מהר"ם על עירובין מב:

בתוס' ד"ה וכלתה מדתו כו' מתניתין דכיצד מעברין כדדייק שם בסוף פרקא:

בא"ד בכלתה מדתו בסוף המערה וכו' פי' ונפקא מינה דחשבינן כל המערה כד' אמות ומשלימין מכאן ולהלן לב' אלפים עיין לקמן (עירובין דף ס"ו:)

ד"ה ורבי זירא וכו' פי' ויתיר אפילו בהעמדה כו'. אין לומר שקשה להו להתוס' דמאי נפקא מינה אם יאמר כרבה דטעמא משום דשבת באויר מחיצות דהא כבר איתא בגמרא דאיכא בינייהו שנפחתו דופני הספינה וכו' אלא נ"ל דהתוס' פירשו זה דהוי כמו הצעה אל הא"ת דמקשו בתר הכי שהקשו דלמא דמההוא טעמא דלית להו לר"י ולר"ע דר"ג מאותה סברא לית להו לדידהו דהדדי דרצה לומר כיון דלרבה גבי ספינה טעמא משום דשבת באויר מחיצות וא"כ יש לשאול א"כ מאי טעמא דרבי יהושע ור"ע דפליגי אר"ג אלא ודאי יש להם שום גריעותא בהאי טעמא ולכך לית להו דר"ג וא"כ אותה גריעותא אית ליה לר' זירא בהאי טעמא דרבה ולכך לא קאמר כרבה וכן להיפך רבה כר' זירא וא"כ יקשה והיאך נוכל לומר שמאו תו סברא שיש לר"י ולר"ע לית ליה נמי לרבי זירא כרבה וא"כ במאי פסק כר"ג ולכך כתבו התוס' פירוש ויתיר אפילו בהעמדה ואם כן נוכל לומר דבהעמדה ס"ל כסברת ר"ע ור"י ולית ליה כרבה ואינו פוסק כר"ג אלא במהלכת מטעם דהואיל וספינה נוטלתו מתחלת ד' וכו' וכן רבה לית ליה דרבי זירא שיהא שרי אפי' בנפחתו דופני הספינה ודו"ק וגם י"ל דקשה להתוס' מאי פריך ורבי זירא מאי טעמא לא אמר כרבה הא רבי זירא שרי טפי מרבה אפי' בנפחתו א"נ בקופץ ולכך לא קאמר כרבה ואמר טעמא דהואיל וכו' כדי שיהא מותר אפי' בנפחת ולכך כתבו פירוש ויתיר אפי' בהעמדה ורצה לומר שעכ"פ יתיר רבי זירא אפי' בנפחתו דופני הספינה א"נ בקופץ מטעם הואיל וספינה נוטלתו אלא דיתיר נמי אפי' בהעמדה וכן פריך רבה מ"ט לא אמר כר' זירא ויתיר נמי אפי' בנפחתו דופני הספינה מטעם דהואיל וספינה נוטלתו ומטעם דשבת יתיר אפילו בהעמדה וכן נ"ל עיקר: