מהר"ם על ביצה יג:

בתוס' ד"ה כשם שתרומה גדולה וכו' עד דהא ממנו דכתיב גבי תרומת מעשר דמיניה נפקא מוקף וכו' י"ל למה לא ילפינן נמי תרומת מעשר מתרומה גדולה לתרום מן המוקף כי היכי דילפינן לענין אומד ומחשבה ונ"ל דיש שום לימוד דמיניה ילפינן דתרומת מעשר לא בעינן מוקף:

ד"ה ואם קלף וכו' עד וי"ל דהתם מיירי לתלוש מן השבלים וכו' מקשין העולם א"כ מאי פריך איני והא רב מקלפא ליה דביתהו כסי כסי וכו' אימא הא דתנן ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב איירי דקולף מתוך השבלים דהוי אב מלאכה וההיא דהוה מקלפא דביתהו ררב איירי בשכבר נתלשו מע"ש מן השבלים וכו' ואין זה קושיא כלל דלפי פי' התוס' בתולש מן השבלים לא מקרי קולף אלא בשכבר נתלשו מהשבלים וקולף קליפתן החיצונה זה מקרי קולף ולכך ע"כ הא דקתני ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב היינו נמי בשכבר נתלשו מן השבלים ועוד דאי בתולש מן השבלים מאי אריא דקתני בקולף ונתן לתוך ידו חייב אפי' כשאינו נותן לתוך ידו אלא קולף אחת אחת ואוכל נמי חייב דהא הוי אב מלאכה ותולדה דדישה וק"ל: