מהר"ם על יבמות קטז.

ד"ה מאי אמרת וכו' עד ומאי ראיה הוא גט לשטר וכו' ר"ל כיון דפרישית דלרבא אין אותיות נקנית במסירה מאי מייתי ראיה גט לשטר דלמא בשטר אין מוציאין ש"ח דחיישינן דלמא מסר ליה ואותיות אין נקנות במסירה דלגבות החוב הם יודעין וכו' ויש לדקדק א"כ הדרא קושיית התוס' שבתחלת דבור זה לדוכתא הא שפיר קאמר אביי דליכא לשנויי כדשני התוס' לעיל מזה דרבא ס"ל דאין אותיות נקנות וכו' ולכך מייתי ראיה דאי חיישינן וכו' הוה לן למיחש דלמא מסר ליה וכו' דהא השתא כתבו התוס' דלגבות החוב הם יודעים וכו' ולא חיישינן דלמא מסר ליה לגבות החוב וצ"ל דהשתא הדרו התוס' משנויא דשני לעיל אלא מתרצין קושיא דלעיל דאי חיישינן לתרי יצחק ה"נ הוה לן למימר גבי חבי בר גנאי דלמא מסר ליה לצור על פי צלוחיתו וק"ל: