מהר"ש חלק א ה

הקדמת המחבר יוצר המאורות וקורא הדורות. אל דור נבוני ישראל הביע אמרות. צרופות וטהורות. והגית בו יומם ולילה. כי הוא מסלה סלולה. ואורח חיים למעלה. להשגה נשגבה ונעלה. להביט נפלאות. ולהבין שמועות. בתורתינו הקדושה הנתונה לנו למורשה. הוא תקות חוט זוהר. מרוכב שמים לטוהר. קשורה בעבותות. אהבתו ליעקב חבל נחלתו

וחסדי ד' נזכיר כעל כל טוב אשר גמלנו. ונגלה לעין צופי". להנחיל לאוהביו תושי'. בחפצו לזכות נפש בחיריו. לגלות למו שפוני טמוני חדריו. אשר בתוה"ק ימצאו מעונות. כל אנשי תבונות. על כל קוץ וקוץ ערוכות. תלי תלין הלכות. היא אוצר סגולה. לכל החכמות ומחקר וקבלה. הכל נרמז בה לנבוניו. בדיבור דבור על אופניו. בה טמיר ונעלם. לכל באי עולם. לפי שכלו. ולפי כחו וחילו. אשר יפתח וישדד שדמות חכמותי'. יאכל לשבעה מפרי תנובות תבונותי". וממקור החכמה יצא לו מים חיים. ויפתחו לו ארובות השמים. ויראה מראה אלקים חיים. כפי אשר גזרה חכמתו. שנתגלה בכל דור ודור לעם סגולתו

וזאת עשה ברצונו הפשוט להטיב נפש ברואיו למען יתענגו בבריאת עולמו. ובקבלת תורתנו הקדושה כי יזכה בה נער את ארחו לזכור את בוראו יתברך שמו ולעמוד נגד מלחמת היצר אשר אך בלב פנוי ימצא לו מנוח כמאמר הרמב"ם ז"ל ולב מלא בעשתונות החכמה ורעיונות המדע צנה וסוחרה אמתו מחצי מחשבת פיגול היצר כמאמרם ז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין. ע"כ מיום עמדי על דעתי נתתי לבי להגות בחכמה ושקדתי על דלתי התורה ות"ל החונן לאדם דעת אשר מתנת חנם חנני וזכיתי מעט להבין בתוה"ק ואם אמנם כי יד ד' נגעה בי ועוד בימי חורפי נחליתי ר"ל במחלה כבידה וכמה פעמים אשר הייתי בסכנה רבה ואמרתי אהה נגזרתי לא אראה עוד אור ח"ו. וברוב רו"ח הש"י אשר עזרני ושבתי לאיתני ת"ל. ואם אמנם כי אני חלוש מאד בכ"ז עסקתי בתוה"ק בכל היכולת ות"ל כי זכיתי אשר הרבה מחכמי ישראל מריצים אלי ספקותיהם בהלכות ות"ל רבות אשר חדשתי בהלכות נשגבות. ותמיד הייתי משתוקק להוציא לאור סנסן אחד מחידושי כדי לזכות למה שהתפלל נעים זמירות ישראל דהע"ה אגורה באהלך עולמים. אך נסוגותי אחור מזה כי רעדה אחזתני לבל אבוא עי"ז לידי התנשאות ח"ו. ותועבת ד' כל גבה לב אך עתה שמתי אל לבי הלא ימי הילדות עברו והאדם איננו יודע את עתו ואם לא עכשיו אימתי לכן מצאתי און לי להוציא לאור חלק קטן מח"ת אשר חנני ד' ובחרתי איזה שו"ת הנמצאים אתי בכתובים לתתם לביהד"פ ות"ל שהחייני וקיימני לזמן הזה לראות ספרי יוצא לאור. ופן יעלה על הדעת ח"ו שיש לי איזה התנשאות בזה. סהדי במרומים כי מכיר אנכי את מך ערכי. ומקרב לבי אודה ד' בכל לבב על אשר חנני במתנת חנם להגות בתורתו ולהיות מיושבי בהמ"ד ושמתי לנגד עיני מאמר המשנה פ"ב מאבות אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, ולהבין הענין י"ל דהנה ידוע מאמר חז"ל שטפה קודם שנולדה גוזרין עלי' אם יהי' חכם או טיפש

והנה ידוע מה שהקשו ע"ז מהא דקאמר בש"ס הכל בי"ש חוץ מיראת שמים והא אמרו חז"ל אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר וא"כ באלו הדברים כבר נברא במזל גרוע א"כ לא יוכל לבוא לידי שלימות כראוי אך ביאר בס' עקדת יצחק דידוע שברא הקב"ה שתי הנהגות א' הנהגה הטבעית וב' הנהגה למעלה מטבע ונקרא טבע ש שני [עי' עקדה פ' נח]. א"כ כל מה שגוזרין על הטפה בשעת הלידה הוא רק לפי הנהגה הטבעית אבל האדם יהי' לו בחירה ובכח יראת ה' יבוא לידי מדרגה כזו אשר לא יהי' מסור תחת הנהגת הטבע שוב אין המזל שולט עלי' ואז אף אם נולד במזל גרוע להיות טיפש ועני וחלוש מ"מ ישתנו כל הדברים לטובתו ויוכל להיות חכם גבור ועשיר ויוכל לבוא לידי השראת השכינה אך עיקר הנהגת למעלה מטבע יוכל לבוא ע"י לימוד וקיום התורה כמאמר המדרש בהא דקאמר משה רע"ה להקב"ה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י א"ל בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה ומפורש במדרש דא"ל מה דעתך דקאי צדק במזרח אנא מוקמינא לי' במערב והנה הרמב"ם ז"ל מקשה דאות שייך מעבר לעתיד ולא מעתיד על עבר. ואולם הכונה הוא כי מרע"ה ידע כי עפ"י הטבע א"א להיות עוד זמן הגאולה ורק ידע כי הקב"ה יוכל לשנות הטבע אך לא מצא באיזה זכות יוכלו ישראל לשנות הטבע ואמר לו הקב"ה כי עיקר יציאת מצרים הוא לתכלית קבלת התורה. וא"כ ע"י כח התורה יוכלו לשנות כל הטבעיים כרצונם לטובת ישראל. נמצא כי יש שני הנהגות א' כח הטבע המסור לז' כוכבי לכת וב' הנהגה הנסיית המתעוררת ע"י כח התורה ואז יוצא הכל מגדר הטבע האנושוות

ועפ"ז י"ל בביאור דברי המדרש פ' בחקותי דכתוב בתורה אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וקאמר במדרש חשבתי ברכות חשבתי קללות חשבתי ברכות שהן מאלף עד ת' וחשבתי קללות שהן מואו עד ה' ולא עוד אלא שהן הפוכות ואם זכיתם הריני הופך. אליכם הקללה לברכה זש"ה אם בחקותי תלכו ודברי המדרש צריכים הבנה ונקדים מה שהעירו המפורשים אהא דמפורש בקרא ונתתי גשמיכם בעתם הי"ל לומר ונתתי גשם בעתו. אך י"ל עפמ"ש הפר"ד בהא דמפורש בס"ס פ' חלק דאליהו הלך לנחם את חיאל שבנה את יריחו ומצא שם את אחאב וא"ל אליהו כי ע"י קללת יהושע מתו בניו ואמר אחאב השתא לטותא דמשה לא נתקיים דאמר ועצר את השמים ולא יהי' מטר והאי גברא מעמיד צלם על תלם ותלם ולא שביק לי' מטרא למיזל למסגד. לטותא דיהושע נתקיים ויקצוף אליהו ויאמר חי ד' אם יהי' טל ומטר כ"א לפי דברי בעי רחמי ויהי' לו מפתח של גשמים והקשו בתוס' הא מפתח של גשמים לא נמסר לשליח אך בפר"ד מקשה עוד דמאי השיב אליהו לאחאב דהוא יעצור הגשמים הא אדרבה יאמר אחאב השתא לטותא דמשה לא נתקיים לטותא דאליהו יתקיים

אך כ' הפר"ד דבאמת יש ב' מיני גשמים א' גשמים מאוצר הטוב היינו הנהגה שהוא למעלה מהטבע ב' גשמים מאוצר שאינו טוב היינו הנהגה הטבעיית והא דמפתח של גשמים לא נמסר לשליח זה דוקא מגשמים מאוצר הטוב. אבל המפתח של גשמים מאוצר שאינו טוב שפיר נמסר לשליח. והנה ידוע דבא"י הנהגה עיקרית היא למעלה מטבע כמפורש בקרא ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה

והנה אם הגשמים הם מאוצר הטוב הולך בשפע אבל אם בא מאוצר שאינו טוב אז הולך בצמצום. והנה הא דקאמר מרע"ה ועצר את השמים ולא יהי' מטר היינו הגשמים מאוצר הטוב וזה כונת אחאב דנראה דלטותא דמשה לא נתקיים דהא לא שביק מטרא למיזל היינו שהולך בשפע רב וע"כ הם גשמים מאוצר הטוב וא"ל אליהו דבאמת גשמים מאוצר הטוב כבר נעצרו מכח קללת משה. והראי' דאם יתפלל אליהו