מהר"ש חלק ב רנה

הי' הגאולה שלימה וא"כ הי' תמיד יציאת מצרים עיקר אבל ע"י אכילת חמץ גרמו הגליות ולעתיד יהי' יציאת מצרים טפל יצא שע"י שנשמרים ממשהו חמץ עי"ז מתגברים על כח הטבע ונתעורר כח נשמות ישראל שהם למעלה מן הטבע ועי"ז נזכה לקירוב הגאולה שאז יתבטל לגמרי הנהגת הטבע זונהי' כולנו חוסים בצל הקב"ה ב"ב א"ס

ג) נודע קושית המפורשים דמאי בין שאלת החכם לשאלת הרשע דגם החכם אומר מה העדות והנ"ל דנודע קושית הרמב"ן ז"ל בהא דמפורש בקרא אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתך מארץ מצרים ומדוע לא קאמר אשר בראתיך. אך באמת הקשו עוד מדוע לא כתיב בדיבור הא' כאשר צוך והנה בספר הק' תפראת ישראל למהר"ל מפראג פי' עפ"י דברי המדרש משל למלך שבא למדינה אמרו לו בני המדינה גזור עלינו גזירות אמר להם אם אין אתם מקבלים עליכם מלכותי היאך אני גוזר גזירות בתחלה קבלו מלכותי ואח"כ אני גוזר גזירות ולפ"ז קודם קבלת אלקותו ל"ש לומר כאשר צוך ורק אח"כ שייך צוה ע"כ תדה"ק

ועפ"ז יש לתרץ קושית הרמב"ן ז"ל בהא דלא אמר אשר בראתיך עפ"י מ"ש המפורשים בהא דלא אמר אשר בראתיך עפ"י מ"ש המפורשים בהא דלא מצינו בביטול שום מצוה שיהי' ענוש כרת רק בפסח ומילה והטעם דהנה קיי"ל בקנה עבד מן העכו"ם צריך להטבילו לשם עבדות ואם קדם וטבל לשם ב"ח יצא לחירות אך מפורש בש"ע דטוב להטיל עליו עבדות בעודו במים ובזה מקבל העבדות וממילא צריך לעבוד אח"כ ובאם אינו מקבל העבדות שמטיל עליו רבו בעודו במים הוי פורק עול עבדות לגמרי דהוי כטבל לשם בן חורין ולכך הקב"ה הוציאנו ממצרים וקנה אותנו לעבדים ועי"ז שקבלנו עלינו עול עבדות הש"י חל עלינו עול תרי"ג מצות ומיראה שמא ח"ו ירצה מי לטבול לשם ב"ח ולא יקבל עליו עול עבדות לכך הטיל הש"י עלינו עבדות בעודנו במצרים היינו פסח ומילה ובזה נעשינו עבדים להש"י וממילא חל עלינו עול תרי"ג מצות וא"כ מי שמבטל פסח ומילה נראה שפורק עול לגמרי כנראה שלא קיבל עליו העבדות במצרים וממילא הוי כטבל לשם ב"ח א"כ יש בזה כרת שעי"ז נכרת מכלל ישראל שקבלו עליהם עול מלכותו ית"ש וא"כ זה כונת הקרא אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ היינו תיכף בשעת יציאת מצרים ע"י מצות פסח ומילה בזה קבלת עליך העבדות ושוב אני יכול לגזור עליך גזירות ולכך לא נאמר אשר בראתיך דבזה עדיין ליכא קבלת עול מלכות ואינו יכול לגזור גזירות כדברי המדרש וכפי' הק' מהר"ל ז"ל אבל ביציאת מצרים קבלת עליך ע"י פסח ומילה עול עבדות ובזה נעשיתי אלקיך ושוב אני יוכל לצוות עליך וא"ש קושית הרמב"ן ז"ל וא"כ באמת זה שאלת הרשע דהוא רוצה לפרוק מעליו עול עבדות הש"י מכל וכל וזה אומרו מה העבודה הזאת לכם היינו ששואל דלמה להם לקבל עול עבדות ומדוע לא טבלו לשם ב"ח וזה אמרו לכם ולא לו היינו שכופר בכל העבדות ואומר שלא קיבל עליו העבדות ומתרעם על אחרים שקבלו עליהם העבדות ובזה כפר בעיקר דעיקר דת יהודית שיהי' עבד ה' וא"ש התשובה בעבור זה עשה ה' לי דעיקר גאולת מצרים הי' בכונה שיקבלו העבדות והראי' דהוטל עליהם עבדות בעודם במצרים בפסח ומילה וא"כ שפיר אמר אלו הי' שם לא הי' נגאל דבלי קבלת העבדות לא הי' נגאלים וזה כונת הקרא דאמר מרע"ה מי אנכי כי אלך אל פרעה ואמר לו הקב"ה זה לך האות וגו' דמרע"ה לא ראה באיזה זכות לגאול את ישראל כמאמר המדרש ואמר לו הקב"ה שבזה הגאולה יקבלו עליהם עול עבדות וזה עיקר כונת הבריאה להקרא מלך ואין מלך בלי עם וכ"ז בשאלת הרשע שכופר בעיקר העבדות אבל החכם באומרו אשר צוה ה' ע"כ דמאמין בקבלת מלכותו שעי"ז נקרא ה' אלקינו שקבלנו עלינו מלכותו ועי"ז שייך צוה כמאמר המדרש דבלי קבלת מלכותו ל"ש ציווי וא"כ ע"כ דקיבל עליו עול מלכות ורק שואל טעמי המצות שרוצה לקיים המצות ולהשיג טעמו ג"כ וח"ו אינו מכחיש האמונה כמאמר שהע"ה דע את אלקי אביך ועבדהו היינו עבדות מיקרי שעושה בלי ידיעת הטעם רק שכן צוה האדון ודעת נקרא מי שמשיג עפ"י שכל וע"ז אמר שהע"ה דע ועבדהו היינו שיחקור בשכלו בכל מה דאפשר וגם יקיים ועבדהו היינו אף במידי שאינו משיג הטעם אפ"ה יעשה המצוה כמו העבד וא"ש ההפרש שבין החכם להרשע וא"ש הכל בס"ד: