכי ה' אז המה יעלו בהר דאז מותר לאחוז במדת גאות: ומה נעמו דברי כק"ז מרן בעל ד"ח מצאנז זי"ע בפי' הכתוב מה תצעק אלי דבר אל בנ"י ויסעו דבעת שהי' עם בנ"י נתונים בצרה אצל הים הי' צעקתם. אל משה רבינו ע"ה להיות להם למושיע בצר להם ולהתפלל בעבורם לפני השי"ת אך משה רבינו ע"ה לגודל ענותנותו אמר להם מי אנכי שאבקש רחמים ממלך מלכי המלכים אז דבר ה' הי' אליו "מה" תצעק אלי מדת ענותנותך מתאים רק בעת שתעמוד בתפלה ובתחנונים לפני אך כעת "דבר" אל בנ"י הנך בתור דבר דהיינו מנהיג, מדת ענותנותך תפלים כעת ואל בנ"י תדבר ויסעו ולא ימס לבבם מפחד מצרים וכדאי אתה להיות להם מנהיג שיושעו על ידך ולא לעולם תאחוז במדת הענוה: והנה מדת הענוה אשר היתה מדת כהני ה' זאת הביא להם להיות אוהבי שלום ורודפי