מהר"ם על חולין קכד:

בגמ' ת"ל והנושא יטמא וכו'. הלשון אינו מדוקדק דלא מצינו בתורה בפ' שמיני יטמא גבי והנושא אלא הכי כתיב והנושא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב וכן בתוס' אין הלשון מדוקדק:

ברש"י ד"ה אלא מאחוריו וכו' ואע"ג דאמרן לעיל וכו' הא איכא אחרים דפליגי וכו'. טעות נפל בספרים שלפנינו והעיקר שכן צ"ל הא איכא ת"ק דאחרים דפליג כדאמרינן לעיל ורבי ישמעאל ס"ל כת"ק ועיין לעיל:

ד"ה ופרכינן מדרבי דוסא כר' ישמעאל וכו'. והא רבי עקיבא טפי מיקל כצ"ל:

בתוס' ד"ה אין מאהיל וחוזר ומאהיל וכו' ואע"ג דבמגע נמי כתיב וכו' ולא מוקמי לנוגע וחוזר ונוגע ונראה דגבי משא דרשינן וכו'. ועיקר פירוש פשט התוס' הוא דלשון הקושיא נמשכת עד לנוגע וחוזר ונוגע וגם צריך למחוק וי"ו דונראה דגבי משא וכו' והוא התחלת התירוץ ופי' דבריהם כך הוא ואע"ג דבמגע נמי כתיב יטמא יתירה דמוקמינן ליה לעיל לשומר דנבילה לענין להכניס ולהוציא הטומאה ומסיק לעיל דלא צריך ליה להכי דנפקא ליה בק"ו מיד אלא מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ומקשו התוס' ולמה לא מוקמי ליה לנוגע וחוזר ונוגע דהיכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמי לה למלתא דאתיא בק"ו ותירצו נראה דגבי משא דרשינן מדהוי ליה למכתב וכו' ר"ל וא"כ הואיל ומשמעות הדרוש משמע שבא לאוסופי טומאה גבי נושא מה שאין בנוגע מכלל דגבי נוגע אין נוגע וחוזר ונוגע ולכך לא מצינן לאוקמא יתורא דיטמא דכתיב נבי מגע לנוגע וחוזר ונוגע ועוד דאי יתורא דיטמא דכתיב גבי מגע אתי לנוגע וחוזר ונוגע ממילא הוה נמי דינא הכי גבי משא דמשום דמשא קאי איטמא דכתיב נבי מגע ברישא דקרא א"כ הדרא קושיית הדרוש לדוכתא דהוה ליה למכתב והנוגע בנבלתם יטמא עד הערב והנושא יטמא דסיפא למה לי דאי ללמוד מיניה למשא שני חצאי זיתים כיון דכבר ילפינן ליה גבי מגע מיתורא לא צריך תו יתורא גבי משא דאטומאה דמגע קאי והנושא ודו"ק כן נ"ל אלא שיש לדקדק אהכא דקאמרי דבמגע נמי כתיב יטמא יתירא וכו' ופשוט הוא דאמגע נבלה בהמה טהורה קאי דכתיב בפרשת שמיני וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב וגו' והאי יטמא אינו מיותר כלל דהא עכ"פ צריך למכתב יטמא עד הערב ולקמן בדף קכ"ו ע"ב בפיסקא דקולית נבלה וקולית השרץ דאיתא התם ת"ר בנבלתה ולא בקולית סתומה יכול אפי' ניקבה ת"ל הנוגע יטמא וכו' פרש"י יו"ד יתירא דריש את שאפשר ליגע וכו' הלכך אע"פ דלא נגע אלא בעצם טמא דשומר מכניס ומוציא טומאה עכ"ל מבואר בהדיא מדברי רש"י דהא דילפינן שומר מיטמא היינו מיו"ד יתירא וכן צריך לפרש ג"כ ההיא ברייתא דריש פירקין דיליף שומר מיטמא דר"ל מהיו"ד יתירא וכן פירש מהר"ר אליה מזרחי בביאור רש"י בפ' שמיני ואפשר שגם התוס' רצונם לומר הכי ואע"ג דקאמרי דבמגע נמי כתיב יטמא יתירא לאו דוקא דכל התיבה יתירה אלא ר"ל גם כן היו"ד אלא משום דלעיל ריש פירקין גבי שומר תני בברייתא תלמוד לומר יטמא נקטי נמי התוספות האי לישנא:

ד"ה אמר רב פפא במרודד וכו' וכ"ת דאתא כרבי אליעזר דאמר לא שנו וכו'. ר"ל בר פדא דלעיל ואפשר התוספות מצאו בשום מקום בגמרא שהיה נקרא ר"א בר פדא אלא שהגמרא קיצר הכא לעיל ואמר בר פדא ואפשר שבספרי התוס' היה כתוב בהדיא לעיל אמר ר' אליעזר בר פדא לא שנו וכו' וכוונת התוספות ר"ל וכ"ת שרב פפא ס"ל כבר פדא דלעיל דמפרש מתניתין דקתני אינו מטמא במגע ר"ל מאחוריו דלא נקרא שומר אף על גב דנושא הוא כיון דמרודד הוא אבל אם היה נוגע מלפניו אה"נ דהוא מטמא במגע כמו במשא מ"מ תקשה וכו' אבל י"ל אדברי תוס' דלפי מה שרוצים להשוות האי מרודד דהכא להאי מרודד דאוקימנא ברישא מה תלוי קושיא זו באם אתי רב פפא כבר פדא דמפרש הא דקתני סיפא דלא מטמא במגע היינו מטעם דלא הוי שומר ומקשו התוס' הא במרודד דרישא מטמא משום שומר בלא זאת אליבא דכ"ע היה להם להקשות דאי סיפא איירי במרודד דקתני בסיפא דאינו מטמא במגע דע"י מרודד לא נקרא כזית שלם ולעיל ברישא אוקימנא דע"י מרודד נקרא כזית שלם ומטמא בין במגע ובין במשא בפלטתו חיה וע"כ לפי אוקימתא דלעיל סיפא נמי בשני חצאי זיתים איירי בפלטתו היה דאי בפלטתו סכין אפי' כזית שלם אינו מטמא דבטל הוא ויש ליישב דאין הכי נמי דהתוס' לא מקשו קושיא זו דוקא אי ס"ל רב פפא כבר פדא אלא ה"ה אי ס"ל נמי כרבי יוחנן דלעיל והמשך דברי התוס' כך הם דמתחלה הקשו לרב פפא מסיפא עצמה דאי איירי במרודד מ"ש דמטמא במשא ולא מטמא במגע וכי תימא דס"ל כבר פדא והשתא הסיפא בפני עצמה א"ש מ"מ תקשה מרישא אהדדי דמטמא לעיל אפילו במגע במרודד אי ס"ל כבר פדא דבסיפא נמי מטמא במגע אלא שאינו מטמא מאחוריו משום שומר א"כ תקשה שומר אהדדי דהא לעיל מטמא אפילו בשומר במרודד וכ"ש אי אתי רב פפא כרבי יוחנן דפשיטא דתקשה רישא לעיל לפי מאי דמוקי לה תרוייהו רישא וסיפא במרודד לעולם דהא ברישא מטמא ליח בכל ענין דחשיב ליה זית שלם במרודד ובסיפא חשיב ליה שני חצאי זיתים ואינו מטמא במגע כלל אפילו מלפניו לרבי יוחנן אלא אפילו בלא רישא הסיפא עצמו קשיא אי אתי רב פפא כרבי יוחנן דמאי שנא דחשיב מרודד צירוף ב' חצאי זיתים לענין משא יותר מלמגע ולפי מסקנת התוס' צ"ל דהדרו מסברתם דלעיל דרצו להשוות ההיא מרודד דלעיל למרודד דהכא כתבו ודוחק לומר דהאי מרודד דהכא גרע מאותו של מעלה דהא ע"כ צ"ל לפי המסקנא דגרע דאל"כ תקשה סיפא לרישא כדכתיבנא אלא שמתחלה עלה על דעתם דשני חצאי זיתים דסיפא דמוקי לה במרודד ר"ל דכל הבשר הוא מרודד ואין נקבץ ממנו במקום אחד כלל דומיא דמרודד דרישא ולכך היה נראה להם דוחק לומר דהא מרודד גרע טפי ר"ל הוה דק וקלוש יותר מההיא דלעיל כיון דבענין אחר איירי אבל לפי המסקנא תירצו התוס' האי מרודד אינו כלל מענין מרודד דהכא דלעיל הוי פי' שכל הכזית הוא מחובר יחד אלא שהוא מרודד דק וקלוש והאי מרודד דהכא הוי פירושו דבצד אחד נקבץ ביחד חלק גדול מבשר הכזית ומצד זה רחוק ממנו חלק קטן ממנו וחוט מרודד הולך מחלק זה לזה ומחברן ואם היה אוחז בחלק הגדול היה הקטן עולה עמו ולכך מקרי שפיר נושא אבל מ"מ כיון שאם היה אוחז בקטן אין הגדול עולה עמו ולכך נמי כשנוגע בקטן אינו מטמא במגע שאין חלק הגדול כמוהו כיון שאין הגדול עולה עמו אלא שעדיין צריך ליישב לפי זה למה לא יטמא כשנוגע בחלק הגדול דהרי הקטן עולה עמו ומתני' סתמא קתני אינו מטמא במגע דמשמע אינו מטמא במגע כלל וצ"ל דבמגע כיון שאין הגדול עולה גם עם הקטן לא מיקרי צירוף ולכך אינו מטמא במגע כלל אבל במשא נושא כתיב והא נישא הוא אבל יש לתמוה איך עלה על דעת התוס' לפרש מרודד דהכא כענין מרודד דרישא וכי לא ראו דברי רש"י דמפרש מרודד דהכא בענין אחר מההיא דלעיל דומה למה שפירשו התוס' במסקנא אלא שהוסיפו בדבריהם שנחלקו לחלק גדול וחלק קטן דאם כדברי רש"י דבשני חצאי זיתים שוים איירי הדרא קושיא לדוכתא דמאי שנא דחשיב צירוף יותר לענין משא מלענין מגע ודו"ק נ"ל:

ד"ה אימא והוא דנישא וכו' ונראה דגמרא סברה דמסיט משמע בכל ענין וכו'. נ"ל דאין ר"ל דמלשון מסיט לחוד משמע בכל ענין דזה דוחק דלמה משתמע מלשון מסיט בכל ענין יותר מאילו אמר לשון משא ועוד הא בדברי רבי עקיבא במתני' נמי תני לשון היסט דקתני ומודה ר"ע וכו' ואפילו הכי מוקי לה במרודד דהיינו נישא אלא נראה דר"ל דמדברי ת"ק משמע דבא לטמאה בכל ענין דקתני אחד הנוגע ואחד המסיט כאילו אמר בכל ענין טמא בין בכל עניני מגע בין בכל עניני משא וק"ל: