מהר"ם על יבמות יג.

תוס' ד"ה לא צרת ערוה שאני ובו' עד ותירץ הר"ר משה כהן דאיכא למימר דמיירי כשחלצה וכו'. ויש לדקדק א"כ הדרא קושית התוס' לדוכתה מנא ליה דטעמא דרמי ב"י משום דנראה ככלתו דלמא טעמא משום דאינה ממאנת לזיקתו מאי אמרת א"כ לעלמא נמי אסירא דלמא מיירי כשחלצה ולכך לעלמא שריא ולאביו אסורה על כל פנים ככל כלות דעלמא שחלצו ולאידך שנויא דתוס' אתי שפיר אבל לשנויא קמא דמיירי כשחלצה קשיא ונ"ל דמכל מקום מייתי שפיר ראיה מרמי בר יחזקאל דמתניתי' דאסורה לאביו ולא לכולי עלמא לפי ריהטא ע"כ הוי טעמא משום דבשעת נפילה נראית ככלתו אלא שלא נוכל להקשות מברייתא דרמי ארבי אושעיא דיכול הוא לתרץ עצמו בשנויא דחיקא דמיירי כשחלצה וק"ל: