מהר"ם אלשקר צז

קמן: וכן נראה בהדיא מדברי הרשב"א ז"ל שכתב בתשובה על כיוצא בזה גבי ראובן שנשבע לשמעון על דעת המקו' ב"ה ועל דעתו ליתן כל כך מעו' ביד לוי בזמן פלו' להרויח בהן וליתן כל הריו' לשמעון ובתוך זה פייסו לשמעון על יד שליח שיקח מעות קצובים בעד אותו ריוח ונתרצו שניה' שלוחו של ראובן ושמעון ושכרו להם את להם את יהודה ואת יששכר שמו הדבר בידם וכדי שלא יסרב ראובן נשבע השליח שיקיי' ראובן כל מה שיגזרו עליו הברורים הנזכרי' ופסקו הברורים שיתן ראובן לשמעון כך וכך מעות לזמן ט"ו יום או יקיי' שבועתו הראשונה וראובן אמר לשלוחו שאינו יכול לקיים מה שפסקו עליו ליתן כל כך מכרה בט"ו יום וכו' והשיב ז"ל אם נדר ראובן כדי להרוי' למחול הרשו' בידו וה"ז יכול להתי' נדרו שלא ע"פ חכם כדאמרי' פר' ד' נדרי' דאפי' שאינו עושה כי אם לכבוד בעלמ' יכול להתיר נדרו שלא על פי חכ' ואומר לו כלום נדרת אלא מפני כבודי זהו כבודי ומשמע דאפי' ר' שמעון מודה דטפי עדיף מהריני כאלו התקבלתי שנדר על דעת שיתן לו ממש והביא ראיה מהירושלמי: דאמ"ר זעירא בסתם חולקין אנן קיימין אי בשוה אמר מפני כבודי וזה אמ' מפני כבודי וכו' עד ורבנן אמרי סתמו כזה אומ' מפני כבודי וזה אומ' מפני כבודך דלדברי הכל מותרין אם כן אם אמר שמעון בשעה ששם הדבר ביד הפשרנים הריני כאלו התקבלתי הרי נתבטלה שבועת ראובן ואם שם הענין ביד הפשרני' בענין שאינו יכול לחזור בו אפש' לומ' שסתמו כפירושו שאי אפש' לתפוס החבל בשני ראשי' ולהעמידו בשני קנסות עכ"ל: וידוע הוא דבעובדא דילן אין אחד מהם יכול לחזור בו דהא נטלו קנין ונשבעו זה לזה: הילכך אפי' במקום שחייבו הברורים הראשונים סך מעות יכול לומר חברו הריני כאלו התקבלתי ואפי' בסת' הוי כאלו אמר דכיון דאין אחד מהן יכול לחזור בו סלק עצמו משבועה ראשונה והותרה מאליה וכ"ש במקום שעדיין לא פסקו הראשונים את הדין או שפסקו ולא הודיעו אותו להם דפשיטא דיכולים לברור להם ברורים אחרים אם שניהם רוצים ואפי' בלא התר חכם ואפילו באותה העיר עצמה וכ"ש בעיר אחרת שלא נמצאו הברורים הראשונים שם שנסתלקו מברירתן לגמרי ואין צריך שאלה לחכם וזה נראה לי ברור: משה בכה"רר יצחק ז"ל ה"ה ן' אל אש"קר: נר"ו: תשובה לרבני קנדיא יצו צט בהיותי שוכב על ערש דוי בבתי גואי אחוז בחבלי התלאו': לבי ראה נוראות: בהויות אריות מנגחין זה את זה: ארי דבי עילאי מזה בן מזה: כמה"ר יהודה שמי' ורב דעמי': ועל צבאו מקוראו אריה שבחבורה ומרב' המשרה כמה"ר אליה גדול בדורו: ורב חברו: ויגש אליהו ויאמ': וישתער עליו ויתמרמר בחמ' כחו: מרו' שיחו: להשיב על דבריו: ולסתו' את מאמריו והלכו אל החוק השחוח הדקלים הגבוהים להבין שיחתן ודבריה': ולהכריע ביניה': מי ערב את לבו אליהם לגשת: מי לא יירא פן תחלפהו קשת: ויפל בתוך רשת: מי יהרוס ליקרב: מול פניהם הולכים בקרב: יושבי' במארב: מי יאמין בעצמו: להסיח לתומו: לפני אריות גברו: במלין יחברו: ובעצומותיהם הררי' ישברו: ולפי שמוטלת עלי מצותן של שואלים: ואין מסרבים לגדולים: פערתי פי לבלי חוק: ואשא דעי למרחוק: בעני' קדושי הבת קאשת"י: חשתי ולא התמהמהתי: ונפלאתי הפלא ופל' מפה קדוש יכתו' ידו לומר שחוששין לקדושיה: ובלא גט אין להקל עגוניה: ומעולם לא ראינו ולא שמענו: ומראש לא הוגד לנו: שיש לחוש לקדושי' אשר כזה שנתנו לפני ב' אחים ולא התפרדו ולא בשעת ראיה ולא בשעת הגדה בב"ד: ודבר זה כתוב בתרה שנוי במשנה משולש בתלמוד ובדברי כל הראשונים והאחרונים ז""ל ומפורש פ"ק דמכות על פי שנים עדי' או שלשה עדים יומת המת וגו' אם מתקיימת בשנים למה פרט הכתוב ג' מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף הג' כן ומנין אפילו מאה ת"ל עדים וכו' והובאה בתלמוד' בכמה מקומות: ונחלקו בה המפרשים ז"ל דהרשב"ם ז"ל וסיעתו כתבו דכל שנתכון הפסול להעיד אפי' שלא העיד בפני ב"ד עדות האחרים כולן בטלה: וכתבו עליו מן המפרשים ז"ל והר"ן ז"ל בחדושיו פרק יש נוחלין דשטה זו אינה מחוורת דאין הדעת נותנת שמשעה שנתכוין להעיד יהיה נעשה עד דאם אתה אומר כן פהלתינהו לכלהו גטין וכתובות וכו' עד בלא ודאי כשבאו לפני ב"ד קאמר וכן כתב הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל עד ומיהו כל שזמנום להעיד הדברים מראים דהוה ליה עד ואם פסול הוא פוסל את האחרים עכ"ד שם: וכן נמי כתוב בנמקי יוסף בסנהדרין פ' אחד דיני ממונות ז"ל ואע"ג דמשעת ראיה נעשה עד מהקישא דשנים או ג' דאמרי' מה שנים נעשה אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף ג' כן לא מיירי אלא במקיימי דבר כדכתיב יקום דבר כלו' בשעה שהם מקיימין את הדבר שמעידין עליו אבל בשעת ראיה לא אתקוש ע"כ: והרמ"ה ז"ל כתב דאפילו בבאו לראו' אם העידו בתוך כדי דבור מצטרפין ופוסל הפסול את הכשר: עוד הוסיף לומר ז"ל הילכך לא שנא נצטרף עמהם בשעת ראיה להעיד ולא העיד עמהם בשעת הגדה ול"ש נצטרף עמהם בשעת הגדה ולא בא להעיד בשעת ראיה או שלא ראו כאח' עדותן בטלה ע"כ: עוד כתב דאם העידו יחד בתוך כדי דבור אפילו שלא באו אלא לראות ואפילו לא ראו זה את זה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה דעיקר עדו' בשעת הגדה ע"כ וכבר פירשו התם בגמרא פ"ק דמכות מהו בתוך כדי דבור דהיינו כל חד וחד בתוך כדי דבור של חברו ופרש"י ז"ל דכל אחד ואחד התחיל להעיד בתוך כדי דבור של סיומו של חברו: והתסופו' כתבו פרק אלו נערות גבי עדים זוממין דפרכי' התם ונתרי בהו בתוך כדי דבור וכו' ז"ל ואם תאמר היכי מצי תו הדרי בהו והא בהתראה איכא טפי מכדי דבור שהוא כדי שאלת תלמיד לרבו יש לומר דכל זמן שעסוקין באותו דבר חשוב תוך כדי דבור כדאמרי' במכות דאפילו מעידין מאה כל אחד תוך כדי דבור של חברו חשובים כלם תוך כדי דבור של ראשון ואם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ע"כ: וכ"ש בעובדא דילן דאיתנייהו לתרווייהו ראיה והגדה לפני ב"ד דלכולי עלמא עדות הכל בטלה ואפילו אי הוו השאר מאה כשרים ואין צריך לומר היכא שהם שנים והם פסולים פסולא דאורייתא כהכא ובפי' כתב רבי' יצחק בר ששת בדבר אשר כזה ז"ל הטעם שאינן קידושין מפני קורבת העדים דבקדושין בעי' שני עדים כשרים אבל אם הם פסולים אין חוששין להם דהמקדש בפסולי עדות דאורייתא אין חוששין לקדושיו כדאיתא פרק זה בורר דפסול בעברה של תורה פסול לעדות אשה בין לאפוקה בין לעיולה וכן כתוב בהלכות וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות אישות וכו' עד ועדים אלו שהם קרובים זה לזה הרי פסולים מן התורה וכו' וכמו שהפסולים להעיד זה לזה ה"נ פסולים זה עם זה וכדנפקא לן בגמרא מרבוי הכתוב דאפי' בנים לעלמא וכמו ששנינו בתוספתא אין מעידין לא זה את זה ולא זה על זה ולא זה עם זה וכו' עד כאן: ובפירוש כתב הרב רבי יוסף קולון ז"ל בסוף שורש פ"ז זה לשונו ותדע שכן הוא דהא עד אחד