מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב ג

ואחרי כלות ההדפסה נשלח לידי הגהות ממרן זצ"ל על ס' החינוך להרא"ה ז"ל מאת הרבני החריף ובקי מו"ה אהרן דוד הארטשטיין ני' מתושבי ק"ק בארטפעלד תלמיד מרן המחבר ונענתי למבוקשו להדפיסם וברם זכור שמו לטוב וכשם שעשו עם ההגהות ממשנה למלך על החינוך שנדפסו מקדם שלא במקומם בקונטרס בפ"ע ובמשך הזמן הדפיסו אותו במקומו כן אני מבקש מאת המדפיסים אם ברבות הזמן ידפיסו ספר החינוך מחדש שיעשו מההגהות הנ"ל סניף טהור לס' החינוך להדפיסם במקומם הראוים להם אצל כל סימן וסימן ומגלגלין זכות ע"י זכאי ותקותי חזקה כי בזכות זה אשר הרבה יגיעות יגעתי וטרחתי לזכות נשמת מרן המחבר זצ"ל זכות וכח תורתו וצדקתו יעמוד לי ולזרעי שלא תמוש התורה מפינו ומפי זרעינו עד עולם: דברי הצעיר תלמיד נאמן לרבו הכותב פה מאדא יום א' ב' אייר טו"ב למנין תרנ"ח לפ"ק: ה"ק שמואל בראך חונה פק"ק הנ"ל והגליל הגהות מהגאון המחבר זצ"ל על הס' החינוך להרא"ה ז"ל

מצוה כ"ב ואם אין לו שה פודהו בדמי שה. לשון זה צ"ע ונראה שהוא ט"ס דהרי מבואר בבכורות דף ט' ע"ב ודף י"א ע"א דאם אין לו שה צריך לפדות בשיווי דמי החמור

מצוה ל"ה ואם בת כהן היא תשרף והוא יחנק. זה צריך להיות קודם והנואף וכו' דזה קאי על א"א ולא על נערה וכבר העיר בזה בס' מעיי"ח

מצוה מ"ט ואדם בבהמה. המעיי"ח העיר ע"ז דאדם המזיק בהמה אינו קנס וצ"ל דט"ס הוא

מצוה ע"ב שכך נתבאר בתרומה. צ"ל בתמורה

מצוה פ"ב שיעידו עליו מצד אותות וכו' צ"ל ולא מצד אותות וכו'

מצוה קי"א וערלה במאה ואחד. זה נראה ט"ס דערלה שיעורו במאתים ודינו גם לענין זה ככלאים ומ"ש לענין חמץ בפסח עי' מ"ש הריטב"א בע"ז דף ע"ד

שם שאפילו שכר של יי"נ ששברו אסור. דבר זה צ"ע דמבואר בש"ס ע"ז דף ס"ד רע"א דלמעוטי את התיפלה שפיר דמי וכן פסק בש"ע יו"ד ססי' קל"ג דשכרו לשבור שכרו מותר

מצוה קכ"ז אם מעל או לו מעל. צ"ל לא מעל

מצוה קמ"ח ואעפ"י שכ' וכו'. המעיי"ח כ' שהאי אעפ"י מקומו לעיל בסי' קמ"ד אבל לאו דטומאה לא כתיב במילואים

מצוה קע"ה בעת שמשיבין וכו'. צ"ל שממשיכין

מצוה ר"ט במזיד חייב להביא חטאת. צ"ל בשוגג וכו'

מצוה רי"ב על מכתם וקללתם. כתב בהגהות מהגאון ר"י פיק זצ"ל וז"ל וצע"ג דסותר דבריו בסי' ר"ס שהממזר חייב בקללת אביו ואמו עכ"ל עי' במעיי"ח לקמן מיירי לאחר מיתת אביו דמיתה מכפרת

מצוה רט"ז ששומעין לאחד ואפילו כנגד מאה לפי שהוא אומר כהלכה. היינו בחליקי אגוזים אבל בשאר דברים אדרבה שומעין לזה שאמר לבוז אפילו הוא רק יחיד

מצוה רל"ג ובענין אחר אין דינם חוזר. כ' בהגהות הגאון רי"פ זצ"ל כן נ"ל להגי' הגירסא שלפנינו שכתב אבל אין חייבין לשלם ובענין אחר אין דינם חוזר, הג"ה זו אינו מובן ולפי הנראה גי' שלפנינו היא נכונה

מצוה רל"ח רעות צדולות. צ"ל גדולות

מצוה רמ"ה ואעפ"י שהם משם אחד כגון חטה עם שעורה חלק אחד ביתר מג' ועשרים אין צריך לבור אותן בפחות מיכן יבור אותן (ואם נתערבה באחד מזרעוני הגינה). כ' מרן המחבר ז"ל בב' חצי עגולה מתיבת ואם עד תיבת הגינה וכ' בזה"ל ששניהם נקראים תבואה וכן פול ועדשה אעפ"י ששניהם נקראים קטניות מ"מ חילוק יש ביניהם קצת בשינוי השם כיצד שאם נתערב שלא בכוונה חטה עם שעורה חלק אחד ביותר מכ"ג אין צריך לבור אותו בפחות מכאן יבור אותו ואם נתערבה באחד מזרעוני גינה שיעורן באחד מכ"ד ממה שזורעין בבית סאה מאותו המין של זרעוני גינה ותבואה וכו' כצ"ל

מצוה רנ"ח ולאחד בימות הגשמים פני שהחבל וכו' צ"ל מפני שהחבל

שם והוא נקרא מתחלף הצלעות וובין מרובע, צ"ל ובין מרובע

מצוה רס"ז או בת גרושה מכהן הדיוט שנתחללה וכו' צ"ל או שנתחללה וכו'

שם וכל ספק חלל מדבריהם נותנין עליו חומרי (חלל) כהנים וכו' רבינו זצ"ל הקיף תיבת "חלל" בב' חצאי לבנה וכצ"ל וכל ספק חלל וחלל מדבריהם נותנין עליו חומרי כהנים

מצוה רע"ב עושה הי' ר"ע ממזר אפילו מחייבי עשה וביארו זה כשהי' כהן גדול וכו'. לשון זה תמי' דמבואר בהיפוך בקידושין ס"ח ע"א דאפילו לר"ע אין ממזר מבעילה לכה"ג ונראה דיש כאן ט"ס ומובן עפ"י גמ' דקידושין הנ"ל

מצוה רע"ד אעפ"י שזה אסור ופוסלו לכהונה וכו' צ"ל ופוסלה לכהונה

מצוה ר"פ דכי יקנה הנפש קנין אמר רחמנא ולא קנין הקנין. המעיי"ח העיר ברמב"ם בפ"ז דין י"ח משמע דאפילו עבדי אשתו שקנו עבדים אוכלין וא"כ מוכח דאפי' קנין הקנין אוכל

מצוה רפ"ג ועוד אחרת שהיא כשתהי' נשואה לזה וכו' צ"ל נשואה לזר

מצוה רצ"ט הפר והאיל והכבשים אינן מעכבים את הלחם כלומר מנחת הסולת שזהו הלחם. המעי"ח תמה המעיין במנחות דף מ"ה יראה דמיירי בכבשי עצרת ושתי לחם וצ"ע

מצוה שי"ג ושיעור הכותבת הוא יותר מגרוגרת ופחות מכביצה מב' זתים. דבר זה תמו' דבהדיא אמרינן בכריתות י"ד ע"א דבכותבת אית בי' ב' זתים וצ"ע

מצוה שכ"ח כדרך שבני אדם עושין בשקר וכו' צ"ל בשאר

מצוה של"ח ועוד שיהי' בשתיקתו שוה כמו על החירופים. צ"ל כמודה על החירופים

מצוה של"ט ולא אמר עד היובל. צ"ל ולא אמר אלא עד היובל

שם ויפה כחן משדות שאין וכו' צ"ל ויפה כחן משדות שהן וכו'

שם בהג"ה ממל"מ נראה ממ"ש בסי' שפ"ט צ"ל שצ"ג

מצוה ש"מ ולא נמצא הלוקח יבוא ויטול וכו'. כאן חסר הרי זה מוסר מעותיו בב"ד ושובר הדלת ונכנס לביתו ואימתי שיבא הלוקח יבא ויטול וכו':