מהר"ם שיק אבן העזר יג

נשאלתי אי מתרמי לאיש בן ך' שידוך ומובטח לו אם ימתין עוד איזה שנים יוכל לעשות שידוך יותר הגון. גם אם יעשה שידוך הראשון יש לחוש לו לביטול תורה ויראה. אי מחוייב לעשות דווקא כשהוא בן ך' כדאיתא באהע"ז סי' א' ס"ג. הנה דין זה מתחלק לג' חילוקים. מטעם הראשון הואיל ויהא יכול לעשות לאח"ז שידוך יותר הגון הנה זה תליא בפלפול שכבר פלפל החכ"צ בסי' ק"ו ומסיק שם דבב' מצות אין רשאי להמתין אבל בחדא מצוה בכדי לעשותה יותר משובח ומן המובחר רשאי להמתין. והנה כבר כ' הטורי אבן במגילה דף ו' ע"ב דבחדא מצוה אי ממתין אינו בכלל אין מעבירין על המצות. ואינו אסור רק משום זרוזין מקדימין. ומעשים בכל יום דאע"ג דכולן אם עשאן משעלה עמוד השחר יצא. הוותיקון הי' גומרין עם נץ החמה כדאיתא בפ"ק דברכות. וכן בתפילת המנחה סמוך לערב עפ"י קרא יראוך עם שמש ולפני ירח. וכן קי"ל באו"ח סי' תכ"ו כדברי התה"ד סי' ל"ה דיש להמתין עם קידוש הלבנה עד מ"ש

ונראה לי ראי' לזה דהנה קשיא לי איך נשא יצחק אבינו בן מ' שנה ויעקב אבינו בן פ"ד שנה הלוא ב"נ מצווה על פו"ר עד שעת מתן תורה וזמן פו"ר הוא בן ך' ויותר קשה על אברהם אבינו שהי' הראש לזרוזין ומיני' ילפינן זרוזין מקדימין מצפרא ואיך לא נזדרז ליתן לבנו אשה בזמן מצוותו. והי' אפשר לדחות דעפ"י הדיבור עשאו שידעו שעדיין לא נולדו זיווגם אמנם דברי המדרש שהביא רש"י ז"ל בחומש על הפסוק אחר הדברים האלה ויוגד וגו' שאחרי הרהורי הדברים כו' שהי' אברהם מיצר שלא נשא אשה לבנו וא"כ קשה מתחילה מאי קסבר. ונראה דטעמם דעיקר חפצם הי' להוליד בנים זרע קודש שיקרא בהם שמם ולכך המתינו עד שישתקע רתיחת הדם והמיית הטבע ויתעלו ויתקדשו ביתר שאת ועוז ועי"ז גם בניהם אחריהם יהיו קדושים והגונים. ועד"ז קרא יעקב ליוסף בן זקונים שנולד לו בזקנותו ובקדושתו. ועכ"פ זהו שנראה טעמו של אברהם אבינו עה"ש שהמתין עד שילמדנו ביתר שאת ויתקדש למען יהיו בניו טובים וישרים

איברא דעדיין קשיא דהרי כ' התה"ד דזה דווקא שיהי' לזמן מועט אבל שיהוי לזמן מרובה יש לחוש למיתה ואמרינין ביבמות כל שיהוי מצוה לא משהינין וכמו שהאריך שם וא"כ עדיין קשיא על אבותינו. אמנם לאחר העיון לא קשה מידי דזיל בתר טעמא משום חשש מיתה ואבותינו היו בטוחים שלא ימיתו כי ה' הבטיח לו כי ביצחק יקרא לך זרע וכן על יעקב נאמר ולאום מלאום יאמץ. א"כ שוב שפיר המתינו. ובזה א"ש כוונת המדרש הנ"ל דלאחר העקידה וראה אברהם אבינו דאע"ג דהבטיח לו ה' מ"מ הי' אפשרות שימות עפ"י ה' וא"כ שוב הי' לו לחוש למיתה ונתחרט על שלא השיא לבנו אשה ונתבשר לו שנולד זיווגו וא"ש הכל

ומבואר מזה ראי' גדולה לתה"ד דזמן מועט היינו שיעור ז' ימים וכמו שהוכיח השעה"מ בפ"ד מהלכות סוכה וכן מוכח מדברי תה"ד הנ"ל דרשאי להמתין בכדי לעשות מצוה יותר מן המובחר אבל זמן מרובה אסור ודברי המג"א ר"ס כ"ה סק"ב שכ' שם על הרמ"א שכ' שלא ימתין על הטלית הטעם משום דכל שיהוי מצוה לא משהינן כדאיתא ביבמות וזה תמוה וצ"ע טובא שהרי אנו קי"ל בסי' תכ"ו כתרומת הדשן ומוכח דקי"ל דלזמן מועט לא חיישינן למיתה וכמ"ש המג"א בסי' תקס"ח ס"ק י"א. והשעה"מ הקשה עליו שם ולהנ"ל שפיר יש ראי' לדבריו. אמנם לזמן מרובה חוששין וכמו שהקשה המג"א שם בסי' תקס"ח סקי"ג

מיהו נראה דחשש מיתה הוא רק חששא דרבנן דהרי התורה התירה להשהות נדר עד רגל הראשון כמאמר הכתוב ובאת שמה והבאת שמה ודווקא אם מחוייב ועולה לרגל וא"כ ע"כ לא חיישינין למיתה מה"ת ואי חיישינין לה רק מדרבנן חיישינין לה והנוב"י ח"ר סי' נ"ה ונ"ו בחיו"ד כ' דווסתות דרבנן אבל קודם לווסתה הוא מן התורה דשמא תראה חיישינין כמו שמא ימות ולהנ"ל גם זה רק מדרבנן וכיון דהתירה התורה להמתין עם נדרו לא גזרו רבנן בדבר שהתירה התורה בפירוש וכמ"ש הטו"ז ביו"ד סי' קי"ז ולכך כ' לענין נדר להתענות דמותר להמתין עד החורף כן נראה לפי ענ"ד. עכ"פ בנידון שלנו אין היתר לשהות זמן מרובה כדי שיעשה שידוך יותר מן המובחר ושידוך יותר הגון

אמנם מטעם חשש ביטול תורה שפיר דמי דהרי פסק כן הרמב"ם בפט"ו מה' אישות דאפילו רק חשש וירא שיתבטל מותר לו להתאחר ואם חשקה נפשו בתורה מותר לו לבטל לגמרי והרמב"ם נתן טעם לזה משום דעוסק במצוה פטורים ובאמת טעם זה קשה לי עליו וכי העוסק בתורה יהא פטור מכל מצות האמורות בתורה וכן הקשה בירושלמי פ"ק דשבת סוף הלכה ב' וכי לית לי' לר"ש הלומד ע"מ לעשות וכו' והלומד שלא על מנת לעשות ראוי לו שלא נברא ומה שתי' שם לא שייך כאן והכי מסקינין במ"ק דף ט' ע"ב דמצוה שא"א לעשות על ידי אחרים צריך ומחוייב לבטל מן התורה ולעשות המצוה

וע"כ צ"ל דפו"ר מקרי אפשר להתקיים דעיקר הטעם למלא ולישב העולם. וזה המתיק ב"ע ביבמות שם בלשונו אפשר לעולם להתקיים ע"י אחרים ולכך בב"ע שחשקה נפשו ולא פסק ומבטל מעולם מד"ת א"צ לבטל מדברי תורה ואינו מחוייב לפסוק מדברי תורה לעולם. אמנם באחרים דלפעמים מבטלין ומפסיקין וא"כ חל עליהם אז לישא ולכך פסק הרמב"ם דכל זה אם אינו ירא כו' אבל אם ירא שיתבטל עי"ז מדברי תורה שוב בוודאי ת"ת עדיף

ולפי"ז הכוונה בהרמב"ם כמ"ש הב"ש בסי' א' סק"ה דמותר להתאחר אפילו לעולם עד שיפסק החשש והיראה הנ"ל ושפיר פסק הרמב"ם ולשון העוסק במצוה פטור אינו עיקר הטעם אלא הטעם משום כל חפציך לא ישוו בה דהיינו באפשר ע"י אחרים והב"י באו"ח בסימן ל"ח ר"ל דהרמב"ם לא ס"ל כלל דין דהעוסק במצוה פטור מן המצוה וקשיא מדברי הרמב"ם הנ"ל ולהנ"ל יש לישב קצת. והמג"א שם כ' דהירושלמי מיירי באפשר לקיים שניהם ושלום ירושלים הביא להקשות דהא הירושלמי מיירי בתורה ולהנ"ל נראה לפי ענ"ד דתורה שאני ואית בה להקל ולהחמיר באפשר ע"י אחרים חמירא ובא"א קולא. ועיין ברק"י סוס"י תל"א

אמנם הרא"ש והטור דעתם דרק להתאחר מותר אבל לא לבטל לגמרי. אמנם כל זה בחשש ביטול תורה אבל בחשש ביטול יראה להתדבק עם אנשים שאינם מהוגנים פשיטא דרשאי וחיוב עליו שלא להתדבק עמהם עיין ברמב"ם בפ"ו מדעות להרחיק מעליהם דרכו ואל תקרב אל פתח ביתה דרשו חכז"ל על מינות וזנות וק"ו יש הרי אמרו אם יצרו מתגבר ישא אפילו יבטל מתורה אלמא משום ביטול יראה מבטלין ת"ת דעדיפא מפו"ר וכ"ש דמשום חשש ביטול יראה שצריך לבטל פו"ר ול"ת עדיפא מעשה כל זמן דלא שייך עשה דוחה ל"ת כדאיתא רפ"ק דיבמות ואפילו צריך לבטל לעולם כן נראה לפי ענ"ד: תשובה ב' שילת חוסט עש"ק מ"ג למב"י תרל"א לפ"ק. החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב הגאון המופלג כש"ת מוהר"ר אברהם יהודא הכהן ני' האבדק"ק בערגסאז יע"א

נועם מכתבו קבלתי וענוותנותו תרבני לבקש ממנו להיות נמנה לדבר מצוה להתיר חבלי העיגון עפ"י מאה רבנים לר' משה במוה' שמעון פ"ל מנאמין. שאשתו דבורה בת ר' יוסף ראט"ה נשתגעה ר"ל זה ערך שלש שנים והיא בבית המשוגעים בעיר אפען ולפי עדות הרופאים אין תרופה לשגעונה והאיש הנ"ל שואל ומבקש לפתוח לו שערי היתר כי לא הי' לו עוד שום וולד וגם הוא רך בשנים ורוצה הוא לקיים ככל אשר יושת עליו מב"ד הצדק והנה גוף הדין כבר מבואר הוא בדברי הפוסקים והעיד הב"ח באה"ע סי' א' שנהגו רבותינו להתיר לאיש שנשתגעה לו אשתו רח"ל. לישא אשה אחרת על אשתו בהסכמת מאה רבנים ולהשליש גט וכתובתה וכל האופנים ביאר היטב הנוב"י בחאה"ע סי' ג' ומרן זצ"ל בחת"ס ח"ר באהע"ז סי' ד' וי"א וכן נוהגין להתיר עפ"י האופנים ההם ומינה לא נשמע ולא ראיתי דבר חדש בענין הנ"ל

אלא דלכאורה יש לדון במה שלפנינו כיון דהרופאים העידו דאין תקנה ומזור לחלי' ונתנו כן כתוב וחתום א"כ לא יהא צריך להשליש הגט וכתובתה ואינך האופנים שהרי אמרו ביבמות דף קכ"א ע"ב דאין מזכירין מעשה נסים יעויין שם בתוס' וכן נפסק באהע"ז סי' י"ז ס"ק כ"ט ובכמה דוכתי סמכינין על הרופאים והטור יו"ד בסי' קפ"ג הביא בשם ספר התרומה דלא סמכינן על הרופאים והב"י הביא דעת הריצב"א דסמכינין על רופא ישראל ובגוי בעי' רגלים לדבר ובש"ך שם ס"ק כ"ח כ' דאם כבר ריפא אחרת סמכינין ובסנהדרין דף ע"ח ע"ב ובגיטין דף ע"ג בענין שכ"מ שהתנה אם ימות מחולי זה כו' אזלינין בתר אומדנא דרופאים וברמב"ם בפ"ב מרוצח דין ח' נראה ג"כ מדבריו שאם אמרו הרופאים שאין רפואה למכה ההיא הוי כוודאי

ואפילו בגוי דחייש הריצב"א הנ"ל לאשר פיהם דיבר שוא נראה בנידון כעין נידון שלנו שלפי מה שנראה מדברי פר"מ ני' שיש בידו מאת הראש דירעקטע"ר של בית המשוגעים כתב שמבואר ממנו שאין תקנה לחלי' וזה הוי כספר הערכי דקי"ל בחו"מ סי' ס"ח דערכאות כה"ג בנידון כזה לא חיישינין למשקר. ומרן הגאון בחת"ס ח"ר של אהע"ז סימן מ"ג לענין עגונה האריך לסמוך על ספר הערכי ועכ"פ קשה על דברי ספר התרומה שאפי' ברופא ישראל לא רצה לסמוך מהא דסמכינין לענין גט באמדו אותו שמת מחולי זה

ובאמת בגוף דין הזה אי סמכינין על רופאים כבר האריכו בתשובת מהר"מ לובלין סי' קי"א ובתשובת חכ"צ סי' מ"ו ולפי מ"ש