מהר"ם אלשקר עו

כמו שכתוב שם: ואיברא ודאי דכל היכא דאיכא למיתלי ולקיים דברי שניהם תלי' ולא לעשותן מוכחשין להקל בשל תורה ובערוה החמורה וכמו שכתב הרי"טא ז"ל בפ"ק דקדושין דכל היכא דאפש' למיבצר הכחשה בצרינן בכל דוכתא: עוד שבתי וראה לכ"ת בענין לשון נתינת הקדושי' סותר ובונ' ובסלע המחלוק' חונ': שכתבת זה לשונך דיש להסתפק אם רצה לומר תקחי זה הדינר בקדושין שתתקדש את לי או מלה מורה על אשה אחרת והיא בקדושין שתתקדש פלו' לי מה שאין לנו זה הספק בלשון הכתוב בשאלות בענין כזה בהרשב"א ובהריב"ש ואחרים ז"ל שאומרין הריני נותן לך מעות אלו בקדושין דמשמע שהמעות הן לעצמה וא"כ היא המקודשת אבל בלשון שלפנינו לא מוכח ע"כ: ומה מאד נפלאתי הפלא ופלא מדברים אלו דאנה היא הפלונית בכאן ומי היא ומאן דכר שמה והיכא רמיזא שליחות הקבלה שכתב כ"ת לעיל ומי הוא שיעלה על דעתו דבר זה בקדושין שנתן איש לאשה המשודכת לו ואמר לה תקחי זה הדינר בקדושין לי ונתן הדינר בידה וקבלה אותו שהוא כדי לקדש לו אשה אחרת שעשתה אותה שליח קבלה ואף על לב החכם המתיר לא עלה דבר זה ולא כתב אלא שנתן אותו לה לשמור אותו לו לכשירצה לקדש אשה אחרת: וכמה דבריו אלו מוקצים מן הדעת ורחוקים מן השכל: ואם היה אומר לקדושין בלמ"ד היה אפשר דאיפשר לעבור דברים אלו על כח המדמה אבל בבית אין המחשבה תופסת בהם: גם נפלאתי על מה שכתב כ"ת שאין זה דומה לאותו לשון שנזכר בשאלות וכו' דודאי מהא ומה הפרש יש בין הריני נותן לך זה בקדושין או תקחי זה בקדושין לשנאמר דבהא משמע שהמעות לעצמה ובהא לא מוכח הכי ואין ביניהם שום הפרש אלא זה בהצטרף אל הנותן וזה בהצטרף אל המקבל דבאומרו תקח זה ממילא משתמע דהוא נותן אותו לה ואין להאריך בזה אחר שכ"ת הסכים לאמת בחתימת דבריו וכתבת זה לשונך ואם כן האשה הזאת צריכה גט מעיקרא דדינא ולא מתורת החומרא שכתב הרש"בא ז"ל לבד ע"כ דבריך דברי אמת: אבל התימה הגדול שיש לי על כ"ת הוא על הדברים שכתבת על תשובת הרש"בא ז"ל ואיך פה קדוש מלא גדוש ובעל סברא ישוה יכתוב ידו אותן דברים שכתב דדוקא מפני שאמרו שניה' דלהתקדש זה לזה נתכוונו הצריכה הרב ז"ל גט: אחר שכתבתי שם לשון תשובתו שכת' ואפילו אמרו שניה' דלהתקדש לו נתכוונו וכו' ואחר שכתבתי מה שכת' בחדושיו פ"ק דקדושין זה לשונו ולענין פסק הלכה קי"ל כשמואל דידים שאין מוכיחות לא הויין ידי' דפלוגתא דאביו ורבא היא בפ"ק דנדרים דרבא סבר לא הויין ידים וקי"ל כרבא והילכך לענין הקדושין אמ' לה הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת ומיהו איכא למימר דחוששין לה וצריכ' גט ע"כ: וכ"ת לא שת לבו גם לזאת וקא מהדר לחלק בין דברים אלו שכת' בחדושיו לדבריו בתשובתו ולמדר' בה אין לו עיין עליו באין ולאו: ולבנו' על יסוד מחוץ שלא נשאל עליו ועל פועל שלא נזכ' פעלו ולא ידענו מה הוא: ואיני יודע מה דחיקא ליה למר למימ' הכי ולפרש בדבריו בכענין זה ולא בזה וכב' כתבנו בתשובתנו דאפי' שלא היה כתו' שם לו הנה הדברי' מוכרחין שם מצד עצמן ודבר הלמד מעניינו הוא דהציר שסובבת עליו אותה תשובה לו הוא: אין צריך בזה לעירוב דעות כדברי הראב"ד ז"ל שהביא כ"ת שם ולא כדברי הרי"טא ז"ל שכתב כ"ת לעיל לסמוך אליהן דברי הרשב"א זכרונו לברכה בתשובתו ורצית להסכים בין להתקדש לו שכתוב שם ובין להתקדש סתם ופירשת דלהתקדש רוצה לומר שכוונתה כשקבלהו הקדושין להתקדש למי שיתפסו לו הקדושין בה וזה כשכונה להתקדש לו וכו' והאמת כי יקשה עלי לישא וליתן בדבר זה אלא אשאל מכ"ת לעמוד עוד על דברים אלו ויראה אם עולים כהוגן או לא כי הדברים פשוטים שם אינן צריכין להקפות אלו וכל שכן שגם החכם המתיר לא עלה על לבו דבר זה ופי' בנתכוונו שניהם להתקדש שנתכוונו שניהם לשם קדושין וכו' ואין הלכ' כהכרעה שלישית: והאמת כי אף להחכם המתיר לא אחשוד ועליו לא אאמין שיעמוד בדבריו בזה לומר על שמאל שהוא ימין אלא שאם יתישב בדבר יענה אמן בכל כחו ויודה על האמת בעל כרחו: גם במה שכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו בבירור שאין אחריו בירור ראיתי לכבו' תורת' כמבקש תואנות ומעלים מדבריו העין לפי שלא ראית אותן בעין והנה ספרי חדושיו מונחין בקרן זוית כל הרוצה לראות בא ורואה: משתומם ומשתאה וגדולה מכל אלה ראו עיני בדברי כ"ת שכתבת שנראה לך מן הפוסקים האחרים שלא היה להם בדברי הרשב"א ז"ל ומיהו איכא למימר אלא ומיהו איכא דאמרי או ומיהו יש אומרים כלשון הר"ן ז"ל בחדושיו עכ"ל: ואני אומר דזה הפוסק או הפוסקים שאמר כ"ת שיש להם כך בדברי הרשב"א ז"ל לא נראו ולא נמצאו לא היו ולא נבראו ואיני יודע מה דמות תערכו מדברי הר"ן: לתשובת הרשב"א ז"ל דמה שכתב הרב רבינו נסים ז"ל הם דברי עצמו וכתב עליהם יש אומרים וכו' ורומז על הרשב"א ז"ל וזולתו שאמרו כך וז"ל שכתב פ"ק דקדושין ומכל מקום בקדושין כל היכא דלא אמר לי לא הוו קדושין כלל אלא שיש מי שאומר דאף על גב דקיימא לן דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים אפילו הכי לענין גטין וקדושין אזלי' לחומרא והויא לה ספק מקודשת ע"כ: ואם יתבונן המעיין יראה כי אותן דברים נבנו על שלא נאמר לי והן הן דברי הרשב"א ז"ל וגם החכם המתיר כך כתבה בלשון הרשב"א ז"ל ומיהו איכא למימר וכו' וכבר כתבנו דהכרעה שלישית אינה מכרעת: וכ"ש דאפילו אם נניח שהן דברי זולתו כמו שעלה על דעתך הנה הביא הדבר לפסק הלכה ומה לי שיהיו דברי עצמו או דברי זולתו והסכים אליהם: אחת שאלתי מאת כבו' תורת' שאם עברת על דברים אלו אגב שיטפא ולא נתישבת בהן תחזור לצרוף אותן במעבה שכלך הזך והישר ותכריע האמת במה שהוא אמת כאשר יאות לשלמי הדעת כמוך: גם ראיתי לכ"ת כמסתפק בסדר הקדושין שנתן כה"ר יוסף גבי והאמת שהוא מקום ספק הנהיה כדבר הזה או השמע עם קול אשר כזה כי המקדיש יעיד לעצמו: וכבר כתבתי שם כי אחר שיצא הקול שנתקבלה עדות הקדושין ותהום כל העיר קדשה הוא בחשבו לבטל קדושי האחר והלך לו לדמשק ואחר שבא והביא הוראת החכם הוציאה בגט שכתב לה בידו כי לא רצו הסופרים להזקק לו בזה וכל זה מפורסם בגבולינו ובשטר מקויי' ושריר וקיים: ומה שלא עוררתי שם על טענת הקול שכתב כ"ת משום דבפלוגתא לא מיירינן דהוה משיב החכם המתיר דהנה הרמנ"ע ז"ל פסק דמבטלינן קלא אפילו בקול גדול דאיתחזק בבי דינא קודם אירוסין ואף על גב דהוה יחיד לגבי רבים לא יחוש: והנה עיני כ"ת רואות כי הוא רוצה לבטל הקדושין במילי דכדי וכ"ש בהמצא רב וגדול בישראל לסמוך עליו באותו דבר: ועוד דבלאו הכי מצי למימר דקול כי האי גוונא לא חישי' ליה דהא ידעינן מי הם שהוציאו אותו והנה הוזמו או הוכחשו לדעתו וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בחדושיו פרק חזקת הבתים גבי ההוא דנפק עליה קול דבן גרושה הוא ז"ל ותימא היכי מסקי' ליה אוקי תרי לבהדי תרי ואיכא חזקה וקול פסול ליה כאשר פסלנו אותו מתחלה וי"ל מעיקרא קודם שבאו העדים פסילנא ליה על ידי הקול לפי שלא ידענו ממי יצא הקול אבל כיון שבאו עדים ופסלוהו איגלאי מילתא שהם הוציאו הקול וכיון דבטלה עדותן נתבטל גם הקול ע"כ: וכל שכן הכא דידעינן בודאי שהם הוציאו הקול בשעתו ודבר בעתו: וכן כתב הריב"ש ז"ל בחלק ראשון מתשובותיו זה לשונו ועוד שאפילו בקול גמור שהוחזק בב"ד פסק ר' מאיר מרוטנבורק ז"ל דמבטלינן קלא דהא בסורא אתריה דרב מבטלי קלא: ונהרדעא אתריה דשמואל לא מבטלי קלא וא"כ קי"ל כרב באיסורי: ועוד דאיסורא דרבנן הוא וחומרא בעלמא אפילו כשלא העמידו דבר על בוריו לחוש לקול ושלא נעמיד אותה בחזקתה שהיתה בחזקת פנויה: וא"כ כשהעמידו דבר על בוריו אי מבטלינן ליה או לא אזלינן לקולא למפסק כמאן דאמר מבטלי' קלא והנהו עובדי דגמ' איתמר אפילו לאתרי דלא מבטלי קלא והרמ"ה ז"ל כתב דאפי' למאן דאמר לא מבטלי' קלא הני מילי היכא דלא אשתכח ריעותא דמבטלא ליה לקלא לגמרי אלא כגון אמתלאה וכיוצא בה דצד ספק הוא ומספיקא לא מבטלי' קלא דחיישי' ללעז אבל היכ' דאתברר דשיקרא הוא מפומא דהנך דאזלי למדינת הים דתלי בהו עיקר קלא דאתו ואמרו לא היו דברים מכולם אי נמי בפחות משוה פרוטה קדיש אי נמי על תנאי קדיש ואנן ידעינן דלא איקיים תנאה דכ"ע מבטלי' דלא תהא אלא עדות גמורה כי איתברר דשיקרא הוא מבטלי' לה לגמרי דיקא נמי דנקט והלכו להם למדינת הים: טעמא דהלכו הא לא הלכו סמכינן עליהו ודוקא דאמרי דבר ברור דמיבטיל ליה קלא לגמרי ע"כ: עוד חתם כ"ת דבריו שנמנע לדבר באופן סדור הדברים ואופן כתיבתם ואע"פ שהיה מן הראוי לך לדבר כאן ובפרט על דברי האוסר וכו' וגלית טפח וכסית טפחיים: וגם בזה אומר שעם היות שאיני יודע אם יש בדור מי שראוי לקבל תוכחת יודע אני שכ"ת ראוי להוכיח אמנם אם יתישב כ"ת בדבר יראה שלא הוכחתי אותו כאחד אחוז מן החמשים כי יש כאן דברים בגו ולא רציתי לגלות דבר בתשובתי ולא לעורר על דבר חדש שלא בא בתשובתו אלא להשיב על הדברים בעצמן שהשיב הוא ולתפשו בדבריו ואפי' עם הודאת הקדמותיו וכ"ש שדרך החכמי' ולא אומ' החכמים אלא אף המשכילי' דרכן בתשובותיהן לומ' דבר א' של טעם ואפשר שישגה בדבר אחר אבל אותה תשוב' כבר ראה כ"ת כי אין בלשונו מלה שאינ' שגגה או סותרת דבריו ומביא ראייתו כנגדו הזה פועל אדם חכם יכתוב ידו כאות' דברים וישלח אותה לעיר גדולה של חכמים ושל תורה להקל בערוה החמורה שלא במקום עגון ואלו שלח אותן ליד ב"ד או ליד החכמי' החרשתי אלא נתן אותה ביד בעל דין קשה לעורר ריבות ומדנים: ועתה אחי ראה גם ראה אם דברים אלו מכעיסין אפילו להלל הזקן ולהוציאו ממצבו ודרכו להפכו ושלום רב וישע יקרב: כנפש נאמנך: משה בכה"ר יצחק זלה"ה ן' אל אשקר: נר"ו: סב עוד לו תשובה על דבריו על הענין של מעלה הגיעני כתב התנצלות לשכך את האזן מלין תבחן: כי לא באו בכור המבחן הוחן להן מהחפזון שיעור רב כשיעור ההכרחי אם לקוצר הזמן