כשר עדיף משני קרובים שהרי עד אחד מחייבו שבועה ושני עדים קרובים אין מחייבין שבועה ע"כ ותדע דאפי' לדברי התוספות דמפלגי בהא מילתא פ"ק דמכות בין דיני ממונות לדיני נפשות כבר כתבו שם הם עצמן דהאי דומיא דדיני נפשות דשרינן אשת איש לעלמא והם אמרו והם אמרו: ועוד אוסיף בה נופך מדברי הרשב"א ז"ל שכתב בתשובה גבי קדושין וגטין ז"ל וכ"ש דאפשר לבוא לידי נפשות אם תזקק לאחר ע"כ: וכן נמי כתוב בהגה"ה בספר המצות הקצר ז"ל ומ"מ צריך לברר עדים בגטין וקדושין שאם לא כן כלהו עדים ורגילות הוא ששם עומדים קרוביו וקרובי האש' והוו להו נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כדאמרי' גבי דיני נפשות דחשבינן התם ערוה כדיני נפשות וכן כתבו רבותי ז"ל ע"כ: וכן נראה נמי מכלל תשובה להרא"ש ז"ל: הילכך לדברי הכל עדות שניהם בטלה ואפילו עד אחד ליכא הכא וכ"ש דאפילו המתקדשת בעד אחד כשר אין קדושיה קדושין ולא חיישי' להו כלל וכמו שכתבו כל המפרשים ז"ל והמחברים ז"ל ראשונים ואחרונים וכמו שכתבו רבינו האיי גאון ז"ל ורבינו גרשום מאור הגולה ז"ל בתשובה בלא שום חולק: ורבינו אליעזר ממיץ ז"ל שכתבתם דתחיש לקדושי עד אחד דבריו הלא הן בטלין במעוטן ביתר מתתק"ס דבטלה בו בריה לדעת הרשב"א ז"ל מירוש' דתרומו': והדבור בזה מכת האריכות דלאו רבותא לממני גברי ולישני בדבר הפשוט בכל הספרים קמאי וקמאי דקמאי וכלהו בתראי ולא ראינו ולא שמענו בכל תפוצ' הגול' היוסמי שחושש לקדושי עד אחד: ופוק חזי מה כ' הרשב"א ז"ל בתשוב' לאחד מן התלמידים שבא מעשה לידו והיה סומך על ספר המצות וזה לשונו ומה שבאת לסמוך על מה שמצאת בספר המצות מי סנו הלכות גדולות והרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל וכל הגאונים וכל חכמי האחרונים שאתה מראה עצמך כאיש אמת ומחמיר יותר מכל אלו ומכל אשר נהגו בכל הארצות לסמוך על שיטת פשיטות מה שנאמר בזה בגמרא דהא רב ושמואל ובי דינא רבה ורב ורב נחמן ורב יהודה ורב כהנא דאמרי דאין חוששין לקדושיו ואפי' שניה' מודי' וכו' עד ושטה פשוטה בכל התלמוד שאין דבר של ערוה פחות משנים וכו' עוד כתב לו לפי שהיה מחזיק בשטתו ומקנטר ז"ל על שטה זו היה לי ליסרך בשוטים כאשר ייסר איש את השוטים ועל כל קוץ וקוץ להכות אותך בקוצים רק מוסרי וסכלותך מצילין אותך גם מגודל לבב אינך מכיר לבבך השובב וכו' והאריך בתשובתו כתב שם רבינו דורא"ן ז"ל שנראה משם כי המקדש היה טוען כי בפני ב' עדים קדשה אבל לא העיד בזה בב"ד כי אם עד אחד והתירה הרב ז"ל משום דאין דבר של ערוה בפחות מב' ואפי' שניהם מודים וכו' וכתב עליו בנות ישראל אל הרב הגדול הזה בכינה ושבח את דבריו ז"ל: וידוע הוא דאין לחוש נמי לקדושין אלו מחמת הקול שכתבתם דהא תכסיסיה דקלא דחיישי' לה מפרשי ליה בגמרא פ' המגרש בתרי גווני או שיהיו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ונשים טוות לאור הנר ושמחות להן וכו' או כדי שיאמרו פלו' מהיכן שמע מפלו' ופלו' מפלו' והלכו להם למ"ה: ובעובדא דילן לא הוה חד מהני תרי גווני: ואפי' נימא דהוה תמן חד מהני תרי גווני הנה לא הוחזק הקול בב"ד ואין חוששין לו כלל: וקדאמרי' נמי התם דאמר רב אשי כל קלא דלא אתחזק בבי דינא לאו קלא הוא: ופי' הרמ"ה ז"ל כלומר דאע"ג דנפק קלא דהוו נרות דולקות ומטות מוצעות כדאמרן אי נמי פלו' שמע מפלו' ופלו' והלכו למדינת הים דווקא דאתי סהדי ואסהידו בבי דינא דהכין