מהר"ם אלשקר פא

היינו רעבון הילך גבי מת בצמא דגרע ממלחמה אם לא אמר העד קברתיו אינו נאמן וכ"ש דהאי עדות מזוייפת מתוכה היא דכיון שאמר כי מתו כל האנשים המבקשים את המים מי הגיד לאנשי הספינ' או לזולתן שמתו על כרחין דלא ידעו שמתו אלא מכיון שלא חזרו לספינה או שהלכו אנשים אחרים מהספינה או זולתן לבקש אותם ומצאום מתים: ואם מטעם שלא חזרו ידוע הוא שאין זו ראיה על מיתתן דאיפשר שהלכו למקומות אחרים כולם או מקצתן וזה פשוט אין צריך להאריך בו: ואם שהלכו ומצאום מתים מי יודע אם מצאום בתוך ג' ימים למיתתן או לאחר שלשה ימים דאמרינן בגמרא בהדיא דאין מעידין עליו מפני שהצור' משתנית ואותו שחשבו שהוא פלו' אינו אלא אדם אחר שנשתנית צורתו לצורת אותו פלו' וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובה ז"ל ואין מעידין עליו עד שנודע בודאי שזה שנמצא לא עברו עליו ג' ימים משעה שמת ועד שראוהו העדים כמו שנסתפק הרשב"א ז"ל והניח הדבר בספק ואמר וצריכא תלמוד ע"כ: עוד כתב שם דכיון דאשתהי אין מעידין עליו כלל שהרי נשתנית צורתו דאשתהי שעה אחת במים כשלשה ימים ביבשה דמי דאין מעידין עליו ובכל הני דקתני בהו בברייתא אין מעידין אין כאן עדות כלל ואם נשאת תצא: עוד כתב שם ואם יש ספק אי אשתהי או לא אם נשאת תצא כדעת הרשב"א ז"ל כנסתפק לאחר שלשה ימים ע"כ: והא הכא לא ידעינן מתוך דברי העובדי כוכבים אפי' אם היה אומר אמת אם מצאום תוך שלשה ימים או אחר שלשה ימים או אם היה הגוף שלם ולא אכלו אותו חיות רעות שמעודין עליו אפי' אחר שלשה ימים לר"ת והרמנ"ע ז"ל או לא: וכ"ש שכבר דחו האחרונים ז"ל את דבריהם: וכמה דבר רחוק הוא שכל הז' אנשים שירדו עמו והוא מתו כולם במקו' אחד ובזמן אחד: וכמה ענפי' מסתעפי' מדברי' אלו העלמנו העין מהם ליראת האריכות: גם העדות האחרת של מוסי' אסכנדרי מהבל תמעט כי זה מוס"י האיש ששלח הכתב אמר דברים אלו אז לפני ב"ד קרוב לשתי שנים מזמנה של זאת ולא ראו בה שום ממש לפי שאז כשבא הכתב לדויד"אר סלימ"אן יצא קול זה ובשעת יציאת הקול חקרו עליו ומצאו שלא כתבו לו בכתב אלא על יהודי אחר ששמו אליה גם כ"ר יעקב קורסו השולחני של הדויראר עצמו אמר אז כי הוא עמד על הכת' ולא נזכר שם יצחק אל פנדרי כלל ונתאמת אז לב"ד שלא היה מדבר זה לא אות ולא מופת מלבד שכל הבאים משם מאז ועד עתה היו מזכירין אותו עם החיי': וכמה צוחו ככורכיא על עדויות אלו ושיחיא דחליצה חליצה נקטיה לההוא גברא דחליץ לה ולא נתן לבו לראות עיקר העדויות אם הוא אמת או שקר ולא נטה אזן לשמוע מה הדין נותן אף לפי דבריה' והוא לא ידע ונעלם: וכ"ש דלו הונח שהיה כתו' בכת' שנשתלח לדוידאר יצחק אל פנדרי הנה עדות זו גם היא מפי כתבו של עובדי כוכבים וכל הטענות שאמרנו בעדות יונה נמצאים בה: אף כי עדות זו פחותה וגרוע מעדותו של יונה דהכא לא אמר העד שהיה העובדי כוכבים משיח לפי תומו או לא ואי אפשר לעמוד על דבר זה דהא העד אמר שאינו יודע מי הוא היהודי שאמר לו דבר זה משם הדוידאר כמו שכתוב למעלה בדבריו: כללא דמילתא כי בהמצא טענה אחת החלושה מכל טענות האלו היה ראוי לחוש לאיסור תורה וערוה החמורה: כ"ש בהמצא כולן נכוחות למבין גלויות לעינים: ולעתיקי משדי' כשמש בחצי השמי': ובסיעתא דשמיא כבר זרח לנו מאור האמת ונתברר על פי שני עדים כשרי' שיצחק אל פנדרי הנזכ' עודנו חי: והחכ' שחלץ לה וירקה בפניו: באו עדי' אלו והקהו את שניו: ומה שטהר חזר וטמא בברי לא בשמא: ובטל מרי שיחו: אמן בכל כחו: בעל כרחו: ופסל את חליצתו: ובא הנחתו' והעיד על עסתו: ואחר כל זה בא יצחק אל פנדרי הנזכר בעצמו וגירש את האש' הזאת בגט כשר וחזר למקומו ושלו' כנפש: משה בירכה יצחק ז"ל ה"ה ן' אל אשקר נר"ו: מח שאלה ראובן גירש את אשתו בגט ומת בלא בנים והניח את אחד במדינת הם וכשבאה אשתו לינשא קרא ערער על הגט שהיו עידיו קרובים זה לזה מפני שחתמו בו איש אחד ובן גיסו מאחות אשתו. יורנו המורה אם הגט הזה כשר ויכולה להנשא או לא: תשובה איברא דאין מן התימה לאחוז דברי הגאון ז"ל אשר הביא הריא"ף ז"ל בפרק זה בורר להלכה ולסמוך עליו ז"ל בכיוצא בזה דהוא פסק כר' יוסי דברית' דאמו גיסו לבדו וכדרב דאמ' הלכ' כר' יוסי ומוכח הת' מההי' מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי דהאי ר'יוסי דבריית' הוא וכן פסקו הפוסקי' ז"ל ואליבא דהאי גאון ז"ל קא מכשר ר' יוסי ואפי' בבן אחות אשתו כלומ' דבנו מאחות אשתו של זה כשר הוא לו להעיד עליו וכ"ש להעיד שניה' לעלמ': ואע"ג שדח' הר"יאף ז"ל את דבריו בשתי ידי' והקיף אותו בחבלו' תשובו' ומפרש הו' ז"ל דהא דקאמ' ר' יוסי גיסו לבדו היינו בבן גיסו וחתן גיסו שיש לו מאשה אחרת כבר הכריעו ר"ת והר"י והרשב"א והרא"ש והרבה מן האחרונים זצ"ל כדברי הגאון זכרונו לברכה דלעולם במאחות אשתו מיירי ואף גם הוא ז"ל נראה מכלל דבריו בתשובת שאלה שחזר בו וכת' דבניה' וחתניה' אינו אלא מאש' הקרוב' הנזכרת ובבן אחות אשתו ובעל בת אחות אשתו מיירי ואע"ג דלענין הדין לא הודו לו מן המפרשי' ז"ל והרא"ש ז"ל אלא בחתן גיסו אבל בבן גיסו מאחות אשתו מפרשי' כרש"י ז"ל דפסול הוא לו ולא משו' קורבה דבן גיסו אלא משום דאיהו לדידיה בעל אחות אמו דקתני מתני' דהוי קרוב ובהא לא פליג ר' יוסי וכדמפרש התם רש"י ז"ל מ"מ הנה עמדו דברי הגאון ז"ל בלא שום קושיא כלל כמו שהוכיחו הם ז"ל וכמו שכתו' בספריהם ופסקי הרא"ש ז"ל ובשאלותו: ולדבריו ז"ל ר' יוסי פליג אמתני' בתרתי חדא דקתני מתני' בגיסו בן וחתן ופליג נמי אבעל אחות אמו דקתני מתנ' דהוי קרוב דאי איתא דר' יוסי מוד' בבן גיסו מאחו' אשתו ומשוי חילוק בגיסו בן בנים וחתנים מאחו' אשתו לבני' ולחתני' מאשה אחרת דבזמן שהן באין מאחו' אשתו יש לו בני' וחתני' ומאשה אחר' אין לו מאי איכ' בין ת"ק דמתני' לר' יוסי: לת"ק נמי אלו בני' וחתני' דגיסו מאשה אחרת כשרין לו: אשתכח השת' דלא פליגי ומדפסקינן בגמ' הלכה כר' יוסי הלכה מכלל דפליגי דס"ל לר' יוסי גיסו לבדו אפי' במאחות אשתו דר' יוסי סתמא קאמ' גיסו לבדו ולא בנו ולא חתנו לא מאחות אשתו ולא מאחרת וכדאמרי' גבי חורגו לבדו דאתא למעוטי בן וחתן: וכתב דבהא קא מפלגי דאלו לת"ק דמתני' אפי' מאש' אחר' יש לגיסו בני' וחתני' ולר' יוסי אין לו אלא מאחות אשתו בלבד: זה לא יעלה על הדעת דת"ק דמתני' יפסול בן גיסו מאשה אחר' וכמו שתמצא במקצת נוסחי שהקש' רש"י ז"ל וכמו שכתבו המפרשי' ז"ל להעמיד דברי הגאון ז"ל: ואיכ' נמי לפרושי הא מילת' אליבא דגאון באורחא אחרינ' ובמה שכתבנו די: והעקר כי הוא ז"ל מכשר בבן גיסו בפי': גם יש בעקר סוגי' זו פירושי' שוני' לקצת המפרשי' ז"ל נלאיתי לכותב': ושיט' זו ז"ל הגאון ז"ל תפס הרב בעל מגיד משנה ז"ל להלכ': וכת' ז"ל נ"ל דלא אמרי' אף אני לא אעיד לו אלא בקורבה דאוריית' כדאמרי' אח אבא לא יעיד לו הו' ובנו וחתנו אף אני לא אעיד לו אני ובני וחתני שזה פסול לזה וזה פסול לזה אבל בקורבה דרבנן כגון בן גיסו לבעל אחות אמו פסול משו' בעל כאשתו אבל הוא כשר לבן אחות אשתו: ע"כ: ועוד כת' ז"ל וכן לא יעיד לבעל אחות אמו דכיון דפסול לאחות אמו דאחיות ראשון בראשון היא מדבריה' פסול לבעל משו' דבעל כאשתו אבל הבעל לא יהא פסול לבן אחות אשתו משום בעל כאשתו שהרי פיסול אחות מדבריהם גזירה משום פיסול אחי' ואנן ניקו' ונגזור גזרה לגזרה: הילכך הבעל יעיד לבן אחו' אשתו כדברי הגאון ז"ל דמעיד לבן בעל אחות אשתו מאשתו עכ"ד: והנר' מדבריו ז"ל דלדידיה לא מכשר גאון ז"ל אלא הוא לבן גיסו אבל בן גיסו לו פסול: וכן מטין דברי הגאון ז"ל אלא שאין נרא' כן מהמפרשים ז"ל בדברי הגאון ז"ל אלא שכשרין להעיד זה לזה וזה לזה ואין הדברי' מוכרחי' הילכך אפי' לדברי הרב בעל מגיד משנה ז"ל כיון שיכול אחד מהם להעיד לחברו כ"ש שיכול להעיד עמו לעלמא דמאי חזית דתסמוך אאיסורא סמוך אהיתירא דאפי' בתרי קרובי דפסולין אהדדי כתבו הגאונים ז"ל דמותרין להעיד לעלמא וכדבעי' למימר לקמן: ובמה שכתב בענין קורבה דאורייתא או דרבנן עם היות שכך דעת קצת גאונים זכרונם לברכה וכן כתב הרמב"ם זכרונו לברכה ומן האחרונים זכרונם לברכה מיהו דוקא לענין מנין המצות כתב הרמב"ם זכרונו לברכה כך אבל לענין הדין הכל שוה וכמו שכתב הרב בעל המגיד באישות פרק ראשון גבי קדושי כסף וכן תמצא בפי' האזהרו' שחבר הרב ר' דוראן ז"ל: וכבר חלקו עליהם הרמב"ן והרש"בא והרבה מן האחרונים ז"ל בחשבם כי מה שכתב הרמב"ם ז"ל דכל דבר הבא בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דהיינו מדברי סופרי' כי זה הוא לכל דבר וכבר כתבנו דלא אמר זה אלא לענין מנין המצו' אבל לענין הדין דינן כשל תורה ממש: ואם באנו להאריך בזה ירבו עלינו הדברים ואנן לא עסקי' אלא במלתיה דר' יוסי דקאמ' גיסו לבדו ותו לא תו חזינא לישנא דגאון אחר ז"ל שכת' כך בהלכותיו וזה לשונו מועתק מלשון ערב אם היו שתי נשים זו לזו ראשון בראשון כלומ' שתי אחיו' והיו הבעלים גיסים כמו שכל אחד מהם פסול להעיד לאשתו ולקרוביה פסול ג"כ כל אחד מהם להעיד לחברו וזהו בהם בלבד אבל שאר קרוביהם ר"ל בנו ואחיו ושאר קרוביו כל אחד מהן כשר להעיד לקרובי גיסו ואינן פסולין אלא זה לזה בלבד כדאמרינן וגיסו לבדו בלא שאר קרובים עכ"ד: ומטין לדברי הגאון ז"ל דקא מכשר בבנו מאחות אשתו דמיירי בה: והביא ראיות מדרבי יוסי דפליג אמתניתין דקתני הוא ובנו וחתנו והארי' בדבריו ז"ל: ושוב מצאתי תשובת שאלה לאחד מגדולי האחרונים ז"ל מועתקת מלשון ערב וז"ל ורבי יוסי אומר גיסו לבדו וה"ה לחורגו: דע כי זה המאמר בנוי על אמרם בראשונה רבי יוסי אומר זו משנת רבי עקיבא כלומר דלא סבירא לן כותיה: אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו וכל הראוי ליורשיו וכו' והראוי אצלם ז"ל הוא האפשרי שאפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה והמוחזק הוא המחוייב אשר אין מנוס ממנו וממאמר וכל הראוי לו לירושה וכו' יראה שאינו סובר סברת רבי יהודה בבני אחיות כל עיקר לפי שאינן בני ירושה כמו שידעת שבני אחיות נוחלין ואין מנחילין וכיון שאינו מנחיל לאמו אין קורבה בינו ובין בעל אחות אמו וזה היה מאמר גיסו לבדו פי' שתי אחיות נשואות לשני אנשים כל אחת מהן ראויה היא לבעל אחותה לירושה עכ"ד ז"ל והן הן הדברים: ואף אם ידחוק אדם לפרש דבריו בענין אחר על כרחין דלדידיה לא ימלט שיהיה אחד מהן כשר לחברו: ויש מן המפרשים ז"ל שכתבו דרבי יוסי מודה בבעל אחות אמו שפסול