מהר"ם שיק על התורה עג

השנים מן האחד והב' גם לצורך ידיעות והשלמת עניני עולם העליון כשהאדם לעצמו מה הוא וצריך עזר כנגד עזר ואין לך אדם שאין לו שעה אמנם זה התחברות אינו כוללות וכל אדם למינו כמ"ש בן סירא ובן אדם לדומה לו וזה אפשר הרמז הבריחים התחתונים ועליונים שבין לענין עולם התחתון ובין לעולם העליון צריך עזר זה כנגד זה והוא מבריח ומחבר להיות אחד אבל אין זה כולל לכל כתות בני אדם אמנם יש עוד חיבור אחר והוא תורה והשראת השכינ' וכמו שנאמר אמרת ד' צרופה דאמרת ד' מצרף והוא כולל ומגן הוא לכל החוסים בו דהן אל כביר לא ימאס ותפילת רבים נשמעת וחיבור הזה כולל כל אישי ישראל אפי' הם רחוקים ומתנגדים זה לזה ואין מעמדם שוה הלא אב אחד לכלנו ושם ישראל דהיינו כנסת ישראל הוא אבינו ומעמידנו ומקיימנו ושמעו אל ישראל אביכם וזה אפשר הרמז של הבריח התיכון שהבריחים החלקיים הם רק בחיצוניות האדם לפי מקריו אבל הבריח הזה הוא תיכון בפנימיית של ישראל כלנו כאיש אחד ואב אחד לכלנו והוא מבריח מן הקצה אל הקצה בין הכיתות שהם רחוקים זה מזה וזה הבריח התיכון הוא שהוריד יעקב לבניו כמ"ש לעיל והבריח הזה בנס עומד שאין מזל לישראל ואין מתקיימים אלא ע"י התורה והשגחה פרטיית וא"ש:

תצוה ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפד כו' אי' פ' במה מדליקין מעשה דגר בא לפני הלל גיירני ע"מ שתעשני כה"ג כו' ע"ש ונראה לפרש האדם נברא בעולם חסר כל השלימות ומלא בכל הכנות שבעולם שיוכל להשלים עצמו בכל השלימות ולהרים עצמו מעפר עד שמים לרום ואין לו גבול וכל זה במה שבכחו להשיג אבל האדם מצד אחר מוגבל שהרבה דברים אשר אין בכוחו להשיגם וכיון שאין בכוחו אין שייך בו שלימות להוציא מה שבכח אל הפועל וככה הגביל ד' ג"כ מעלות אשר אין האדם יוכל לעלות עלי' ככתר כהונ' שרק בשבט לוי בחר ד' ומתוכם בזרעו של אהרן והפליג בחסדו עלינו להרשות אותנו להקריב לשמו וכאילו שלמנו לו מחובותינו וד' רצה בהם ושלח שלוחיו לקבל מיד הרוצה להקריב דהני כהני שלוחי דה' נינהו ולכך בחר בשבט ידוע להוכיח שלוחי ד' ולא יסברו שכהנים שלוחי דידן ומאלה הבגדים הנעשים לכה"ג שישא על לבו שמות כל השבטים הי' נראה קצת שכה"ג הוא שלוחא דישראל אלא שכבר הוכיחו הש"ס דמי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושליח מצי משוי ומכח זה מוכח דשלוחי דשמיא נינהו ולפ"ז אפשר דע"ז כונו במעשה האי גר ששמע ואלה הבגדים וסבר שישראל משלחים לכה"ג מדנושא שמותם על לבו וממילא הי' מוכח דגם איש שאינו כהן כשר לזה דאל"כ מי איכא מידי כו' ולזה אמר ע"מ שתעשני כה"ג דהיינו להביאו לידי מעלה נפלאה כזו:

איתא בגמרא בזכות שיצא אהרן לקראת משה וראו ושמח בלבו זכה לחשן על לבו ונראה הכונה דהכהן אשר יכפר על כל ישראל ראוי שיהי' מתלמידיו של אהרן אוהב שלום אוהב הבריות שצריך שכל איש ישראל יהי' קשור לו בלבו ונפשו קשורה בנפשם ואז כאשר יכפר על נפשו יכפר עליהם כי הם קשורים בו ואיש כזה אומר לאביו לא ראיתיך כי אין צריך לאהבה הטבעית הזה לאביו כי כל זמן שיאהב לאביו יותר מאחרים כל שכן שיאהב לגופו שקרוב לו עוד יותר אבל אם אין אוהב לגופו יותר ממה שהוא לצורך הנפש אז כולם שווין וזה על ידי שראו ושמח בלבו ולא נתקנא בו עבור אהבת עצמו מוכח שאהבת נפשו אהבו וראוי לחושן הנתון על לבו שכתוב עליו השבטים שיהי' הוא המכפר וזה שאמר בפ' זאת הברכה האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו כו':

הג' כתרים מרומזים בג' זר זהב ארון שלחן מזבח הזהב אמנם צריך טעם למה נעשה זר זה במזבח הזהב ולא במזבח החיצון ששם עיקר עבודת הכהנים ונראה דמתני' באבות פ"ד דתנן ג' כתרים הם כו' וכתר שם טוב עולה על גביהם בא לישב זה והוא דשם טוב נמשל בקהלת לריח טוב כנאמר כשמן תורק שמך ונאמר טוב שם משמן הטוב כו' דכשם שהדבר שיש לו ריח טוב דבר ההולך ומדבק עמו מתבסם ומקבל הריח כן המעשים טובים וישרים שהם המכונים בשם טוב הם מבסמים ומתקנים אחרים וכעין שכ' הרמב"ם בפי' המשנה ריש מס' פיאה דאלו דברים כו' דקרן היינו מעשיו ומה שפועל עי"ז על אחרים הם הנקראים פירות עיי"ש והג' כתרים ומעלות הם לו ליקר ותפארת כמו כתר אם הוא הולך בדרך טוב וישר אבל אם אינו הולך בדרך הטוב אדרבה הכבוד בקלון ימיר שטוב לו יותר אם לא הי' לו מעלה ההוא ששגגת תלמיד