מהר"ם שיק על התורה י

טרדות רבות וגם הוצאת מלאכת הדפוס כי רבה היא לזה מנעתי עצמי מלהדפיס כעת יותר:

וגם זה לחכמים כי הסכמות שנטלתי מרבותי וגאוני וגדולי הדור שליט"א גם אנכי לא על דברי מרן זצ"ל נתכוונתי כי הוא מלתא דלא צריכא כאשר החכמים יגידו בהסכמותיהם ואמרו עוד כי אין זה לפי כבוד המחבר ז"ל ומשה לא בהסכמה עלה כי זה משה האיש מרן זצ"ל גדול ליהודים ונודע לשר וראש עוד בדור שלפנינו אולם עשיתי זאת על כי אינו מן המוסר לעשת מעשה רבה להדפיס ספר בלי נטילת רשות והורמנא כי לא הרוצה ליטול את השם וכו' ובפרט כי כן צוה מרן בעל הח"ס זצ"ל בתשובתו רהמתה בחלק שישי תשו' ס"א יעו"ש:

והעלמתי שמי שלא להקרא בפירוש על סידור חיבור הזה מטעמים הידועים לי וכן נועצתי:

. והנה רוחי הציקתני אשיחה וירוח לי ואודיע לכל קורא בספר מרן המחבר זצ"ל אשר יראה כי כפעם בפעם הרהבתי עוז להציג במו הספר ילדי רעיוני הערות אשר יולדי על ברכי מרן המחבר זצ"ל והארכתי למעניתו לפרש בדבריו עוד מקראי קודש או מדרש אחר וסוף דבר הכל נשמע ולהקורא כדרכו הודע אליו שמי וערכי ערך קטן עלי הוא יראה וכן יתמה מה הי' לו להמסדר ומה ראה על ככה להדפיס הערותיו הלא הוא דרך גדולים ולא דרך גבר בעלמא גבר כגוברין דעלמא, ואען ואומר לכה נא ונוכחה אם לא מקרא מלא דיבר הכתיב ויפוצו מעינותיך חוצה ונודע למכביר מפי ספרים וסופרים כי איך מצוה גדולה הוא להגדיל התורה ולהאדירה אף רק לסלסלה ולהדרה בפרחים וציצים להראות את יפיה כי כלה זרע אמת נטע נעמן אשר נטעה ימינו ית' כי מגפן מרום גפנה ומשדמות המורא ענביה ענבי רא"ש ואשכלות מתוקות לה, והיא כפורחת עלתה ציצים וכפתורים עלים ופרחים וגם המה תאוה הם לעינים ונחמדים להשכיל וכי גם עלה לתרופה ולמשיב נפש, זו תורה וגדולתה והיא תפארתה היותה אר"ש אשר לא תחסר כל בה ונותנת יד ומקום לכל אמרי נועם ודברי חן. וגם משפט המשנה עם כתוב הדר הוא איזה חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי וכו' ואומר ראיתי חכמים מחוכמים והם קטני ארץ, כי באמת לכל ישראל יש להם חלק בתוה"ק חלק והשגה מיוחדת לו לבדו לא ראי זה כראי זה ומי יתן כל עם ה' נביאים שלא לכבוש ניב שפתותיה שפתי דעת ומלאה הארץ דעה, וכעין ברקיע אשר כל מלאכי מרום מקבלים זה מזה מבחינות ומדרגות והשגות המתחלפות ביניהם כן הוא בארעא כל בני אדם גם בני איש באין מבין ומרגיש מקבלים זה מזה משפע ידיעה וחכמה הארה והשגה אשר הושפע לאיש איש מענף שרשו ממעל והוא לו לבדו ובא רעהו וחקרו וברוב הימים אתיא זכירה זכירה שמיעה שמיעה אשר ישמע החכם ויחכם עוד להוסיף לקח ובונה בנין מפואר ארמון עם מגדל עוז בכוי לתלפיות ראשו בשמים ויהי לשם וכמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא ואין איש שם על לב כי במגדל ההוא שם נבלל חכמת וידיעת כל הארץ תלוי עליו כל שלטי הגבורים גם החלושים ולכן אל יתהלל החכם בחכמתו כי מי יודע כמה דברים גדולים נעשו בסבת הקטנים וזכר לדבר ודוגמא לזה נמצא כתוב על ספר הק' ארחות צדיקים על ענין הלול בעזיבת העבירות והוא בשער הבושת וז"ל אחד מן החכמים אמר אם נזהרת כל ימיך שלא חטאת אל תחזיק טובה לעצמך כי תחלת עזיבת העבירות מחמת שמתבייש מבני אדם עכ"ל, האומנם כי גם זו מתת אלקים היא מבעל הסבות ית' כי לאו כל אדם זוכה לכך וה' יהיב חכמה לחכימין כתיב אדרבה היא הנותנת שאין לאדם רק לשמוח בחלקו ולא להתגאה בו כי לא כביר מצאה ידו והוא לו רק למנה ומתנה ולא עוד אלא שמתנה על מנת להחזיר הוא כי בכל רגע ורגע בעמוד והחזר קאי על מוצא פי ה' המשפיל גאים ומגביה שפלים וכחומר ביד היוצר ברצותו מרחיב דעת האדם לתת לפתאים ערמה וברצותו מקצר להשיב חכמים אחור ובפרט בי סוף כל סוף קבל טובה וחכמה והשכלה מקטנים ממנו ובסבותם כאמור ואיך יתגאה אליהם ופן יגער ה' בו הבוחר בסבות הקטנים וברא עולמו בסדר הזה ועל כן אין גבהות לפני המקום ית' ואך גם אין קטנות אין לפניו ובדרכי ה' גם הקטן גדול יהי' כי יש זכיה לקטן בדנפשיה להיות זוכה בחלקו השייך לשורש נפשי ומגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' ולא ימנע בר כמאה"כ אל תמנע הטוב מבעליו וכו' אמת כי צריך נטירותא יתירא מטפשות הגאות ואולת התנשאות שלא לבהל בכוחו להיות דומה בעיניו לגדולים ואף גם דומה לדומה ושלא להיות כמי פתי חרש אשר יאטם