מהר"ם אלשקר צו

ומה שכתבתם דמגיד משנה לא כתב אלא ולא נתברר זה בדברי הראשונים ולא כתב דהוי בפלוגתא תמה אני איך על זה פקחתם עיניכ' והיאך יכול לומר שחלקו הראשונים בדבר שחדש ר"ת ז"ל מתוך פלפולו לתרץ קושיא אחת בדברים בלתי יסוד ובשלמ' אם היו דברי ר"ת ז"ל דברי הראשונים מצינן למימר הכי גבי האחרונים אבל הכא לא שייך לומר אלא שלא נתברר זה דאם היו סוברין אותו היו מבארין אותו וכ"ש דהוא הפך סברתם דאינהו סברי כחכמי אומות העולם כדכתיבנא דאי אפשר שנעלם מעיני כל גאוני עולם אשר מעולם עד ר"ת ז"ל קושיין דר' יהודה אדר' יהודה שנתגלתה לר"ת ז"ל: גם החילוק שחלק בשקיעות אינו חלוק מועט שהיו מעלימין ממנו העין ולא אשתמיט חד מכל הראשונים שקדמו לר"ת למימר יתיה ואדרבה דקא חזינן דמחו ליה אמוחא והרסו: יסוד בניינו גדולי הגאונים זכר קדושים ואדירים לברכה: וכ"ש דקושיין דר' יהודה לאו קושיא היא להשיג בה גבולות ראשונים דכמה איכא בתלמודא בכיוצא בזה וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל ביומא בספר הזכות דקשיא להו התם דרבי יוחנן אדר' יוחנן ותירץ שם דאפשר דהדר ביה רבי יוחנן מההיא וכו' עד דכמה יש בתלמוד סברות מתחלפות בחלוף המסכתות כמו איכא דאמרי ורב חננאל כתב מהן הרבה ואפשר שאף סברא זו של רבי יוחנן נתחלפה כאן או שחזר בו כמו שאמרנו ע"כ: והכי נמי מצי' למימר הכא גם איכא למימר נמי דבילדותו בפסחי' סבר כחכמי ישראל ובזקנותו סבר כחכמי אומות העולם שהודו חכמים לדבריהם כדאיתא בגמ' בהדיא: ומה שכתבתם על הרב רבי' ירוחם ז"ל שהוא סובר כרבינו תם ז"ל ליתא ואדרבה שהוא הביא דברי רבי' תם ז"ל ופסק להחמיר בהרי"ף זכרונו לברכה: וכתב בחתימת דבריו ז"ל ואנו יש לנו להחמיר ואסור לעשות מלאכה מתחלת שקיעת החמה ע"כ: ומה שכתבתם ז"ל ומה יאמר לנו דלא יודו לר"ת ז"ל שזה הקטן יהיה נמול יום ששי ממה שכתב הרמב"ם ז"ל ודנין בו להחמיר וחשבינן ליה יום וכו' כמו שכתוב בשאלה לאו מילתא היא ואדרבה דהאי חומרא קולא שויוה רבנן כדאמרי' לעיל כדברי הגאונים ז"ל שכתבו בפירוש ובבירור וההיא דהרמב"ם ז"ל תלמוד ערוך הוא ומטילין אותו לחומרו וכו' ואינם דברי הרמב"ם ז"ל מעצמו כמו שעלה על דעתך ובפרק רבי אליעזר דמילה אמרי' נולד בין השמשות יהי נמול לתשיעי: ובתוספתא דמגלה נמי אמרי' דמאחרין ולא מקדימין ודברים פשוטים הן: כללא דמילתא דהאי ינוקא דשאלתן עליה אין מלין אותו עד יום ראשון ואין זה צריך לפנים: גם ראיתי בנוסח השאלה שלא באה בדקדוק שכתבתם שנולד ערב שבת אחר שקיעת החמה קוד' שנראו ג' כוכבים ולא ידעי' אם סמוך ליציאת הככבים או סמוך לשקיעת החמ' דע"כ איכא הכא בין השמשו' דכלהו ושלום: משה בכהר"ר יצחק זלה"ה ן' אל אשקר: נר"ו: צז שאלה לוי השכיר בית לשמעון ונשבע לוי לו שלא יוציא אותו מן הבית עד עבור כ"ה שנים ואחר כך נתחרט והתירו לו השבוע' שלא בפני שמעון ושלא בידיעתו: תשובה תמה אני על המתירין איך עלה על דעתן להתיר שבוע' כזאת שנשבע אדם לתועלת חברו וכ"ש במקום שקבל ממנו הנאה והיא כסף השכירות דאפי' לדברי ר"ת ז"ל שכתב הרשב"א בפר' השולח דדוקא בנודר לתועלת חברו מפני טובה שעשה לו כמשה עם יתרו שמפני השבועה נתן לו את בתו וכצדקיה עם נבוכד נצר אבל בזולת זה מתירין לו לכתחלה שלא מדעתו ע"כ: גבי הכא לעולם אין מתירין דהא קבל ממנו הנאה והיא כסף השכירות כדאמרן: וכי תימ' מה טובה היא זאת דהא אם לא ישכור הוא ישכור זולתו: לא היא דאלא מעתה גבי יתרו נמי נימא שלא קבל ממנו משה רבינו ע"ה טובה כשנתן לו את בתו שהרי הוא היה ראוי לאשה יותר חשובה ממנה אלף פעמים ואדרבה דמשה אדון הנביאים ע"ה עשה טובה עם יתרו שלקח את בתו אלא כיון ששניהם נתרצו בזה אתה תעשה כך ואני אשבע לך בכך הנה זה נקרא מקובל הנאה דאין מתירין לו אלא מדעתו ומרצונו ואפילו לר"ת ז"ל וכמו שכת' בזה רבינו יצחק בר ששת ז"ל וכל שכן דקרוב לודאי הוא שהוסיף לו שמעון בדמי השכירות כדי שלא יוציאנו עד עבור הכ"ה שנים: הילכך לכ"ע אין מתירין לו אלא שלרבינו תם ז"ל אם עברו והתירו לו מותר ולא הודו לו בזה וכדבעינן למימר קמן: עוד שאל כ"ת ואמר לימא לן מר איך אמרו רז"ל דצדקיהו צדיק גמור היה והלא הכתובים צווחים ואומרים ויעש הרע וגומר: תשובה ראיתי לכתו' לכבו' תורתך דברי רבי' יצחק בר ששת ז"ל בתשובתו ומשם יתבאר עקרן של דברים כתב בסוף התשובה ז"ל אבל כל שהנדר להנאתו אין מתירין לו אלא מדעתו ומרצונו ואפילו שידענו שהוא מתרצ' צריך שיהיה ההיתר בפניו למ"ד מפני הבושה כלומר שיתבייש ממי שנדר להנאתו וכל שלא בפניו ואינו מתרצה אין מתירין לו ואפי' למ"ד מפני החשד שלא יחשדו אותו שעובר על נדרו ואפילו בשיודיעוהו אין מתירין לו וכן נראה ממאי דא"ל קודשא ב"ה למש' במדין נדרת לך והתיר נדרך במדין ולא הספיק בשיתיר במקומו ויודיע ליתרו ההיתר אלא הלך שם ושאל רשות מיתרו ונתן לו כדכתיב אלכה ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום: וכן הסכימו כל הראשונים והאחרונים ז"ל: אלא מדאמרי' בפרק השולח וליחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה ואי דאי עבד נמי לא מהני כי אזלא לגבי חכם מאי הוי דהא נדר אלמנה לתועלת יתומים הוא אלא ש"מ דאפילו להנאת חבירו כל שהתירוהו מותר אבל לדעת הראב"ד ז"ל כל שנשבע לתועלת חברו אין מתירין לו אלא מדעתו ואפי' התירוהו בדיעבד אינו מותר וראייתו מדכתיב גבי צדקיהו אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר אע"פ שהתירו לו סנהדרין לפי שהיתה שבועתו לתועלת נבוכד נצר שלא יגלה אותו ואם איתא דאם התיר לו מותר הרי לא בזה ולא הפיר אלא סנהדרין פשעו בדבר בשהתירוהו וההיא דפרק השולח אפשר לדחותה דהכי פרכינן כיון דאין צריך לפרוט הנדר ליחוש דילמא אזלא לגבי חכם ותעלים ממנו שנדרה ליתומים ויתיר לה והיא תטעה ותהיה סבורה שהיא מותרת ומורי החכם הגדול הרב רבי חסדאי קרשקש בפסקיו בגטין הכריע כר"ת ז"ל דאם התירוהו מותר שהרי צדקיהו צדיק גמור היה כדאמרי' בפרק חלק בקש השם ית' להחזיר העולם לתוהו ובוהו מפני דורו של צדקיהו נסתכל בצדקיהו נתקרר' דעתו ומאי דכתיב ויעש הרע בעיני וי' היינו שהיה לו למחות ולא מיתה וא"כ איך יעבור על השבועה במזיד ולמה רצה שיתירוהו הואיל והיה יודע שאם יתירו לו אינו מותר ומאי דקאמר עליה קרא אם לא את אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר משום דלגבי עובדי כוכבים חלול השם בדבר וגם שמפני אימתו עשו סנהדרין שלא כדין שהתירוהו שלא מדעתו של נבוכד נצר: ואף התוספות שכתבו דמפני שראו צדקיהו מצטער בכך ומתבטל ממלכות שמים עשו ומצאו עילה להתירו מפני אימתו שהיה מלך ושלא כהוגן עשו וזהו שלא מצאו תשובה כשאמר להם נבוכד נצר ואתון אמאי עבדתון הכי מאי טעמא לא אמריתו ליה לצדקיהו מיד ישבו לארץ ידמו ואם כן עלה בידינו שכל הנשבע לתועלת חברו אין מתירין אותו לכתחלה בשום צד וכל ב"ד שנזקק לכך ראוי להוכיחו וליסרו ע"כ לשונו שם: ובתשוב' אחרת כתב ז"ל ומיהו אין הכל מודים לר"ת ז"ל שהרי הראב"ד ז"ל סובר דאם התירוהו בדיעבד אינו מותר דהא אמרי' גבי צדקיהו דהיינו דכתי' אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר וגו' ואם בדיעב' מותר הא לא בזה ולא הפיר והם שהתירו לו פשעו ודחה כל ראיות ר"ת ז"ל: גם הרשב"א ז"ל כתב בתשובה כהראב"ד ז"ל וז"ל מי שנשבע לפרוע לחברו לזמן קצוב כך וכך אם יוכל לישאל שלא בפניו: תשובה אי אפשר לו כדאמרי' בנדרים המודר הנאה מחברו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו ומעשה דצדקיהו נעשה שלא כהוגן וכדעת הראב"ד ז"ל דאפי' בדיעבד אינו מותר וזהו שענשו הכתוב אשר בזית' אלה להפר ברית ע"כ: והנראה ששתי שבועות נשבע לו אחת של הארנבת החיה שלא יגלה הדבר לדאיתא בנדרים פרק השותפין ובפרקי ר' אליעזר ואחרת שכשהמליכו השביעו שלא ימרוד ויפשע בו ומרד בו כדאיתא בפסיקתא פרשת דברי ירמיהו ונתבארו באור זרוע בהלכות שבועות ולא ניפניתי להאריך ותן לחכם ויחכם עוד: צה עוד שאלת על שנים שבררו להם שני אנשים או שלשה לשפוט או לפשר ביניהם ונטלו קנין על כך גם נשבעו שניהם לקבל עליהם את דינם ולקיים ולעשות כל מה שיגזרו עליהם הברורים האלו ואחר כך נזדמן להם שהלכו לעיר אחרת ונתרצו שניהם ובררו להם שם שני ברורים אחרים ונטלו קנין וגם נשבעו לקבל עליהם את דינם ולעשות כל מה שיגזרו עליהם אם צריכין התרת חכם לשבועה ראשונה או נימא כיון דמדעתם ומרצונם בררו להם הברורים האחרי' הותרה השבועה הראשונ' ונתבטלה מעצמה או לא: תשובה נראה לי דאין צריך התרה לשבועה זו הראשונה כיון שמדעת שניהם בררו להם הברורים האחרים והוי כאלו מחלו זה לזה דהא כל אחד מהם נשבע על דעת חברו ולתועלתו דאפילו במקום דאיכא דררא דממונא בעין כלומר שנתחייב אדם לחברו ליתן לו סך מעות בזמן פלוני ונשבע לו על כך ובא הזמן ולא נתן לו יכול להאריך לו הזמן מעט או הרב' שלא בהתרת חכם וכן כתב הראב"ד ז"ל דכל הנשבע לפרוע ממון לחבירו על דעת המלוה הוא נשבע וכאלו אמר שבועה שאפרע כל זמן שתרצה ולפי' יכול להאריך לו שלא בהתרת חכם ע"כ: וכ"ש הכא בנדון שלנו שאין זכות לזה יותר מזה ולא ממון בעין ואפילו לדעת הרשב"א ז"ל שכתב דצריך המלוה לומר הריני כאלו התקבלתי הכא ליכא ממון לומר עליו דבר זה שעדיין לא ידעו מה היו פוסקים הדיינים ואל מי מהם היו מחייבין אלא שסתמן שמוחלין השבועה זה לזה ועוד דלא דמי דהתם לעולם דעתו על השבועה הראעונה שנשבע ליתן לו ואם לא עכשיו יהיה לאחר כך לזמן שהאריך לו ואלו הכא עד כאן דסלקו דעתה משבועה ראשונה לגמרי כשנשבעו שבועה שניה דהא אינם יודעים מה היו פוסקים הברורים הראשונים ואת מי יחייבו מהם ואם מעט ואם הרבה ולפיכך נעקרה שבועה ראשונה ונתבטלה מעצמה ומחלו זה לזה כדאמרן ומחילה כקבלה וכן נרא' בהדיא מהתשובה הכתובה בספר תרומת הדשן בסי' שי"א גבי איש ואש' שקבלו עליהם חרם וקנס לעשות גרושין ונתפייסו אחר כך להיות ביחד ולא הצריכו אותן לא התרה ולא קנס וכתוב שם ז"ל אבל בכל מילי דנכוין בתנאי להרויח הואיל ונתפייס הרי הוא כאלו נתקיים לו התנאי משום דמחילה כקבלה כדמפרש רש"י ז"ל פר' מי שאחזו וכו' עד אלא ודאי הטעם הוא משום דכל תנאי כי האי גוונא אין הכוונה רק שלא יעכב איש את חברו נגד רצונם אבל כשתעשה רצונם או שהתנאים הם לצורכו ולטובתו אם כן נתבטל התנאי ע"כ ועוד אני אומ' דאפי' אם פסקו ביניה' הדייני' הראשוני' את הדין וחייבו לאחד מהם ליתן לחברו ממון כיון שנתרצו שניה' בבריר' שניה הרי עקרו את הראשונה וכאלו אמר האחד מהם לחברו הריני כאלו התקבלתי ולא בעו התר חכם ואף ע"פ שלא אמרו כך בפירוש סתמן הוי כפירושן וכדבעינן למימר