מהר"ם על בבא קמא טז.

תוס' ד"ה כולה רבי טרפון וכו' תימה דמשמע הא לשניהם לפירות פטור וא"כ תפשוט מהכא וכו'. ר"ל דלעיל פליגי רב חסדא ור' אלעזר ומספקא לה לגמרא אי פליגי במיוחדת לשניהם לפירות כקושיא דרבי זירא וכו' ואית לה לר"א דגם במיוחדת לשניהם לפירות ולא לשוורים פטור או נימא מדמתני' לא פליגי אמוראי נמי לא פליגי ומודה ר"א דבמיוחדת לפירות ולא לשוורים חייב ולא איירי ר"א אלא במיוחדת לשניהם בין לפירות בין לשוורים ומאי מספקא ליה הא ר"א גופיה קאמר הכא כולה רבי טרפון היא וכו' ומוקי לה לפי גירסא זו דוקא במיוחדת לפירות לחד ולא לזה ולא לזה לשוורים מכלל דבמיוחדת לשניהם לפירות פטר ר"א ולגירסת הספרים קשיא איפכא דמדקחשיב הכא הצד הניזק אפילו במיוחדת לשניהם לשוורים וחייב כ"ש דמחייב במיוחדת לשניהם לפירות א"כ ודאי לא פליגי:

ד"ה ראוי לה אין וכו' אין להקשות דלמא הא דקאמר מועד היינו לשלם מן העלייה וכו'. ויש לדקדק אמאי לא הקשו התוס' קושיא זו אמקשה דלעיל דפריך מדקתני השן מועדת וכו' וי"ל דלעיל דייק מרישא דקתני תמים וכו' הבהמה אינה מועדת לא ליגח וכו'. ולשון תמים לא שייך למיתני כי אם לענין חצי גזק ולא לענין לשלם מן העלייה וק"ל: