מהר"ם אלשקר עט

שאין להם שחר: ויש מהם שכתב שבכור השפחה הוא בכור השבי כי השבויה שפחה היא וכן כתב הר"מ מקוצי ז"ל שבכור השפחה שאחר הרחים הוא בכור השבי אשר בבית הבור שהיו מטחיני' אותו שם בבית הבור וכן כתבו שפירש הרשב"ם ז"ל: ויש מוסיפין ואומרין שבשעת ההתראה היו יום והיו בני השפחות טוחנות בריחים ובשעת מעשה היה לילה והיו בבור כדי שלא יברחו: וכל זה אינו מספיק: דאכתי יקשה אמאי שינה הכתוב בדבורו ואמר הכא שפחה והכא שביל: אלא דלעולם שני מינים הם כדפרש"י ז"ל: וכן פירש הר"ר אלקים ז"ל: דודאי אין בכור השפחה בכור השבי: ובכור השבי הוא פחות מבכור השפחה: אבל כשדבר משה עם המלך ואמר לו בכור פרעה דהוא מלך הוזקק לומ' חילוף המלך שהוא העבד ולפי' אמר שפחה אבל מ"מ היה בדעתו שילקו גם השבויי' שהן פחותין מהשפח' ע"כ: וכל זה אינני שוה ולדברי הכל יקשה לרש"י ז"ל אמאי כת' כאן בכור השבי ומאן דכר שמיה לשיעש' אותו כתוב בפני עצמו ולהקדי' אותו לבכור השפח' הכתו' שם עד שיש מי שכת' דטעות סופר הוא בדברי רש"י ז"ל וזה דבר רחו' להטעו' כל הספרי' חדשי' גם ישני' גם כי אין דרך הסופר לטעו' אלא בהשמט' לשון לא בתוספ' לשון וענין מחודש וכמו שכת' הרמ"ה בכגון זה: והנ"ל בזה כי רש"י ז"ל דרך אחר' יש לו והדבר משוך וקשור עם דבריו של מעלה שכת' אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו וכו' ושיעור הלשון אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו אמ' בחצו' ואמ' עד בכור השבי שאין יודע בו אלא הוא ית' כי אי אפש' לבן אדם לעמוד עליו אבל בכו' השפחה ידוע הוא והיינו דקאמ' הכתוב בדברי משה בכור השפחה ולא בכור העבד לפי שבכור השפחה ניכר וכיון שזכר רש"י ז"ל בכור השבי זכר הטעם למה לקו אגב אורחיה: אי נמי כי היכא דלא נימ' דבכור השבי היינו בכור השפחה דאי לאו הכי שבויי' מה חטאו ולמה לקו לזה אמר ולמה לקו השבויי' כדי שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם ובזה נתישבו הכתובי' ודברי רש"י ז"ל: כך נר' לעניות דעתי ושלום כנפש אביך משה: סו שאלה יורנו מורנו אם צרי' שליח צבור לחתום באמת כשקורא ק"ש או לא: לפי שראינו בזה מנהגות משונות יש מקומות שחותם הש"צ באלהיכם וחוזר ואומר יי' אלהיכם אמת ויציב וכו' ויש מי שחותם באמת וחוזר ואומר וי' אלהיכם אמת נמצא שאומר אמת שני פעמים והוקשה עלינו הדבר היכי מצי למימר אמת אמת שני פעמים וגרסי' בפ' אין עומדין שהאומר מודים מודים משתקין אותו: וכתב רבי' ירוחם ז"ל בספר אדם וחוה דאין אומרין אמת אמת כמו שאין אומרי' מודים מודים ושמע שמע ומה שמע שמע משתקין אותו גם אמת אמת משתקין אותו ע"כ: תשובה אמת דדבר זה לא נמצא לו עקר בתלמוד לא בתלמודא דילן ולא בירוש' ואמנ' עיקר דבר זה הוא במדרש רות הכתוב בספר אבודרהם דאמרי' התם אמ"ר נהוראי אמ"ר נחמיה בק"ש יש רמ"ח תיבות כמנין אבריו של אדם והקורא ק"ש כתקנה כל אבר ואבר נוטל תיבה ומתרפא בה וכו' אדהכי מטא ההוא ינוקא לאיי מאורחא ויתיב קמיהו שמע מילין אלין קם על רגלוהי ואמר והלא בק"ש אין שם אלא רמ"ה תיבות א"ל ברי שמעית בהא מידי א"ל כך שמעית מאבא בק"ש יש רמ"ה תיבות חסר תלת לתשלום מנין אבריו של אדם ומשום הכי תקינו שיהא ש"צ חוזר לשלש תיבות שהם וי' אלהיכם אמת כדי להשלים לכל הקהל רמ"ח תיבות וכו' עוד שם כל האומר ק"ש שלא עם הצבור אינו משלים איבריו מפני שחסרו השלשה תיבות שש"צ חוזר מאי תקנתיה יכוין בחמש סרי ווין דאמת ויציב ועם כל דא הוה אבא קרי על דא וחסרון לא יוכל להמנות: הנהו שלש תיבות דמשלי' ש"צ לא יוכל להמנות לתשלום רמ"ח דשאר הצבור וכו' ע"כ והכי אמ"ר יוסי בן דורמסקית משמיה דר' עקיבא חסידים הראשוני' תקנו ק"ש כנגד עשרת הדברות וכנגדן מנין אבריו של אדם ותקינו שיהא ש"צ חוזר ומשלים אותן ומאי ניהו יי' אלהיכם אמת ע"כ: משמע בהדיא דצריך לחתום באמת ולחזור וי' אלהיכם אמת: ודיקא דקאמר חוזר לשלשה וחזרה לא משמע אלא על הדבר הנאמר כבר ואע"פ שאמת היא מברכות ק"ש ולא מק"ש מ"מ חשבי' לה כאלו היא מק"ש גופה כיון שאינו יכול להפסי' בין אלהיכ' לאמת דכתיב ויי' אלהיכם אמת ולפיכך ש"צ אומרה שני פעמי' הא' למטבע הברכה והאחרת לתשלום רמ"ח ודבר זה מוכרח שם: וכן היא דעת חברוהי: דהקדוש ר' שמעון בן יוחאי בספר הזוהר דכתבו שם ז"ל ולקביל אינון שבעין ותרין תיבין דאינון בי דינא דיליה ישראל לתתא משלימין לה באינון שבעין ותרין תיבין דפרשת' דתכלת ומהדרין תלתא תיבין אני יו' אלהיכם אני לקבליה דאברהם יי' לקבליה דיצחק אלהיכם לקבליה דיעקב וחבריא אמרי' יי' אלהיכם אמת וי' לקבליה דאברה' אלהיכם לקבליה דיצחק אמת לקבליה דיעקב ושפיר וכיון דאשתלימת באבהן כדין עלמא בחדוא דהא סיהרא אתנהרית בההוא מוסף דמוסיפין ישראל בגין דלית לה נהורא מדילה בעי בר נש לסמכ' להו לאמת אני יו' אלהיכם אמת כדין עלמא עילאה בחדוה וכו' ע"כ וכן כתו' בפי' בספ' שקל הקדש דחותם באמת וחוזר ואומר יי' אלהיכם אמת: ומה שהוקשה לך היכי מצי למימר אמת אמת תרי זמני והר"ר ירוחם ז"ל כתב משתקין אותו כאומר שמע שמע לאו מילת' היא דטעמ' דאין אומרין מודי' מודים שמע שמע היינו משום דנר' כשתי רשויות מה שאין לומר כן גבי אמת אמת דהכא דאין אומרין אותן אלא לצורך לתשלום רמ"ח תדע דאפי' שמע שמע דקתני בהדיא דמשתקין אותו מצינן בסליחו' שכופלין אותן: והוקשה דבר זה למפרשי' ז"ל ותירצו דמנהג אבותיה' בידיהם מכמ' שנים ואומרין אותו כל הקהל מוכחא מילתא שאינן עושין לכוונת שתי רשויות: וכן מה שאומרי' יי' הוא האלהים כמה פעמי' כיון שמצינו שהפסוק כופל אותו אין לחוש: עכ"ל: ועתה צא ולמד דאפי' אי הוה תנן במתני' בהדיא אמת אמת משתקין אותו בכי האי גוונא דאומרו ש"צ לתשלו' רמ"ח לא חיישי' כלל לשתי רשויות דאי הכי אמאי לא חיישי' לחזרת יו' אלהיכם תרי זמני דמחזי טפי כשתי רשויות אלא דעל כרחין כיון שאומרו לתשלום רמ"ח לא חיישי' למידי אף הכ' נמי כ"ש דאין לחוש כלל: ואין צריך לומ' לפרש"י ז"ל דאמ' דלא מחזי כשתי רשויו' אלא כשאומ' הכתוב כולו וכופלו וכ"ש דדברי ה"ר ירוחם בזה אינם מוסכמים דאיהו מפרש למלתיה דרבא דאמ' דאינו חוזר ואומ' אמת: דאסו' לחזו' ולומר אמת ולא כך פירשו המפרשי' ז"ל אלא שאינו צרי' לחזור ולומ' אמת והכי משמ' מלישנ' דגמ' וכן פי' הר"אה ז"ל חוזר ואומ' אמת כשמתחיל לברך אחר ק"ש כלומ' משום דאמרי' דצריך לחתום באמת ובין אלהיכם לאמת לא יפסיק כלל והשתא קא בעי' דאחר שחתם באמת כשהשלים אם צריך לאמר' פעם אחרת כשפותח בברכה: וקאמר דצרי' לאומרה פעם שניה דחשבי' אני וי' אלהיכם אמת כאלו היא מפרשה גופה דק"ש הילכך בעינן למימר זימנא אחרינ' אמת: ורבא פליג ואמר דאינו חוזר ואומר אמת דלא חשבי' כאלו היא מפרשה גופה דק"ש ע"כ מיסודו ז"ל: נראה דטעמ' דמילת' לאו משום דאסור לומר אמת אלא שאינו צריך לה: וכ"כ הרב בעל הטורי' ז"ל דאין צריך לחזור ולומר אמת ע"כ: וכן כתבו המפרשי' ז"ל והילכתא דאין צריך לחזור פעם אחרת אמת וכו': ודלא כרבי' ירוחם ז"ל: הילכך המנהג הישר הבנוי על יסוד המדרש הוא לחתום באמת ולחזור יי' אלהיכם אמת: ואני תמיה על המנהג האחר שנוהגין בהרבה מקומו' שש"צ חותם באלהיכם וחוזר יי' אלהיכ' מאין יצא להם דבר זה ועל מה הם סומכי' דמלבד שהן מפרידין אלהיכם מאחת שלא כדין אין מניינם לתשלום רמ"ח עולה יפה ובשלמ' אם היה ש"צ חוזר אני יי' אלהיכם היינו אומרי' שסמך על אותה נוסחא שכת' ה"ר מנחם מרא' קנט בפי' התורה שמצא נוסחא אחרת במדרש רות שכתוב בה ומאי ניהו אני וי' אלהיכם והיא דעת הקדוש ר"ש בן יוחאי בספ' הזוהר וכדכתבי' לעיל: ובכ"הג אע"ג דהוא מפסיק בין אלהיכ' לאמת מ"מ הנה המנין עולה יפה: אבל המנהג האחר של החותמי' באלהיכם וחוזרין יי' אלהיכם אין לו מקו' כלל לא מצד החתימ' שאינו חותם באמת ולא מצד המנין: כללא דמילת' דמנהג הנכון ההולך על פי גרסת מדרש רות הנכונה הוא המנהג שנהגו לחתו' באמת ולחזור יי' אלהיכם אמת: וזה נ"ל אמת: והנה יצאו דברינו באמת: ומי שחותמו אמת ידריכנו בדרך אמת: ויפתח לבנו בתורתו תורת אמת: ויקרבנו לעבודתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו: ושלום רב: וישע יקרב: כנפש נאמן אהבתך משה בכה"ר יצחק זלה"ה ן' אל אשקר נר"ו: סז שאלה במותב תלתא כחדא הוינא כדאתא לקדמנא יונה בר כליפ"א והעיד ששמע מעובדי כוכבים מסיח לפי תומו על יצחק אל פאנדרי שהיה בא בספינ' הוא ועובדי כוכבים לזביד וקוד' שהגיע' הספינ' היתה גוששת ויורד יצחק הנז' הוא וז' עובדי כוכבים עמו מהספי' להביא גמלי' לטעון סחורת' ומת יצחק הנז' בצמא הוא והז' עובדי כוכבים שהיו עמו והעובדי כוכבים ששמע ממנו זה הענין שמו מט"אוע ובא לו זה בכת' מהמורשה שלו ששלח לומ' לו דע שיצחק אל פאנדרי שחייב לך המעות מת תבוא לגבות מעותיך קודם שיקח עזבונו נאיב זביד והיה זה ביום ר"ח חשון שנת הר"ץ: עוד בא כתב מיהודי מאסכנדריא ז"ל אני מוסי' אל אסכנדרני מודיע לכ"ת שכך היה המעשה אני הייתי יושב בחנות במצרים והיו שני בני אדם איני זוכר אותם לפי אורך הזמן והיינו מספרים בענייני העולם על מה שאירע לנו ואני הייתי מספר מה שארע לי עם אליה אשכנזי ענה אחד מהעומדים ואמר לי אגיד לך מה ששמעתי שאליה שאתה מבקש עליו בא בסחורה גדולה לסואכ"ן הוא ויצחק אלפנדרי והם באים לכאן מצאו השער יפה מכרו וחזרו הם קרוב מזבי"ד נשברה הספינה ירדו בדוגיה קטנה ועלו ליבשה הלכו שני ימים בלא מים ומת יצחק אלפנדרי ואליה עלה לזבי"ד והיהודי אמר ששמע מן הגוי דוידאר סלמ"אן שבא לו זה בכת' ההוא ע"כ והחכם ה"ר יעקב בי רב חלץ לאשתו של יצחק אלפנדרי הנז' וכתב בשולי שטר קבלת עדויות אלו שמכח אלו העדויות מותרת לינשא לשוק וזה גלוי וידוע לדרדקי דיתבי בבי רב עכ"ד: ורצינו לעמוד על דעת כ"ת לראות אם יש ממשות בעדויות אלו ואם חליצה זו חליצה אם לאו: תשובה תחלת כל דבר אומר דזה החכם החולץ צלל במים אדירים ולא העלה בידו אפי' חרס מה: והחולצת חלצתה חמה: והיתה לשמה: דודאי אותה עדות של יונה הנז' לא אמתי מלבד שהיא עדו' שקר נטויה על קו הבצע כמו שנתפרסם לב"ד הקבוע כשקבל עדותו של יונה הנז' כשנה אחת קודם שקבל ממנו החכם כמהר"ר יעקב זאת האחרת בלאו הכי לאו עדו' היא ולית בה מששא כלל מכמה