מהר"ש חלק ב רו

מחמירין כמ"ש בתוס' ביצה די"ד ועי' בס' דע"ת שמביא דרק באם אפשר שבאותו דבר בעצמו יהי' סותר אז ל"מ ס"ס וראייתו מהא דמקילין בביצה שיש בה טיפת דם בתערובות רוב מטעם סד"ר אף דהוי ס' דסתרי דהא בין בחלמון יש ס' וע' בהג"ה יד"ש יו"ד סי' ס"ו שמחמיר באמת מטעם זה ומביא מהא דתרי כסי קמאי עכ"פ לדינא באם הס' טריפות הוא ס' הקרוב לוודאי לאיסור בוודאי אף לדעת הפמ"ג אין לצרף דעת הראבי"ה לס"ס כנראה מדבריו בסי' ל' לענין ניקב עצם הגלגולת באווז אבל באם באמת הס' טריפות הוא בגוונא שרוב הפוסקים דעתם להתיר אז יש לסמוך אדברי הפמ"ג והח"ס לצרף דעת הראבי"ה לס"ס עכ"פ בהפ"מ ובפרט בנידון שאלתך בעגל הנשחט והי' ס' בן ח' ולא הי' אפשר להכיר הסימן כי הי' הטבור נפוח בזה יש כמה צדדים להתיר ונודע שיטת הגאונים דנשחט בתוך ח' כשר בדיעבד וכן כ' בשו"ת רח"כ ואף דעפ"י דין אסור אף בדיעבד מ"מ לשי' רוב הפוסקים ליכא רק איד"ר אף בנשחט וודאי תוך ח' ובפרט בס' בן ח' יש ס"ס כמ"ש בט"ז סי' ט"ו ונהי דל"מ משום דאינו מתהפך או משום דהוי משם א' עיי"ש בדג"מ ופמ"ג ובנובי"ת יו"ד סי' ו' אבל זה הוא רק מדרבנן ושוב בוודאי בס' טריפה כזו דצד ההיתר קרוב לוודאי פשיטא דמצרפין דעת הראבי"ה לס"ס ועיין בלב"ש בח"ד וז"ב בס"ד

ובדבר הכף של בשר שתחבו למאכל חלב שהי' בו יותר מקווארט ואח"כ תחבו לחרעמזליך באמת י"ל ממ"נ אם הכף הי' של עץ א"כ ל"א חם מקצתו ואם הי' של מתכות אף בקווארט אחת יש ס' נגד העגול שבכף ומה שכתבת דבכ"מ אמרי' כ"מ דלא רמיא לא כמ"ש בשו"ת אורי וישעי לחלק בין היכי שיש ח"א להציל דברי הנוב"י מתלונת הפת"ש בסי' צ"ד בזה יפה כתבת ע' ביו"ד סי' ק"ץ ובסי' קצ"ו בתוה"ש שם ובאו"ח סי' תמ"ז ובפמ"ג בהנהגות או"ה וע"ד החרעמזליך מה שכתבת די"ל כמ"ש בש"ך סי' ק"ה ס"ק כ"א דאדמיקר אף בלוע שמן א"י באמת י"ל דבלוע מכלי דנוח להפליט דהא מכלי אף בליעה כחושה יוצא אם כן י"ל דגם אדמיקר בלע

אך באמת הכף אחר שהוציאו מן הקדירה ריקן לשיטת כמ"פ לא מיקרי כ"ר ע' בט"ז סוסי' צ"ב ובפמ"ג שם ועיין בפמ"ג סי' צ"ד בשפ"ד ס"ק ח' א"כ לא מיקרי כלל חם לתוך צונן דשם מיירי דהעליון הוא חם מכ"ר והגם דעכ"פ מס' י"ל דאף בריקן מיקרי כ"ר אך כ"ז אם שהה הרבה בהכ"ר אבל כף שרק על רגע א' נתחב פשיטא דאחר שהוציאו לא מיקרי כ"ר וז"ב ופשוט בס"ד

בעה"ח ה' ואתחנן תרסז"ל מרחץ ראזנויא. אביך הדו"ש. סימן נה להרב החריף היוחסין וכו' כש"ת מו"ה שלמה ווארשער נ"י מבאטישאן ברומעניא

בדבר שאלתו באחד שמכר חמצו לעכו"ם קוה"פ כנהוג ובתוה"פ נתגייר ערל הקונה מהו דינו של החמץ לאחה"פ זה תורף שאלתו

והנה באמת אנו נוהגין להקנות להעכו"ם החמץ ע"י קנין כסף ואג"ק ונודע מה שהעירו דהא קנין כסף ל"מ בעכו"ם ורק העיקר הוא מטעם קנין אגב וא"כ י"ל דקנין דרבנן ל"מ לד"ת אך באמת שיטת המק"ח דגם חמץ שנמכר הוא בכלל הביטול ובפרט אם ל"מ הקנין בוודאי הוא בכלל ביטול כמ"ש הח"ס דבמילת דבערתיו היינו ע"י מכירה ורק. שלא הי' המכירה כדין א"כ מה"ת מותר ע"י הביטול ורק דצריך ביעור מדבריהם לענין זה שוב מהני קני דרבנן

והנה לכאורה יש לחוש לשי' הסוברים דלח"י ל"מ ביטול ושוב לא נשאר רק הקנין דרבנן ושוב ל"מ לענין ב"י והנה באמת א"נ בטעם הסוברים דמש"ה ל"מ ביטול לח"י משים דשייך הואיל דאי בעי זכה לה ע"י חצירו ולפ"ז י"ל כיון שמשכיר הבית ג"כ להעכו"ם כדי שיוכל לקנות את החמץ בקנין אגבי א"כ עכ"פ לדידן קיי"ל דחצר המושכר אינו קונה למשכיר א"כ שוב לא יוכל לקנות את החמץ ע"י החצר ושוב מהני הביטול עכ"פ מה"ת ושוב לענין דרבנן מהני קנין דרבנן ואף לשי' הרמב"ם דחצר המושכר קונה למשכיר וא"כ שוב י"ל דל"מ הביטול דשייך הואיל אי בעי זכה לה על ידי חצירו הואיל דאין כותבין חצר במכירה אפ"ה י"ל עפמ"ש המח"א דקנין דרבנן לא מצי לעשות שני פעולות להפקיע מרשות, א' ולהכניס לרשות אחר א"כ י"ל דאחר שביטלו ונעשה עכ"פ הפקר שוב מהני הקנין דרבנן להכניסו לרשות עכו"ם ושוב לא מצי לזכות ע"י החצר דהא כבר נעשה של העכו"ם ושוב מהני הביטול עכ"פ מה"ת

א') וחוץ לזה י"ל דאף א"נ דהטעם דל"מ ביטולי לח"י אינו מטעם הואיל אי בעי זכה לה רק הטעם כמ"ש המג"ש דהתורה כתבה שני מיני השבתה בחמץ שא"י עם ביטול ובח"י עם ביעור אפ"ה י"ל דאם ביטל ח"י ומכרו ג"כ לעכו"ם בקנין דרבנן דשפיר מהני ממ"נ דכבר העיר בא"מ סי' כ"ח דלכאורה נשמע מש"ס יבמות דס"ז דקאמר דאם יש בנות בנכסים מועטים אז עובר אינו פוסל דממ"נ אי זכר הוא לא עדיף מהאי דקאי ואם נקיבה תהי' כ"ז שלא יצא לאויר העולם לא תיקנו לו רבנן וקשה הא מה"ת יש זכיה לבנים ושמא בן הוא ופוסל ונשמע לכאורה דקנין דרבנן מהני לד"ת אך למ"ד ס' מה"ת לקולא שוב מה"ת מותר לאכול דשמא העובר תהי' נקיבה ומדרבנן שוב אוכל בשביל הבנות