מהר"ם על יבמות פו:

תוס' ד"ה מי שיכול לאוכלו בכל מקום וכו' עד וי"ל וכו' גזירת הכתוב הוא ואכלתם אותו בכל מקום. ר"ל דאע"ג דאסור לזרים אע"פ כן גזירת הכתוב הוא שמותר לאוכלו בטומאת הגוף ובבית הקברות כדמשמע מקרא דואכלתם אותו בכל מקום דמשמע אפי' בבית הקברות:

ד"ה מפני מה וכו' עד וי"ל דלראב"ע לא נמנעו וכו'. ר"ל אע"ג שלר' אלעזר בן עזריה שקנסו הלוים שלא יתנו להם מעשר כלל מכל מקום הלוים שלא חשו לזה והלכו מעצמן על כרחן של הב"ד ליטול המעשר לכך צוה שילכו הכהנים עמהם:

בא"ד לעיל מזה לקבל המעשר משלהם פירש כשהיה להם ללוים תבואה שלהם שקצרו משדותיהם היו מחויבים ליתן מאותה תבואה מעשר לכהנים:

ד"ה ומבני לוי לא מצאתי וכו' עד קצוצי בהונות היו וכו'. ודבר תמוה הוא שחיו כל אותן הימים עד שחזרו מן הגולה: