מהר"ם שיק חושן משפט קס

י""ד במעיד הדיין על קיומו בעינין צירוף אחר ובב' דיינים פסק שם בסעי' ט'"ו דמהני והש"ך בס"ק ל"ט רצה ללמוד דין חדש מזה. ולהנ"ל נראה לפי ענ"ד דמטעם הנ"ל בדיין אחד שאינו נודע אם הקיום אמת אינו נאמן על כ"י והוי רק חד ולכך כיון דאינו נאמן על מאי שמעיד איך יצרפין אותו לדבר אחר שאינו מעיד והרי טעמא דשמואל דמצרפין הוא דחשבינין לי' כאלו העיד על מנה שבשטר כמו שביאר בשמ"ק שם. וכיון דמה שהעיד אינו נאמן איך נאמין לו על מה שלא העיד ובפרט שזה חשיב כמו ב' רואין. דרואין אותו כאלו העיד על קיום ורואין שוב כאלו העיד על מנה שבשטר וב' רואין איכ"ל דלא אמרינין עיין בעירובין דף י"ט ע"ב בדין ב' רואין. כן נראה לפי ענ"ד ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה יא בעז"ה יום ו' עש""ק שלח תרל"ז לפ"ק פה חוסט יע"א: החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב הגדול המופלג מוה' נפתלי סופר נ"י האב"ד דק"ק פ' ניידארף יע"א

מכתבו קבלתי ואשר דרש ע"ד השני אחין שהיו שותפין בעסק ולאחר החשבון כ' הנותן את המעות על העיסקא על השטר שהי' בידו על ההיתר עיסקא שעדיין נשאר חייב לו שלשים וארבעה זהובים. ואחר זמן בא אליו אחיו ואמר שהוא בהיפוך שהנותן המעות הוא נשאר חייב לו ל"ד זהובים ושניהם מאמינים זה לזה ואפי"ה הנותן המעות הוא סומך על מה שכתב מיד בפני אחיו על השטר שנשאר חייב לו. ואחיו אומר שברור לו שהוא כדבריו. ומעלתו ני' כ' כל הצדדים שיש בזה לדון אלא דמספקא לי' חדא כיון דבעל השטר אינו טוען ברי ממש והוי כאומר א"י וקי"ל בחו"מ סי' נ"ט דאפילו אם השטר מקויים מ"מ אם המלוה אומר א"י והלוה אמר שברור לו שכבר פרע דאינו יכול לגבות בו וכ' בש"ך שם דאין לו עליו אלא חרם סתם. או דלמא כיון דכ' מיד על השטר שנשאר בידו ובחו"מ סי' צ"א סעי' ה' עיין בש"ך שם דמשביעין ע"י טענת ברי שטוען מכח פינקס שכתוב בו החוב וכן פסק התומים. ומספקא לי' למעלתו אי השטר ההוא דמי לפינקס דהרי כ' הכנה"ג בהגהותיו על הטור דבעינין דווקא פינקס שכותב שם כל הדברים או על עלה לכל הפחות דאיכ"ל דהוי כרגלים לדבר דקי"ל בחו"מ סי' ע"ה דמשביעין היסת על רגלים לדבר זה הוא ספק אחד

שנית מספקא לי' למעלתו אם ישבע השני או יתן ת"כ שאינו חייב לבעל השטר ויתבע מבעל השטר ל"ד זהובים ובעל השטר הרי א"י מזה האיך נדייני' דהרי קי"ל בחו"מ סי' ע"ה סעי' י"ט דסגי בשבועת היסת שא"י ומ"מ לצאת י"ש ישלם כיון שאינו יודע אבל כאן בנ"ד שיש לו סיוע משטר דידי' שכתוב עליו להיפוך וכתב כן בפני אחיו א"כ אפשר דאפילו לצאת י"ש ג"כ פטור עכ"ל

ולפי ענ"ד דלפי הנראה ממכתבו לא הי' חתימתם אלא על כתב יד ומבואר בחו"מ סי' ס"ט סעי' א' דעל כ"י נאמן הלוה לטעון פרעתי בשבועת היסת. דרק בכתבים הנקראים טראטעס בזה האריך בתומים שם דאינו נאמן עיי"ש וכן הוא סוגיא דעלמא. ואפילו לדעת החולקים כ' בפ"ת שם בשם הב"ח והגאון רע"ק איגר זצ"ל דהיכא דנפגם השטר איכ"ל דכ"ע מודים דנאמן לומר פרעתי וא"כ אפילו אם נימא דמה שכ' בשטר חשיב כברי אפי"ה כיון דהוא רק כת"י ונפגם נאמן הלוה בשבועה ועוד דלפי הנראה עיקר טענותם הוא שהלוה אומר שבעל השטר טעה ותחת שהי' לו לכתוב שנשאר ללוה אצלו ל"ד זהובים טעה וכ' בהיפוך או שטוען הלוה שבעל השטר טעה בחשבון ומה ששתק הלוה רק משום דסמך עליו או שהלוה עצמו נסתפק ואמר שיחשוב החשבון ד

ובכה"ג לא אמרינין שתיקה כהודאה עיין ברא"ש בגיטין דף נ"ד אות ח' שהביא שם בשם הריצב"א דהיכא ששתק ולבסוף צווח ונותן אמתלא לדבריו על מה ששתק לא הוי שתיקה כהודאה עיי"ש וא"כ ה"נ ואפילו באומר טעיתי בחשבון אז ועכשו חשבתי פעם שנית ומצאתי שאדרבה אתה חייב לי מ"מ הרי הובא ברמ"א בחו"מ סי' פ"א בשם מהרי"ק שורש ס"ה דבחשבון נאמן לומר טעיתי דדרך לחשב חשבון איזה פעמים משום שדרך לטעות בחשבון ונהי דהש"ך שם בס"ק כ"ג כ' לחלוק דבעי' דווקא מיגו אז נאמן מ"מ בכה"ג שרק שתק בוודאי רגילות הוא משום ספק להיות שותק וא"כ אין ראי' כלל מהא דשתק כשכתב בעל השטר על השטר בפניו שהוא נשאר חייב לו ל"ד זהובים ואין כאן רגלים לדבר שהוא כן ע"כ אם הלוה טוען כך ובעל השטר עצמו מסופק אולי טעה אין לבעל השטר על הלוה אלא חרם סתם ועוד הרי כ' הנוב"י בחח"מ סימן ט"ו דאין לחייב את הלוה ע"י פינקס המלוה ולא עדיף מטענת בע"פ וכן נראה לפי ענ"ד

אמנם על הספק השני שמסתפק מעלתו נ"י אי בעל השטר רוצה לצאת י"ש אם צריך לשלם כפי מה שטוענו הלוה. לפי ענ"ד אם האמת הוא כפי מה שביארתי לעיל דהלוה טוען שהי' טעות אז בחשבון ולפי מ"ש הנוב"י הנ"ל דאין לחייב ע"י הפינקס ואינו מועיל אלא לבעל הפנקס וא"כ ה"נ אם ברור הוא לבעל השטר ואין לבו נוקפו וידוע לו כי בוודאי חשבו אז כראוי א"כ בוודאי א"צ לשלם אפילו לצאת י"ש. אבל אם מסופק אולי הי' באמת טעות בחשבון ואפשר שהוא כדברי הלוה ולבו נוקפו נשאר הדין דראוי לו לשלם לצאת י"ש בדבר זה. ואין לאדם אלא לפי מה שעיניו רואות אם יכול לסמוך על הכתיבה ההיא בטח והנראה לפי ענ"ד כתבתי ואחתום בברכה משולשת ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה יב החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב המאוה"ג המפורסם ערוגות הבושם כש"ת מוה' ישראל דוד נ"י האב"ד בק"ק פעזונג יע"א

מכתבו מיום ג' קבלתי ביום ה' ושם ביקש ממני לחוות דעתי במקרה שאירע בקהילתו שראש הקהל מסר מעות של הקהלה חמשים זהובים שיי"ן למשרת השמש ליתן אותו ליד גובה הקהלה הנקרא בעל תיבה וגופא דעובדא משרת הזה הי' שם כמה שנים והרבה עניני הקהילה נעשו על ידו ובא לאחד שהי' שוכר המקוה והי' מחוייב חמשים זהובים שכר רבוע שנה ובא לו המשרת הנ"ל בשם הגובה שימסור שוכר המקוה החמשים זהובים לידו וזה הי' שקר וכזב ובתרמית בא כדי לברוח כאשר הוכיח סופו על תחילתו אבל השוכר ההוא לא נתן לו את המעות בלא קוויטונג ומסרן ליד הראש הקהל. והראש הקהל שלחם ע"י המשרת הנ"ל ליד הגובה ויקחם ויברח עמהם ולא נודע ממנו

והנה מדברי מעלתו ני' נראה דפשיטא לי' דהראש הקהל פטור אע"ג דמתחילה כ' מעלתו דנראה לו אע"ג דהש"ך בחו"מ סי' ע"ב ס"ק ל"ד העלה לספיקא דדינא אי חשיב הנאמן ש"ש יש לחלק בין נאמן דידהו ובין ראש הקהל שלנו שעושין לו יקר רב ועולה לתורה לעת המועד ותו דבלא"ה י"ל דחשיב ש"ש מטעם שכ' הסמ"ע והש"ך בסי' רצ"ב סקי"ב דלדידן חשיב כל אדם כשלחני ומעות מותרין הוי כש"ש. מיהו שוב כתב דראש הקהל הזה שמוכרח למסור הכסף ליד בעל התיבה ונהי שעושין לו כבוד ויקר לא מכח ממון זה שבא לידו הוא והוי כאינש מהימנא ולא חשיב ש"ש על זה (וע"ז יש לפקפק דכל עסק הקהל אחד הוא ועבור העסק בצורכי ציבור עושין לו יקר זה והכל בכלל ושפיר נקרא ש"ש על כל מה שבא לידו מצרכי הציבור)

ושוב כתב דגם על טעם שני דהוי כשלחני ומעות מותרין הוי ש"ש דיש לחלק ולומר דכאן שאני דצריך למסור ליד הבעל התיבה וא"א לו להשתמש בהם א"כ לא חשיב ש"ש עבור זה (וגם על זה יש לפקפק דלא חילקו במפקיד מעות אצל שלחני בין מפקיד אצלו לזמן מרובה או על זמן מועט והרי מטעם זה כ' הסמ"ע שם ס"ק ט"ז דלא חשיב כשואל מכח היתר שימוש הואיל והמפקיד יכול לבוא בכל רגע לקחת את פקדונו ואינו יכול להשתמש עמהם כל כך וא"כ הה"ד כאן)

אמנם שוב כ' מעלתו דפשיטא דלא חשיב זה פשיעה דהאי משרת הוי כבן ביתו של השמש וקי"ל בחו"מ סי' רצ"א סעי' כ"א דהמפקיד על דעת אשתו ובניו ובני ביתו ועבדיו העבריים הוא מפקיד ובפרט כי הרבה צרכי קהלה נעשו ע"י משרת הזה וכיון שהראש הקהל הוא מחוייב למסור הממון לבעל התיבה בוודאי לא ישא המעות בעצמו אלא ימסרם לשמש וממילא משרת השמש הוא כמוהו ותו כ' דהרי הראש הקהל הוא מצווה ועומד מן הקהילה לשלוח המעות ליד הבעל תיבה והוי לי' כאלו אמרו לו שלח וקי"ל בחו"מ סי' ש"מ סעי' ח' וכן בשעה שמחזירה