מהר"ש חלק ד שצ

תורה וא"כ הוו ס' דרבנן ועיין בפמ"ג או"א סי' תמ"ה לענין יי"ש של פסח דיש לאסור אם נתקלקלו החתימות וכ' הטעם דיי"ש חמץ עם יי"ש פסח הוו חלוקין בטעמן ועיין נוב"י מה"ת חאו"ח סי' ס"ו ולענין יין הוו ס' דרבנן ואף דבלי חותם אוסרין דהוי כשכיח לאיסור דבוודאי החליף אבל בהי' בו חותם כדינו ונתקלקל שלא בכוונה י"ל דהוי רק ס' דרבנן אבל כאן עכ"פ יש לאוקמה אחזקה דעד עכשיו הוי החתימות בשלימות והיין בחזקת כשרות ורק עתה נפתחו ע"י הממונים מחמת כי רצו למדוד היין לראות כמה נחסר מהם וליחש שמא החליפו אחר שפתחו החתימות כבר האריך הח"ס שם דגם נכרי אם יש נכרים הרבה וליכא למיחש לגומלין שרי וגם כ' שם דאם הנכרי הוא ממונה יש לסמוך אנאמנותו וסומכין אערכאות אף בעדות אשה א"כ י"ל הכא מכח שני החזקות דלא נתקלקלו החתימות עד עכשיו ושמא החליפו הממונים את היין יש לסמוך דהוא כמו ערכאות וגם שייך הסברא דמירתת כיון שעכ"פ יוכל הישראל לבא כי תיכף בשעה שנמסר לו הפראכטשיין בכל שעה הוא יוכל לבא ושייך הסברא דמרתת ורוב הסברות שמפורש שם בח"ס להתיר שייכים גם בנ"ד והכא עדיף טפי דאם נוקמא אחזקה דהשתא הוא דנפתחו החתימות ע"ו הממונים שייך הסברא דערכאות לא מרעי נפשייהו וגם שייך הסברא דמרתת ע"כ מכל הני טעמי הדבר פשוט וברור דיש להתיר היין ובפרט בהש"מ ובדרבנן שומעין להקל. בעה"ח ראדמישלא ג' שלח תרנ"ז, הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' ק"ד להרב המאוה"ג בנש"ק מו"ה אשר האבד"ק סקאלי שליט"א

בדבר שאלתו אודות ששינה המוכר מכפי שנכתב בהשט"מ ששם נכתב הבית בשכירות ואגב מכר החמץ והוא אמר לו שמוכר לו החצר וע"ז ליכא שטר ממילא לא קנה הקרקע ולא חל קנין אגב ובכסף לחוד ל"מ בנכרי וגם חושש לשי' המק"ח דהוי כקיבל אחריות

א) באמת אם ירצה לחוש לשי' המק"ח ל"מ חצר בשכירות דכיון דשכירות לא קנו שוב מיקרי חצירו של ישראל ונהי דמהני קנין אגב אף בחצר המושכר אבל אכתי חשוב כאחריות אך באמת אנו לא חוששין לדברי המק"ח כמ"ש הפוסקים דמצד הדין מחויב הנכרי לשלם אם יאבד ונהי דאפשר הנכרי וענו אבל אכתי אין להישראל שום זכות בהחמץ וגם דעכ"פ ע"י שכירות החצר חשוב כיחד לו בית דמהני לשי' הר"ת אף בקיבל עליו אחריות ובפרט לענין אחריות אלם מהני לכ"ע יחד לו בית כמפורש בש"ע התניא א"כ שפיר גם בכה"ג ליכא חשש מצד קובל עליו אחריות נהי' דנתבטל קנין שטר ע"י שחזר בו משכירות הבית ומכירת הבית לא נגמר קנינו מ"מ חשוב עכ"פ כיחד לו בית כיון דאמר לו שהחמץ מונח בחצר הנ"ל ועיין בשו"ת משיב כהלכה שכ' בפירוש כן, אך גם מה שפקפק דכיון דחוזר בו משכירות החצר שוב נתבטל קנין שטר ולא קנה הקרקע ושוב לא קנה גם את החמץ אף לשי' הסוברים דנכרי קונה בכסף מ"מ הכא שכתב שטר ג"ד שאין רצונו לקנות בכסף באמת גם בקנין כסף לחוד ידוע דשי' הרמב"ם ז"ל דאף דקיי"ל כר"י דישראל קונה מה"ת בכסף מ"מ עכו"ם קונה בין בכסף בין במשיכה ועיין ברי"ט אלגזי פ"ב דבכורות שי"ל דקנין כסף בבכור והי' חשוב ס"ס להיתר שמא כשי' רש"י ז"ל ושמא כשיטת הרמב"ם ז"ל עכ"פ לענין חמץ שעבר עליו הפסח מפורש במג"א להקל בכסף לחוד מכח צירוף שי' הר"ן דבג"ד סגי

ב) ומה שפקפק דכיון דכתב שטר לא רצה לקנות בכסף עיין בספרי בכ"מ דזה אינו דהא דכתב שטר משום דחושש לשי' הסוברים דכסף אינו קונה ורצה לצרף גם קנין אגב אבל לא רצה לגרע עי"ז קנין כסף דהא באמת דיקדקו די"ל דקנין אגב רק דרבנן כמ"ש תוס' ב"ק די"ב וי"ל דל"מ לענין איסור ב"י ד"ת לשי' הסוברים דחמץ שנמכר אינו בכלל הביטול ורק כיון דמצד קנין כסף הוי' ס' קנין הוי' ס"ס להיתר שמא כסף קונה ושמא קנין דרבנן מהני לד"ת ושמא קנין אגב הוא מה"ת כשי' התוס' קידושין ד"ה עכ"פ מוכרחין לומר דלא נתבטל קנין כסף ושוב מועלת עכ"פ לענין חמץ שעה"פ, ובפרט שכתב בח"ס דאף א"נ דחמץ שנמכר אונו בכלל הביטול מ"מ אם מכרו ונתבטל הקנין שוב נכלל בכלל הביטול וזה נכלל במילת דבערתיו, וגם נודע מ"ש בשו"ת רח"כ ז"ל דהיכי דבימי הפסח היו סובר שנמכר כדין ורק אחה"פ נודע שנתבטל הקנין מותר לאחה"פ כיון דעשה כתיקון חז"ל לא קנסו אחה"פ ובשו"ת שו"מ מביא מדברי הש"ך יו"ד סי' ל"ט דהיכא דבדק הריאה ורק יש ס' אם הי' סירכא שוב מתירין כיון דבדק כדיני ובספרי הארכתי בזה ובפרט דא"נ דקרקע נקנה בכסף לחוד א"כ שוב יקנה לו הקרקע ויש צירוף שי' הרמב"ם ז"ל דבצבורין ל"ב קנין אגבן ושי' הקצה"ח סי' קצ"ד גם חצר מהני בעכו"ם ע"כ הדבר פשוט דליכא בזה שום חשש וז"ב ומחמת תשות כחו אקצר: מוצש"ק כ"ב למב"י תרפ"ד, הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל