מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א קסו

ילפי' ואכתי יהיה אסור ולכך הוכרח הש"ס בע"ז לומר דהוא מותר משום דהוי מלתא דחשיבא לשרוף בפניהם דעל זה לא שייך לאסור משום דבר שאינו ראוי לישראל ושני הסוגיות עולות בקנה אחד ולפי"ז איכ"ל דאינו חולק על דברי המהרי"ק

ד) וכבר אמרנו לעיל שבכלל הלאו הזה נמי בכלל שאסור לעשות דברים שהם משום דרכי אמורי ועיי' בשבת סוף פ' במה אשה דף ס"ז ועיי' בתוס' יו"ט ס"פ בהמה המקשה משנה ז' שהביא לשון רש"י ור"ע ברטנורה דהלאו הוא כמעשה ארץ כנען לא תעשו. ולפי"ז היה ראוי' להמנות בפ"ע ובסוף הביאו בשם רש"י ומברטנורה דמלאו דובחוקותיהם וגו' ילפינן וזה כדעת המוני מצות הנ"ל. ומה הם משום דרכי אמורי אין מבואר כל הצורך רק שם בחולין אמרי' הכלל כל שאינו משום רפואה אסור משום דרכי אמורי. ובתשובת פנים מאירות ח"א סימן ל"ו כתב הכלל דכל שאין נעשה בחולה עצמו אסור משום דרכי אמורי. ובפתחי תשובה ביו"ד סימן קע"ט סעיף קטן ג' פקפק ע"ז מסוגי' דחולין הנ"ל ולענ"ד גם הפמ"א מודה שאין תלוי דווקא אם נעשה בחולה עצמו אלא הוא תלוי' אם נוכל ליתן טעם במעשה הזאת עפ"י הטבע או עפ"י השכל. ועיי' בתשובת מרן הגאון בעל חתם סופר חלק יורה דעה סימן קל"ח מה שכתב אם רשאין לגדל תרנגול ותרנגולת בבית שנבנה מחדש על מקום שלא היה שם בית מעולם שהביא בשם ס' חסידים דמביאין קודם שהלכו לשם לדור תרנגול ותרנגולת לשוחטם שם אם הוא משום דרכי אמורי או לא וכתב שיש להסביר הדבר על פי התורה כמו שעושים כפרות בעיוה"כ. עכ"פ כל שיש למצוא שום טעם או רמז אין אסור משום דרכי אמורי אפילו באילן התירו לסקור בסקירה כדי שידעו רבים שצריך להתפלל עליו שרי כדאיתא בגמרא שם ועד"ז כתב הפנים מאירות הנ"ל דאם אינו בגופו ואין לו שום טעם ואם אינו בגופו אין לומר כדי להודיע לרבים כה"ג אסור אבל לעולם עיקר תלוי אם יש למצוא שום טעם עפ"י הטבע והשכל כנלענ"ד: